די לשקר. העניים לא הצביעו ליכוד
התמיכה בפריפריה הגיעה מערים בתנופה שתושביהן מעוניינים שנתניהו ימשיך במדיניות הכלכלית שלו. דווקא כחול לבן קיבלה קולות "מהבטן"
תיאוריה שנשמעת לאחרונה עוסקת בניסיונות להסביר מדוע בבחירות האחרונות “העניים הצביעו ליכוד”. התיאוריה בעייתית משום שהיא מנסה להסביר תופעה שלא התקיימה. העניים בישראל לא הצביעו לליכוד. מעמד הביניים המתבסס, שמצבו הכלכלי, החברתי והתרבותי השתפר פלאים בעשור שחלף, הצביע לליכוד. העניים הצביעו למפלגות חרדיות (יהדות התורה וש"ס) ולמפלגות ערביות (אם טרחו להצביע). למה העניים החרדים מצביעים למפלגה שראשיה עושים הכל כדי שהמצביעים שלהם יישארו בעוני זאת שאלה סוציולוגית וחברתית מעניינת. לא אתיימר להשיב עליה. לעומת זאת, לשאלה הקודמת, למה העניים הצביעו לליכוד, אין צורך לענות. היא מופרכת בניסוחה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
האוחזים בתורת הקשר בין עוני להצבעה לליכוד משתמשים בדוגמאות של שדרות, קריית שמונה וערי פריפריה אחרות. נראה שרגלם מזמן לא דרכה שם. שדרות, למרות העימות עם חמאס בעזה, היא עיר בתנופה. בקריית שמונה נתניהו חנך מרכז רפואי שמרבית התושבים ראו כהישג וקִדמה. הם הזדהו עם ההערה שהשמיע כלפי תושבת המקום שהפריעה לחגיגה: "את משעממת".
במיוחד מוזרות התיאוריות הקושרות בין עוני, "מזרחיות" וליכוד. הרי הליכוד העמיד השנה צמרת מועמדים לגמרי לא "מזרחית" ולבטח לא ענייה. בעיני המצביעים לליכוד ולמפלגות הלוויין שלו היא נתפסה כמסוגלת לדאוג לרווחתם והתקדמותם - כפי שדאגה, לדעתם, בעשור החולף. לכן זכתה באמונם: הם רצו להמשיך במדיניות הקיימת. זו הייתה בחירה מושכלת והגיונית, משקפת את האינטרסים המעמדיים של המצביעים. בהחלט לא "מהבטן".
מי שהצביע בבחירות הללו מהרגש היו דווקא תומכי כחול לבן. הם לא דרשו מראשי הרשימה תוכנית מדינית-לאומית מפורטת, כדי שיוכלו לקרוא, לעיין ולשקול האם לתמוך בה. הם אפילו לא דרשו מהם תוכנית כלכלית מסודרת, קל וחומר לא דרשו ולא קיבלו תוכנית מעוגנת במציאות לפיתוח תשתיות. הם הסתפקו בהאזנה לקריאת הקרב "רק לא ביבי" כדי לשלשל לקלפי את הפתק המבוקש. הצבעתם הייתה מהבטן.
אפשר לטעון שהצבעה לרשימת כחול לבן שיקפה גם את תחושת החרדה של המצביעים למצבה של הדמוקרטיה ישראלית, ובמיוחד את הצורך בחיזוק מערכת החוק והצדק אל מול המתקפות של נתניהו וסביבתו. כלומר, ההצבעה לכחול לבן באה לא מהבטן ולא מהשכל אלא מהלב הכואב. זהו תיאור מדויק למדי, אבל מפספס את העיקר.
ניתן לראות בתוצאת בחירות 2019 סוג של זיכוי לנתניהו על ידי הרוב בחבר מושבעים הכי הגדול, הלא הוא הציבור. את הרוב הזה אי אפשר לבטל בטענה שהוא מורכב מ"העניים השבויים" של ביבי.
אמון במערכות אכיפת החוק משתנה תכופות בהתאם לנושא האכיפה. למשל: השמאל המדיני מתקומם נגד החלטות בתי המשפט המתירות תפיסת קרקעות בגדה מערבית, הימין מתקומם נגד החלטות המגבילות את תפיסת הקרקע ביהודה ושומרון. סגירת תיקי חקירות של אריאל שרון קוממה את הימין, סגירת תיקים של ליברמן קוממה את השמאל.
היחס הפוליטי להחלטות משפטיות לכאורה שכיח, ולכן מי שרצה לחצוץ בחומה גבוהה בין הדעה של הקהל הבוחר לבין הדעה של השופטים המקצועיים ביחס להאשמות נגד נתניהו, לא היה צריך לפרסם את כתבי החשדות לפני הבחירות. הפרסום העמיד את החשדות לשיפוט מיליוני הבוחרים - ורובם לא מצאו לנכון לפסוק שהחשדות מספיק חמורים ומבוססים כדי לפסול את נתניהו מכהונת ראש ממשלה נוספת.
החלטתם לא מהבטן; היא רציונלית, לגיטימית ונשענת על פרשנות לכתב החשדות, לא פחות מבוססת ומנומקת מפרשנות הפוכה של המחנה הפוליטי ההפוך.
- סבר פלוצקר הוא הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
