השינדלר של אירלנד: הציל יהודים ולא זכה להכרה
מרקוס וויצטום, יהודי שנולד בפולין והיגר לאירלנד, הציל עשרות ואולי מאות יהודים בזכות ראייה למרחוק, לאחר ששכנע את הממשלה האירית לתת להם להיכנס כ"מומחים לטקסטיל". הוא הקים שלושה מפעלים וגייס לעבודה יהודים מרחבי אירופה. גם משפחתו נחשפה לפועלו רק בשבועות האחרונים
ספילברג לא עשה עליו סרט, הממשלה האירית מעדיפה להתעלם – ואפילו הקהילה היהודית לא טרחה עוד להנציח אותו: הכירו את מרקוס וויצטום, יהודי שנולד בפולין והיגר לאירלנד – ובזכות ראייה למרחוק הציל עשרות יהודים לאחר ששכנע את הממשלה האירית לתת להם להיכנס כ"מומחים לטקסטיל".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
נשמע לכם מוכר? לא בכדי. ישנם קווי דמיון השזורים בין הסיפור הנודע של אוסקר שינדלר לזה של מרקוס וויצטום. אלא שהשני הוא יהודי לא מוכר, שזיהה את הבעיה עוד לפני שנת 1939, ושאף משפחתו שלו נחשפה לפועלו רק לאחרונה, בזכות ההיסטוריון יענקי פכלר, יו"ר החברה ההיסטורית היהודית באירלנד.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- 31 שנים במצעד החיים: הרב לאו עדיין נפרד מאמא
- תקיפות ושיא במקרי רצח: "הקיום היהודי בחלקים בעולם בסכנה"
- אנטישמיות עולמית: "אנשים כבר לא מתביישים לשנוא אותנו"
"וויצטום היה איש עסקים בדבלין, אירלנד, ובשנות ה-30 הוא הבין שני דברים: שיהדות אירופה נמצאת בסכנה איומה – ושהמדיניות האירית היא לא לתת ליהודים להיכנס בשעריה "ממניעים אנטישמיים מודחקים וידועים", כדבריו. באירלנד חיו אז כ-4,000 יהודים בלבד.
"אבל באותה התקופה נתקלת הממשלה באירלנד בבעיה", מספר פכלר. "אחרי כמה שנים של עצמאות הכלכלה הייתה בכי רע, והם רצו לפתור את הבעיה ביבוא של מפעלים מאירופה עם ידע וכמה שיותר עובדים".
"הממשלה באירלנד לא מעוניינת להכיר בו"
מרקוס וויצטום שומע, ומחליט לעשות מעשה: לספק את האישורים ליהודים מממדינות שונות באירופה, שיגיעו לעבוד במפעלים האלה, ולעקוף את הסרבנות האירית של מתן וויזות. "איכשהו, הוא נכנס לחצר של שר הכלכלה, שר המסחר, מי שבעצמו הצהיר כי הוא רוצה מפעלים שיבואו לאירלנד. ואז וויצטום יוצא לאירופה ומוצא יהודים שבבעלותם מפעלים. הוא התחיל בצרפת, הגיע אחר כך לצ'כיה, ושכנע אותם לבוא לאירלנד עם היידע, עם המפעל ועם האנשים".
שלושה מפעלי טקסטיל הקים וויצטום באירלנד, אבל הביא אליהם גם יהודים שלא היה להם כל יידע בתעשייה. "הוא הצליח להכניס אותם לרשימה, ודאג שהם יקבלו את הוויזות".
פכלר אומר כי קשה להעריך כמה יהודים בדיוק הצליח וויצטום להציל, אך ההערכות נעות לכל הפחות סביב כ-60 עד 70 יהודים שהצליחו להיכנס לאירלנד לפני 1939. "מתוכם מחצית העבירו דרכון. זה דבר גדול. הסך הכול לא ידוע".
באירלנד לא מכירים בפועלו. "הממשלה בכלל לא מעוניינת להכיר באיש הזה, ואפילו בקהילה היהודית לא בדיוק יודעים איך לאכול אותו".
"הופתעתי לגלות עד כמה כולם דומים"
יעל רשף, תושבת כוכב השחר, נחשפה לסיפור דוד-אביה רק במקרה, לפני מספר שבועות, בתחקיר ראשוני לספר שרצתה להוציא על אביה, אלן וויצטום (שעברת את שמו לאילן בן נתן), שנולד באירלנד אחרי השואה ועלה לארץ בגיל 17 כחייל בודד. "התחלתי לשוטט באינטרנט לבדוק על יהדות אירלנד. רציתי להבין יותר לעומק מה היה שם, ופתאום אני רואה ביוטיוב מישהו בשם מרקוס וויצטום – שכונה 'שינדלר האירי'. נכנסתי לראות, וגיליתי שדוד של אבא שלי הציל יהודים בשואה, דרך ההיסטוריון יענקי פכלר שפרסם את הסרטון".
"הופתעתי לגלות עד כמה כולם דומים במשפחה – מדוד שלי ואבא שלי ואפילו עד הילדים שלי... אני לא מבינה איך אבא שלי לא סיפר לנו, אולי הוא לא ידע? אולי זה היה סוד? איך לא ידענו מהסיפור הזה כל השנים האלו".
וויצטום הדוד נפטר ללא ילדים. "אבא שלי לא סיפר לנו דבר על התקופה", רשף אומרת, ומעריכה כי לא הכיר את הסיפור משום שסבו לא סיפר לו. "תמיד חשבנו שזה מן חור שחור שלא פותחים. תיבה שכואבת מדי. אחרי שאבא שלי נפטר, אני מרגישה שקיבלנו במתנה משהו מקסים, מרגש. התרגשתי כל כך לגלות שדוד שלי הציל יהודים בשואה. אני גאה בזה".
לדבריה, "אנחנו מדברים על הצלה על עשרות ואולי מאות של יהודים, שוויצטום הביא מאוסטריה, צרפת ועוד ארצות באירופה, לעבוד במפעלים באירלנד. הוא הכשיר אותם. זה היה בשנים הראשונות של המלחמה".
לפנייה לכתב/ת 
