טראמפ עוד ינצח בשיטת נתניהו

גם נשיא ארה"ב מתכונן לבחירות תחת חשד פלילי שאותו הוא מייחס לשמאל ולתקשורת. לא במקרה שניהם שומרים על אותם עקרונות של שיווק פוליטי

ד"ר ברוך לשם פורסם: 29.04.19 , 09:58

(צילום: רויטרס)

דו"ח מולר שפורסם לאחרונה בארה"ב היה תקוותה של המפלגה הדמוקרטית ושל הפרשנים מן השמאל. בתכניות הלילה של בדרנים פוליטיים דוגמת ביל מאהר הוחלט זה מכבר שדונלד טראמפ הוא סוכן רוסי שמופעל על ידי ולדימיר פוטין. הם ציפו שמולר יחשוף את האקדח המעשן בפרשה ויביא לקץ הנשיאות מעוררת המחלוקת ביותר בהיסטוריה האמריקנית.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

זה לא קרה. מולר ניקה למעשה את טראמפ מאשמת קונספירציה עם הרוסים, אבל טוען שניסה לשבש את החקירה. מכיוון שאי אפשר להעמיד נשיא לדין בלי אישור בתי הנבחרים, הנושא עובר לטיפול בקונגרס ולאחר מכן לסנאט, כלומר גופים פוליטיים. זהו שדה קרב שטראמפ הוכיח בו עד היום שהוא עולה על הדמוקרטים. בימים הראשונים שלאחר פרסום דו"ח מולר הייתה ירידה בתמיכה הציבורית בטראמפ, אבל יש עוד כשנה וחצי עד בחירות 2020, ומטרתו היא "לעשות נתניהו" ולהפוך את הטענות הפליליות נגדו למנוף שהביא לניצחונו.

מהו סוד כוחו של טראמפ, שמוצג על ידי מרבית הפרשנים בתקשורת כמי שמבטא את השוליים המטורפים של החברה האמריקנית? הוא תוקף מיעוטים בביטויים שהוצאו מחוץ לכללי התקינות הפוליטית; סונט ביריבים פוליטיים על המראה החיצוני שלהם, דבר שמנוגד לכל כללי הקמפיין השלילי, והוא מעליב נשים בביטויים שהיו צריכים לחסל אותו פוליטית בקרב מחצית מן הבוחרים.

למרות זאת יש לו סיכויים טובים לנצח בבחירות הללו. מכיוון שבשיטה הדמוקרטית הציבור צודק גם כשהוא לא צודק, צריך לנתח את סיפור הצלחתו של טראמפ בכלים של שיווק פוליטי. אלה יסבירו מדוע הפרשנים הפוליטיים טעו בעבר: בעוד שהם התמקדו בניתוח דבריו, תומכיו ניתחו את שפת גופו.

כללי ההיבחרות בעידן הטלוויזיה בארה"ב נכתבו מחדש לאחר ניצחונו של ג'ון קנדי בבחירות 1960. הוא היה סנטור לא בולט בחקיקה, חסר ניסיון ניהולי כמושל ונודע כפלייבוי בחייו האישיים. ראשי המפלגה הדמוקרטית התנגדו לבחירתו מסיבות אלו, אבל קנדי ניצח את יריביו במפלגה בפריימריז ואת ריצ'רד ניקסון בבחירות הכלליות. מאז נבחנים שלושה מרכיבים המאפשרים ניצחון: המראה הנשיאותי, כריזמה טלוויזיונית ושליטה על סדר היום התקשורתי.

לו היה צריך לקבוע בתוכנת מחשב מועמד אידיאלי לנשיאות, מבחינת הופעתו היה טראמפ זוכה באחד המקומות הראשונים. לא מדובר רק במי שעובר מסך, אלא בהקרנת עוצמה מנהיגותית. נדמה שמאז קנדי לא היה מועמד פוליטי בארה"ב שהקרין כל כך הרבה כוח פיזי בנוכחותו התקשורתית. זוהי תכונה מולדת שאף יועץ תקשורת לא יכול ללמד אותה.

טראמפ גם מצליח להוביל את סדר היום התקשורתי באמצעות טוויטר. בדומה לרבו הפוליטי, רונלד רייגן, הוא מייצר שורות מחץ ששולטות על מהדורות החדשות בטלוויזיה ובעיתונות. הטקסטים שלו פופוליסטים ולעיתים הזויים, אבל הם מצליחים לייצר לו נוכחות מתמדת. הפוליטיקאים הדמוקרטיים והעיתונאים הליברליים מסתערים על הציוצים האלה בחמת זעם, והעובדה שיריביו נאלצים להגיב על מהלכיו מעצימה את מעמדו, מאחר שהם נתפשים כחוששים ממנו. אחד מהם הודה בייאוש: "במקום להתעסק בניהול הנשיאות הכושל שלו, אנחנו משחקים לידיו בתגובות על ניהול הטוויטר שלו".

כאשר טראמפ מזהה משבר ציבורי הוא מכנס קהל תומכים ונושא בפניהם נאום המועבר בטלוויזיה. התמונה המצטיירת לציבור היא של פוליטיקאי בוטח בעצמו המוקף בציבור תומך ומריע. באותה שיטה פועל נתניהו כשהוא מגיב למשבר. המופעים האלה הפכו את טראמפ ללגיטימי בעיני מרבית המצביעים הרפובליקנים, עם או בלי קשר לתיעוב שהוא מעורר אצל הדמוקרטים.

במפלגה הדמוקרטית מנסים להעמיד מולו מועמד מתאים לבחירות 2020. הם זוכרים את המשפט הקטלני שאמר טראמפ על הילרי קלינטון: "אין לה את המראה הנשיאותי". בלית ברירה הם נושאים עיניהם לשני זקני השבט, המובילים בסקרים לקראת בחירת מועמדם לנשיאות בפריימריז, ג'ו ביידן בן ה-76 וברני סנדרס בן ה-77, שיהיו קרובים לגיל 80 בבחירות הבאות. יש להם את המראה הנשיאותי, אבל גם את הגיל הגריאטרי. טראמפ כבר רמז על כך כאשר כינה את ביידן כ"ג'ו הישנוני".

האם זה יספיק לדמוקרטים? טראמפ ינהל את הקמפיין שלו כנראה בשיטת נתניהו. במקום להגיב על הביקורת שלפיהן לא עמד בהבטחותיו לבוחר, הוא יעביר מסר לאומי רגשי. טענתו תהיה שיש פה קונספירציה להחליף נשיא מכהן באמצעות האשמות פליליות מפוברקות, זאת בשעה ש"המקסיקנים נוהרים בהמוניהם לחצות את הגבול בתמיכת הדמוקרטים".

טראמפ בוודאי ינסה לשאוב עידוד מידידו בנימין נתניהו. גם הוא התמודד בצל המלצות להעמידו לדין וטען כי השמאל, בשיתוף הערבים, רוצה להגיע לשלטון באמצעות כתבי אישום מומצאים. והוא ניצח.