משחקן זניח לכוכב על: איך שינו "הנוקמים" את חיי הכוכבים שמגלמים אותם?
כריס אוונס היה שחקן בינוני עד שלבש את החליפה של קפטן אמריקה, רוברט דאוני ג'וניור היה מכור לסמים לפני שקיבל את ההזדמנות לגלם את איירון מן, ומי ידע שכריס המסוורת' קיים לפני ת'ור? אולפני מארוול שינו את חייהם של השחקנים שהפכו לכוכבי על, בזכות הדמויות שגילמו. אבל מה יעלה בגורלם עכשיו, לאחר "הנוקמים: סוף המשחק"?
קפטן אמריקה, איירון-מן, ת'ור, ספיידרמן, וגם בלאק פנת'ר, האלמנה השחורה, הוקאיי והאחרים, הם גיבורי על ותיקים. אייקונים של ממש בתרבות הפופולרית, ומאחוריהם מורשת מפוארת ונוכחות מורגשת בשלל מדיות - קומיקס, טלוויזיה, קולנוע ואפילו ספרות. הדמויות הללו מגובשות, בעלות ביוגרפיה מוכרת ומתועדת, שלמרות היותה מפוברקת, זוכה למעמד רשמי בקרב היוצרים והמעריצים. כלומר, לפחות ביקום הבדיוני של מארוול, אבל מה בכל הנוגע ליקום המעשי? האולפנים נדרשו להכריע בנוגע להתגלמות שלהם על המסך, על ידי בני אנוש בשר ודם. הבחירה הייתה ללכת על בשר טרי, או לחילופין בשר קפוא מן הפריזר. שחקנים אלמונים יחסית, או כאלו שאבד עליהם הכלח. בניגוד להלך הרוח בהוליווד הנסחף אחר הכוכבים הגדולים כמקדם העיקרי של כל שובר קופות פוטנציאל, במארוול הסתמכו לפני הכל על הדמויות שברשותם, והתאימו להן פנים חדשות, או כאלו שנשכחו.
שם קטן, גיבור גדול
כריס אוונס נולד ב-1981, ארבעים שנה אחרי סטיב רוג'רס. סביר להניח שלא הייתם מודעים ממש לקיומו לפני שצץ על המסך הגדול ב-2011 כקפטן אמריקה. לפני כן הוא הופיע מדי פעם בטלוויזיה ובקולנוע בעיקר כחתיך מזדמן בקומדיות ודרמות נעורים. אפילו ההופעה שלו כלפיד האנושי, ג'וני סטורם, ב"ארבעת המופלאים" לא הותירה חותם. הפריצה הגיעה במדים הכחולים-אדומים של "קפטן אמריקה: הנוקם הראשון", בו הפך בין רגע משחקן זניח לכוכב על, ממש כפי שסטיב רוג'רס הציפלון הוסב לשרירן בעל יכולות על אנושיות. במקום נסיוב שרקחו מדענים, אוונס קיבל הזדמנות בתפקיד האייקוני שזימנו לו המפיקים.
אוונס הועדף במירוץ לתפקיד על ג'ון קרסינסקי וראיין פיליפה המוכרים ממנו. זה היה הימור לא פשוט מבחינת מארוול, שכאמור הלכו נגד הזרם בהוליווד שופעת הכוכבים. "בזמנו, אני זוכר שאמרתי לחבר, 'אם הסרט ייכשל, אני נדפק. אם הסרט יתפוס, אני נדפק'. פשוט פחדתי", הודה אוונס, שדחה שלוש פגישות עם אנשי מארוול שפנו אליו. עכשיו, אחרי שמונה הופעות כקפטן אמריקה, השמועות אומרות שהוא מוכן לפרוש ולהתמקד בפרויקטים אחרים - הפעם לא כשחקן אנונימי, אלא ככוכב על (בין השאר יככב כסוכן מוסד ב-The Red Sea Diving Resort של גידי רף). גם הליהוק של סבסטיאן סטן כבאקי בארנס לא סיפק בטחונות להפקה בסדר גודל של 140 מיליון דולר. מלבד השתתפות בסדרה "גוסיפ גירל", השחקן יליד רומניה לא הציג קורות חיים מרשימים במיוחד. אותו כנ"ל גם לגבי היילי אטוול הבריטית שגילמה את פגי קרטר, מושא אהבתו של הקפטן.
