הזכות הגדולה בהתנדבות עם ניצולי שואה

גם ביום החתונה - לא מפספסים ביקור

ברוך וליליה קופולוביץ' נולדו לפני 92 שנה בצ'כוסלובקיה והכירו בילדות בעירייה שבה גדלו. במלחמת העולם השנייה כל תושבי העירייה נשלחו לאושוויץ, שם מרבית בני משפחתם נרצחו. בני הזוג נישאו ב-56 ועלו ארצה בשנות ה-70.

אפרת דננברג שמתנדבת אצלם מזה שנים שנים מספרת: "ביום השואה לפני שלוש שנים ראיתי כתבה ב-ynet על אדם שמתנדב אצל ניצולי שואה, החלטתי שאני רוצה גם להתנדב. ביקשתי להתנדב בקרן לרווחת נפגעי השואה, ומשם הכל היסטוריה".

ברוך מתאר את חשיבות ההתנדבות: "ניצולי שואה היו בגיהנום. שנינו נשארנו בגיל 16 בלי הורים. גדלנו יתומים בלי משפחה. כולם נספו בשואה. וכשבאות צעירות, שותות אצלנו תה, מדברות איתנו, זה עושה לנו כל כך טוב! זה כל כך משמח אותנו!".

מידי שבוע מגיעה אפרת לביתם, יחד הם מדברים על היומיום ועל חייהם בתקופת השואה, צופים בטלויזיה ומבלים יחד בחגים השונים. לא רק אפרת מכירה את בני הזוג, גם משפחתה וחבריה הקרובים הפכו להיות חלק מחייהם של בני הזוג קופולוביץ'.

"לפני כמה חודשים אחותי התחתנה" מספרת אפרת, "הם מאוד שמחו והתרגשו ורצו לבוא לחתונה, אבל לא התאפשר פיזית. אחותי החליטה שהיא לא מתחילה את החתונה עד שהיא לא מגיעה לביתם ככלה. הגענו לשם, כשהיא כבר לבושה ומוכנה, יחד עם חברות קרובות. עשינו מאוד שמח עם החברות, היה כל כך מרגש".

ברכות הדדיות - ביקור אצל הזוג קופולוביץ' לקראת החתונה:

ליליה מרותקת לכיסא גלגלים ואינה יכולה לצאת מהבית. "אפרת המקסימה הביאה ספר לבית שלנו כדי שיספר את ליליה. זה היה כל כך יפה מצידה", מתאר ברוך.

"זכיתי בהתנדבות להכיר אנשים מדהימים. הם יצאו מתופת כזו ביחד. הוא כל העולם שלה והיא כל העולם שלו", מסכמת אפרת. "כשיצאתי משם בפעם הראשונה לא יכולתי לעצור את הדמעות. היו לי חששות בהתחלה. אבל אין ספק שאני מקבלת מהם הרבה יותר ממה שהם מקבלים ממני. למדתי מהם הרבה - על זוגיות, על ערך של דברים, איך להסתכל על דברים, וגם הרווחתי על הדרך סבא וסבתא. לא רק אני, גם אחותי. זו זכות אדירה".

חלק מהמשפחה - ניצולת השואה שמוזמנת להתארח בחגים אצל משפחת המתנדבת

קלרה הורוביץ (92) היא ניצולת שואה ערירית מקריית אונו, ילידת רומניה. סימה לץ, בת 55 מגבעת שמואל, מתנדבת אצל קלרה כבר 3 שנים ומספרת: "נושא השואה מאוד קרוב אליי. ההורים שלי הצליחו להימלט מזוועות השואה. אבי ניסה לברוח מפולין, תפסו אותו והוא נכלא במחנה עבודה, משם הוא הצליח לברוח עם חברים ובדרך לא דרך הגיע לישראל.

אימי ברחה יחד עם אחיה הגדול, השתלבה בבית יתומים ובהמשך, בזכות התושיה שלה והאנרגיות הייחודיות לה, הצליחה להגיע לישראל בספינת המעפילים "אף-על-פי-כן". כשהגיעה ארצה, צעירה ובודדה, השתלבה בצבא, שירתה בתל-השומר ושם אני עובדת עד היום. זו סגירת מעגל בשבילי".

שנים חששה סימה להתנדב עם ניצולי שואה, חששה שזה יכאב ויהיה קרוב. בשנת 2015 בעקבות כתבה שקראה אודות התנדבות אצל ניצולי שואה החליטה שהגיעה השעה להתנדב. סימה החלה להתנדב אצל ניצולת שואה שנפטרה כעבור שנתיים. סימה החליטה שהיא רוצה להמשיך להתנדב, והקרן לרווחת נפגעי השואה חיברה אותה לקלרה.

