"מה זו שואה": המאבק על לימודי השואה בגני הילדים
מדריך הורים קרא להימנע מליזום שיחה על הנושא, גננות מדגישות את הצורך "להגיד משהו אופטימי" ויש מי שמתרעם: "החשיפה לשואה לא הזיקה לי ולבני דורי, ילדים לא עשויים מסוכר". כך לומדים שואה בגני הילדים - ומדוע התמסמסה התוכנית מ-2014?
תוכנית לימודים שאינה מיושמת ומתח בלתי פוסק בין חשיבות ההנצחה לחשש לחשיפת ילדים לתכנים שאינם הולמים את גילם: יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצית באופן מסורתי ויכוח סוער בקרב הורים ואנשי חינוך בדבר האופן שבו יש להציג את הנושא בגני הילדים. בבסיס המחלוקת השאלה כיצד והאם בכלל רצוי לחשוף את הילדים לנושא, וברקע תוכנית לימודים של משרד החינוך שהושקה בשנת 2014 ויועדה גם לגני הילדים – אך מאז כמעט ולא מיושמת בהם.
בשטח מספרים אנשי חינוך על מבוכה כללית בנוגע להתייחסות ליום השואה, ועל אוטונומיה רבה הניתנת לגננות ולצוותים החינוכיים בגני הילדים. אוטונומיה זו מאפשרת להם לבחור כיצד לדון ביום השואה - והאפשרויות נעות על הרצף שבין התעלמות מוחלטת לעיסוק נרחב במיוחד בנושא.
אחת הזירות שבהן מתקיים השיח הזה היא ברשתות החברתיות. "מעבר לאזכור עצמו, בואו נימנע מחשיפת הילדים למאורעות השואה עצמם ולפירוט אודותיהם", כתב בתחילת השבוע יאיר סהר, מדריך הורים בגישה מקרבת, בפוסט שהסעיר הורים רבים והביא למאות תגובות ושיתופים. "אני לא מציע להתנהל בחשש ולעסוק בהסתרה אקטיבית, וכמובן שחשוב לכבד את השאלות שלהם במידה והנושא עלה. אני פשוט מציע שנשתדל להימנע מליזום בעצמנו שיחה או שיעור בנושא". ההסבר של סהר להצעתו להמעיט באזכור היום בקרב הילדים הוא הגברת תחושת הביטחון שלהם.
התגובות לפוסט הזה לא איחרו להגיע ובחלקם אף נרמז כי הוא מכחיש שואה. "ממש לא מסכימה עם הנכתב", הגיבה אחת הגולשות. "לצערנו היום ילדים נחשפים לדברים מאוד קשים ואילו דווקא בנושא כה חשוב כמו זה נגונן עליו מפניהם שמא יחשפו וזה יפגע בהם?". אחר השיב: "החשיפה לשואה בגדול לא הזיקה לי ולבני דורי וכן גם לא הזיקה לילדיי. ילדים בגדול אינם עשויים מסוכר".
סהר מספר כי זכה לתגובות רבות בעקבות אותו פוסט. "אנשים תקפו בלהט את הרעיון מכל מיני סיבות", הוא אומר. "כנראה נגעתי באיזשהו עצב שהוא מאוד רגיש לכולנו. אני, כנכד לניצולי שואה, חושב שלילדים יש הזדמנות למשהו חדש. המחשבה של לא לחשוף ילד בגיל צעיר לרדיפה תוביל לכך שבגיל 15 הוא לא יידע דבר על השואה מעידה על כך שאיבדנו את הגמישות המחשבתית".
הסיבה לנפילת התוכנית: השר הוחלף
חילוקי הדעות סביב הפוסט של סהר מתורגמים גם לשדה החינוכי. בשנת 2014 השיק משרד החינוך תוכנית לימודים חדשה בשם "בשבילי הזיכרון" להנצחת השואה, המיועדת גם לגני הילדים. התוכנית הציעה לראשונה להנכיח באופן מוצהר את הנושא בגני הילדים. חמש שנים לאחר ההכרזה על התוכנית, שלוותה בהתנגדויות עזות מצד חלק מההורים ואף חלק מהצוותים החינוכיים בגנים, נראה שלא נותר ממנה הרבה.
מבדיקת ynet עולה כי התוכנית כמעט שאינה מיושמת היום. היא מוצעת על ידי המפקחות לגננות בגנים, ואולם רבות מהן לא עושות זאת ובכל מקרה אין כל חובה לבחור בה. הסיבות העיקריות להתמסמסות התוכנית: השר התחלף (התוכנית הושקה בקדנציה של שי פירון כשר החינוך) וההתנגדות לה זכתה התוכנית מצד הגננות וההורים.