הליהוקים הכמעט אנונימיים הללו, מעידים על הביטחון של מארוול בדמות ובסיפור הרקע שלה, ובכל זאת - לצורכי שיווק ומימון לוהקו להפקה גם שמות ידועים, המהדהדים מזה שנים בהוליווד. סטנלי טוצ'י השתלב ב"הנוקם הראשון" כמדען אברהם ארסקין יוצר הנסיוב שמאחורי הטרנספורמציה של סטיב רוג'רס, טומי לי ג'ונס גילם את קולונל פיליפס, מפקדו של החייל המושלם והוגו וויבינג האוסטרלי, האיש מאחורי המסכה של הגיבור המהפכן ב"ונדטה" והסוכן סמית' מ"המטריקס", נטל לעצמו את תפקיד הנבל המנוול - המדען הנאצי יוהאן שמיט המוכר כאויבו המר של קפטן אמריקה "הגולגולת האדומה".
כך עיצבו במארוול תצריף שהוכיח את עצמו בסרטים האחרים. הגיבור צעיר במסע לגדולה, בעוד המנטור שלצדו והנבל שמולו מבוגרים ורבי עוצמה. ממש כפי שאובי וואן קנובי הדריך את לוק סקייווקר בראש של ג'ורג' לוקאס, וסר אלק גינס ליווה את מארק המיל מול המצלמה שלו, כך גם במקרה של קפטן אמריקה וקולונל פיליפס. כמו שדארת' ויידר ו-ווילהוף טרקין סימנו את הצד האפל והמרושע ב"מלחמת הכוכבים" כפי שבאו לידי ביטוי בהופעה של פיטר קושינג או בקולו של ג'יימס ארל ג'ונס, כך גם במקרה של הגולגולת האדומה של וויבינג או ממשיך דרכו הערמומי אלכסנדר פירס אותו גילם בסרט ההמשך "חייל החורף" לא אחר מאשר רוברט רדפורד.
שחקן חדש, כוכבים ותיקים
חודשים ספורים לפני "הנוקם הראשון" ב-2011, יצא לאקרנים "ת'ור" ובמרכזו חתיך בלונדיני ותכול עיניים, שרירי ומפוסל כמו אל יווני ממוצא סקנדינבי, על פי מיטב המיתולוגיה הנורדית. מי שנבחר לגלם את הדמות האייקונית מאגדות הצפוניות וחוברות הקומיקס של מארוול הוא כריס המסוורת', דוגמן אוסטרלי ממשפחה טובה ובעיקר גבר יפה שניסיון המשחק שלו התמצה בקפיצה לבריכות באופרת הסבון האינסופית "קרוב רחוק". המלהקים האמריקנים התבוננו בקנקן, נשבו בקסמו ויצאו לברר מה יש בתוכו. הם לא מצאו מיומנויות דרמטיות מרשימות אבל הכריזמה והנוכחות הפיזית הפכו אותו לת'ור מושלם - עם קצת עזרה מידידים מנוסים וידועים: אנתוני הופקינס (אבא אודין), רנה רוסו (אמא פריגה), סטלן סקארסגרד (האסטרופיזיקאי המזדקן אריק סולוויג) ונטלי פורטמן (כג'יין פוסטר, אהובתו של האל הרועם).
בסביבה התומכת של המסוורת' באסגארד המדומיינת בלט גם אידריס אלבה שכיכב בסדרות המצליחות "הסמויה" ו"לות'ר", ומאז פרח ככוכב מוערך גם על המסך הגדול. בניגוד לקפטן אמריקה, הנבל שמנגד היה שחקן בריטי צעיר, מוכשר ולא מוכר במיוחד בשם טום הידלסטון (בסרטי ההמשך נמצאו אויבים אחרים מהזן המזדקן - כריסטופר אקלסטון כמלקייט, קייט בלנשט כהלה וג'ף גולדבלום כגרנדמאסטר).
כוכב מסתבך, צוות תומך
בניגוד לאוונס והמסוורת' האלמונים שקיבלו את ההזדמנות הגדולה הראשונה שלהם ביקום של הנוקמים ופרצו ככוכבים בהוליווד, רוברט דאוני ג'וניור כבר היה שם עם כל התהילה והפרסום. בשנות התשעים הוא נחשב לאחד השחקנים המבטיחים בתעשייה עם הופעות ב"צ'פלין" של ריצ'רד אטינבורו (1992), "תמונות קצרות" של רוברט אלטמן (1993) ו"רוצחים מלידה" של אוליבר סטון (1994). אבל אז הגיע הנפילה, והיא הייתה תלולה וכואבת. דאוני ג'וניור הסתבך פעם אחר פעם עם החוק, והתגלה כמכור להרואין וקוקאין. הוא בילה כשנה מאחורי סורג ובריח, והמשיך בהיתקלויות עם המשטרה גם אחרי שחרורו, כשנדמה היה שהוא התאושש. במשך שנים דאוני ג'וניור נחשב לרדיוקאטיבי בהוליווד. השיקום שלו הגיע בצעדים קטנים עם עזרה מחברים כמו מל גיבסון ושיין בלאק שסיפקו לו הזדמנויות. אולם הקפיצה הגדולה הגיעה ב-2007 עת לוהק לתפקיד הראשי ב"איירון-מן" – בלון הניסוי הראשון של מארוול (תחת יוניברסל דווקא).