סימה לץ וקלרה הורוביץ - "היא כמו אמא שלי"

"היא כמו אמא שלי. כמו סבתא לילדים שלי. מהרגע שנכנסתי לביתה נוצר חיבור מדהים. היא חמה, לבבית, זועקת לחברה ולמשפחה, בעלת נתינה אינסופית". קלרה הפכה לחלק ממשפחת לץ, היא מוזמנת לאירועים המשפחתיים של המשפחה, לחגוג חגים, ומידי פעם מצטרפים לסימה לביקור השבועי גם שאר בני המשפחה.

קלרה מתארת "מידי יום ראשון אחרי העבודה סימה מגיעה אליי. אנחנו משחקות רמי, צופות בטלויזיה, היא עוזרת לי לקבוע תורים, פעם היינו יוצאות לקניון אבל היום הרגליים שלי כבר כואבות מידי לזה" קלרה מתארת את סימה בפשטות "אישה שכולה לב ונתינה". קלרה היתה בת 13 בתקופת המלחמה, "זרקו אותנו מהבית. את אבא לקחו והוא לא חזר. היינו 3 בנות, ואת אחותי הגדולה גם לקחו למאסר. היינו צריכים לחפש איפה לגור , לא היה אוכל ולא עבודה. זו היתה תקופה קשה כל כך".

כשסימה מגיעה לקלרה, היא מנתקת את המכשיר הסלולרי, "בני הבית יודעים שבימי ראשון אחרי העבודה אני לא זמינה. אני כולי של קלרה. היא אישה בת 92 עם ראש שעובד כמו צעירה, היא מעורה בכל מה שקורה. כל פעם מחדש קשה לי להיפרד ממנה".

המלגה נגמרה - החברות נשארה

מרדכי אנסבכר (92) הוא יליד גרמניה, ניצול מחנות ההשמדה אושוויץ ודכאו. אביו נפטר במהלך המלחמה ואימו ואחיו נספו באושוויץ. עלה ארצה, שירת כלוחם וקצין בהגנה. היה אחד ממקימי מוזיאון יד ושם ועמד בראשו. לימים הפך לעד מרכזי במשפט אייכמן.

יואל כרמל (28) עלה ארצה מאנגליה ומתנדב אצל מרדכי כבר שנתיים וחצי. הוא החל את התנדבותו במסגרת מלגת "הישג" לחיילים משוחררים בודדים וממשיך את ההתנדבות על אף שסיים את חובתו למלגה.

בנוסף למרדכי יואל מתנדב גם אצל שני ניצולי שואה אחרים באופן קבוע. יואל, נכד לניצולי שואה, שמע רבות בילדותו אודות השואה מסבו ולכן הרגיש שהנושא קרוב אליו ושהוא רוצה להתנדב דווקא עם ניצולי שואה.

יואל כרמל - מתנדב באופן קבוע עם שלושה ניצולי שואה

"ההתנדבות נותנת לי הרבה סיפוק. נחמד לי לחיות חיים שהם לא רק בשבילי", הוא מסביר. "אני סטודנט למדעי הרוח ועושה את זה להעשרה עצמית. אז פעם בשבוע להיות אצל מרדכי, זה טוב לי כדי לצאת מהבועה של עצמי. אני שמח ומתרגש על ההזדמנות".

יואל מגיע מידי יום רביעי לבקר את מרדכי אנסבכר. ציפורה, אשתו של מרדכי מדגישה שיואל מגיע בכל מזג אוויר, "אפילו בשלג!". "הוא בחור טוב מאוד. מסור, מנסה לעזור בכל מה שהוא יכול", מוסיף מרדכי, "עדין ומתעניין. לשמחתי הוא גם אוהב לשמוע וללמוד הסטוריה, אז אני מספר לו על ההיסטוריה".

במהלך אחד הביקורים של יואל אצל מרדכי, גילו השניים שמרדכי הכיר את סבו של יואל. "סבא שלי, שנפטר לפני כחמש שנים עבד ככורך בירושלים. הם הכירו, כי למרדכי המון ספרים וכשהוא היה צריך לתקן כריכה של ספר, הוא היה מגיע לסבא שלי. לפעמים כשאני עוזר למרדכי עם הספרים הרבים שלו, פתאום אני רואה ספר עם כריכה שאני מזהה שסבא שלי עשה. זה מאוד מרגש אותי".

הקרן לרווחת נפגעי השואה היא אחת העמותות הבולטות והמרכזיות בסיוע לניצולי השואה. לקרן יש מערך ענק של כ-2500 מתנדבים קבועים המגיעים מידי שבוע לבקר ניצולי שואה בכל הארץ, ולהפיג את בדידותם. המתנדבים הם בקשת רחבה של גילאים: החל מגיל תיכון ועד אמצע שנות השמונים לחייהם, שחשבו שהם באים להתנדב, אבל מצאו את עצמם יוצרים קשרי חברות ואהבה עזים.

להתנדבות עם ניצולי שואה ניתן לפנות למאגר ההתנדבויות באתר רוח טובה - המחברת כל השנה בין ארגונים ועמותות למתנדבים.