"מה שקורה בגני הילדים זה שהגננות מקבלות הדרכה על איך להורות את נושא השואה לגיל הרך", אומרת ד"ר מירב אייזנברג, מדריכה פדגוגית ומרצה בתוכנית הכשרה לגיל הרך במכללה האקדמית אחוה. "הגננות נוהגות לספר לילדים סיפור של הצלה, וכזה עם סוף טוב. ילדים צעירים מאוד מביאים איתם שק של פחדים ולכן מדברים על כך ברגישות רבה".
בנוסף, ד"ר אייזנברג מסבירה כי גם בגנים יש התאמה לגיל הילדים. "יש כמובן גילאים שאנחנו בכלל לא מדברים על זה. בגילאי 3-4 הגננות מוותרות על כל יום השואה. הן מציינות את זה בצורה מאוד מינימליסטית. מציבות עמדה בגן, מכינות את הילדים לצפירה כדי שלא תהיה בהלה או פחד, ממעיטות במידע ומרחיקות אותם מהסיטואציה. אנחנו מדגישות שזה קרה לפני הרבה שנים ובארץ רחוקה, והכל מנקודת מבט חיובית. הילדים הללו מאוד חרדים לקיומם, ואם אתה לא מלמד אותם על הנושא בתבונה וברגישות, ומרחיק מהם את הסיפור – הם יכולים להיות בפחדים איומים שזה יכול לקרות גם להם. כבר שמעתי על מקרים של גננות, לרוב חדשות ולא מנוסות, שעשו שגיאות ואחר כך הילדים לא ישנו בלילה, וחששו שזה יכול לקרות להם משהו".
ביקור בגן ילדים בבת ים ממחיש היטב את דבריה של ד"ר אייזנברג. "בעקבות המלחמה אנחנו נזכרים ביום השואה, מה זו שואה?", שואלת הגננת רותי קצב מגן שחפים בעיר את הילדים בשעת הריכוז בבוקר. עבור רובם, זוהי הפעם הראשונה שהם שומעים על הנושא. "שואה זה אסון גדול, והאסון הגדול הזה קרה לעם היהודי שהיה מפוזר בכל מיני ארצות. הסיפור הזה קרה לפני הרבה שנים, לא בארץ ישראל אלא במדינות שונות בעולם".
הגננת רותי מספרת כי המשימה של הגננות היא מורכבת. "אנחנו מספרים את הסיפור, אך חוסכים מהם את כל הזוועות", היא אומרת. "חשוב לספר כי אם הם לא ישמעו על כך בגן, יש לילדים הרבה דרכים לדלות מידע, ואנחנו כמחנכות משמשות כצנזורה ויודעות מה כדאי שילמדו ואיזה פרטים אפשר להשמיט. 'שישה מיליון' ו-'נרצחו' ו-'תאי גזים', כל המושגים הללו מיותרים. צריך לספר שהייתה שואה ובעיקר לשים דגש על הסוף הטוב, שכן ניצלו יהודים, לספר על חסידי אומות העולם ולהסתכל על הפן החיובי בכל הנושא הנורא הזה שנקרא שואה".
ויש גם מי שרואים ביום הזה הזדמנות להנחיל דווקא ערכים בקרב הילדים. "זה יום שמעורר מבוכה גם בקרב המבוגרים ומביא לתגובות שיכולות להיות קיצוניות", אומרת ד"ר נירה ואלה, ראש המחלקה לגיל הרך במכללת סמינר הקיבוצים. "זה נע בין התעלמות ליום זיכרון עמוס כולל סמלים של הדלקת נרות בגן והכנסת הילדים ממש לעומק הסיפור. אין איזו אמירה גורפת של מה כן לעשות ומה לא. לדעתי, הילדים בגן לא צריכים לזכור את יום השואה באופן הרגשי אלא יותר מבחינה ערכית".
"להתייחס למה שנעשה לפני 70 שנה לא אומר לילדים שום דבר, וזה רק יכול לעורר פחדים וחרדות. צריך לדבר עם הילדים בימים האלו על כך שכל מי שחי בסביבתנו צריך לקבל את הזכויות שלו ויש לתת לו את האפשרות לשמור על החופש שלו. אני חושבת שלהישאר במקומות של טקס שהוא ריק מתוכן זה לא נכון גם לילדי גן. אנחנו לא צריכים להטביע בהם את האתוס הלאומי השואתי כבר מגיל 4 ו-5. לא צריכים להתעלם מההיסטוריה שלנו אבל חשוב גם להגיד משהו שהוא נורא אופטימי".
לפנייה לכתב/ת 