למרות לא מעט ספקות סביבו, ג'ון פאברו התעקש על דאוני ג'וניור, ובכך הוביל לתחייתו של השחקן שהיה בן 42 בזמנו. דמותו כאיירון מן יצרה פרנצ'ייז מצליח בפני עצמו ועוררה במקביל את יקום גיבורי העל של מארוול, שהגיע לשיאו עם סרטי "הנוקמים" תחת דיסני. ההימור על דאוני ג'וניור התברר כמשתלם אבל גם פה נדרש צוות תומך. גווינת' פאלטרו לוהקה כאהובתו של הגיבור, ופאברו עצמו הופיע כעוזרו הנאמן הפי הוגן. ג'ף ברידג'ס בן ה-58 הופיע בתור המנטור של סטארק אובדיה סטון, אשר מתגלה בהמשך כאויבו הגדול ביותר – ממש על פי התבנית העלילתית שתלווה את סרטי מארוול ודמויותיהם בהמשך. היא באה לידי ביטוי גם בסרט ההמשך "איירון-מן 2" בו מילא מיקי רורק את תפקיד הנבל התורן איבן ואנקו (כשגם הוא בן 58). סמואל אל. ג'קסון רשם את הופעת הבכורה הראשונה שלו כניק פיורי בסרטי "איירון-מן". הוא נודע בעיקר כשחקן משנה עם נוכחות, אבל בעשור השישי לחייו זכה להזדמנות נוספת בשובר קופות עם דמות משמעותית – אותה אימץ לאורך העשור האחרון ועד עתה.
מאז ששוגר כאיירון-מן, הקריירה של דאוני ג'וניור חזרה למסלול והוא התחיל לקבל הצעות נוספות הן מסרטים עצמאיים והן מהפקות ענק ("שרלוק הולמס", "רעם טרופי"), אבל לאורך השנים הוא ממשיך לרחף בסרטי "הנוקמים" ובשלוחותיהם השונות ביקום של מארוול ומתוגמל בהתאם (על פי פורבס הוא הוביל את טבלת השחקנים המרוויחים ביותר בהוליווד בין השנים 2012-2015). עם הזמן, הוא הפך בעצמו למנטור – לפיטר פארקר המעודכן בגילומו של טום הולנד, בריטי בן ה-19 שנבחר לגלם את גיבור העל האהוב. אחרי הבלחה קצרה ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" ב-2016 לצדם של דאוני ג'וניור והאחרים, הוא יצא לדרך ב"ספיידרמן: השיבה הביתה" שסימן את חזרתה של הדמות לחיק מארוול. גם פה הוא זכה לחסותו של דאוני ג'וניור בן ה-52, ובמקביל מוצא את עצמו נאבק מול נבל מסתורי בשם וולצ'ר אותו גילם מייקל קיטון בן ה-64. שוב אותה תבנית: שחקן ראשי צעיר ואלמוני מגלם דמות אייקונית מוכרת, כשלצדו שחקן ותיק כמנטור, ומולו שחקן מזדקן כנבל.
התבנית הזאת חזרה על עצמה במידה מסוימת גם ב"פנתר שחור" כשאת דמותו של המלך טצ'אלה גילם שחקן אפריקני-אמריקני מוכשר אך לא ידוע בשם צ'דוויק בוזמן. הבמאי ראיין קוגלר גייס את פורסט וויטקר ואנג'לה באסט כוותיקי השבט, אולם בפינה הנגדית היה זה מייקל בי. ג'ורדן שניצב כיריב המר שלו. בניגוד לבוזמן, ג'ורדן הוא כבר שם דבר בארצות הברית אחרי ימיו בסדרה "הסמויה" ובשיתופי הפעולה הקודמים שלו עם קוגלר ("תחנת פרויטווייל" ו"קריד"). ואכן הבעיה שהתעוררה היא שהאנטגוניסט אריק קילמונג'ר התעלה על הפרוטגוניסט בלאק פנת'ר. בוזמן יצא כשידיו על העליונה והמשיך עם "הנוקמים".
בית גידול לכוכבי על
כשמתבוננים על מצבת גיבורי העל של הנוקמים המקוריים, מוצאים שמות מוכרים, אבל לא כאלה שהם כוכבים הוליוודיים מובילים, למעט אולי סקרלט ג'והנסון שמגלמת את האלמנה השחורה. מארק רופאלו (האלק), ג'רמי רנר (הוקאיי), אליזבת' אולסן (סקרלט וויטץ'), אנתוני מקי (פלקון), ופול בטאני (ויז'ן) ידועים כשחקני איכות בדרמות ומותחנים צנועים. אלו לא יו ג'קמן, ג'ניפר לורנס, מייקל פאסבנדר ופיטר דינקלג' מסדרת סרטי ה"אקס-מן" למשל. אבל הם גם לא צריכים להיות כאלה: בניגוד לאקס-מן, הנוקמים הם בית גידול לשחקנים שצומחים מתוך הערוגות של התרבות הפופולרית האמריקנית רבת השנים, עם הדמויות האייקוניות ודישון מוגבר של מיליוני דולרים.
האתגר של מארוול התעורר אחרי השלב הראשון של השקת סרטי "הנוקמים". איירון-מן, ת'ור וקפטן אמריקה זה ללכת על בטוח. אבל מה בנוגע לגיבורי העל שקצת פחות בלטו במורשת ארוכת השנים של הקומיקס? זו ככל הנראה אחת הסיבות שמארוול חרגו מהנטייה הטבעית שלהם וליהקו את פול ראד כאנט-מן, ואת בנדיקט קאמברבאץ' כדוקטור סטריינג'. הראשון שחקן אהוב ומוכר משלל קומדיות מצליחות, השני הוא אחד מכוכבי הקולנוע המוערכים בימינו. גיבורי העל אותם הם מגלמים מעולם לא זכו למעמד הפופולריות הגבוה של הנוקמים המקוריים, ולכן, מארוול איזנו אותם עם המעמד הפומבי של מי שמגלם אותם.
סטאר פאוור רציני עוד יותר נדרש להשקת שלוחה חדשה ופחות מוכרת ביקום הקולנועי של מארוול: שומרי הגלקסיה. קוראי קומיקס אדוקים מכירים קרוב לוודאי את חברי הכנופיה החייזרית. אבל האולפנים לא תיכננו להשקיע 170 מיליון דולר בהפקה של סרט למעריצים בלבד. על רקע זה, אפשר להבין את הליהוק של כריס פראט, זואי סלדנה, דייב באטיסטה, וין דיזל ובראדלי קופר כדי שיככבו בהופעתם או בקולם ויעוררו את תשומת לבם של קהלים רחבים יותר, שמעולם לא נתקלו בשמם של סטאר לורד, גומורה, דראקס, רוקט וכמובן גרוט.
היום אין כמעט חובב קולנוע שלא מכיר את הדמויות הללו, וברור שהילתם של שחקנים מובילים כמו פראט, דיזל וקופר תרמה להצלחה של הסרט. במקרה הזה, כוכבי העל קדמו לגיבורי העל ויצקו בהם תוכן. למרות זאת, גם הם נהנו ממעטפת ותיקים כמו גלן קלוז, ג'ון סי ריילי, דג'ימון הונסו, מייקל רוקר ובניסיו דל-טורו. ב"שומרי הגלקסיה 2" מ-2017 צץ גם קורט ראסל קשישא בתור נבל מרושע שהוא לא פחות מאלוהים. אבל קצת פחות מתאנוס בגילומו של ג'וש ברולין – אותו נבל על שקיבץ את הנוקמים ביחד עם שומרי הגלקסיה במעמד "מלחמת האינסוף" אשתקד, ועתה ב"סוף המשחק". מי ישרוד את קרב המאסף הזה, ומי ימשיך לתחזק את המורשת המופלאה של גיבורי העל של מארוול? שמועות כאלו ואחרות רומזות על כך שהסרט מבשר על סופן של כמה מהדמויות. עצוב, אבל לא נורא. ככל שמדובר בעולם האמיתי, הסוף של הגיבורים הוא רק ההתחלה של השחקנים שגילמו אותם. התחלה שלא הייתה מתאפשרת לולא "הנוקמים".
