תלמידים גרמנים: "השואה מאוד נוכחת בבתי הספר שלנו"
אנקה נחשפה לראשונה לתיאורים בכיתה ח', אנה מציינת כי הזוועות היוו חלק עיקרי משיעורי ההיסטוריה וארון אומר כי ההתעמקות תלויה במורים. תלמידי תיכון גרמנים סיפרו ל-ynet על ידיעותיהם בנושא, והביעו צער שלא פגשו ניצולי שואה: "יכולנו להבין יותר". ביד ושם מדגישים: "יש עדיין הרבה בורות"
הוראת השואה היא חובה בגרמניה. ואולם, היקפה, אופן הלימוד, התכנים בבתי הספר והגיל הראשוני שבו נחשפים התלמידים לנושא, תלויים במידה רבה במדינות המחוז שאחראיות על תוכניות הלימודים ובונות אותן. לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל היום (ה'), סיפרו ארבעה תלמידי תיכון גרמנים ל-ynet על הנצחת השואה והתמודדות עם העבר במוסדות החינוך במולדתם.
הצעירים העידו כי מעולם לא פגשו ניצולי שואה והביעו צער על כך. עם זאת, במהלך לימודיהם ביקרו הארבעה במחנות ריכוז בארצם במסגרת בתי הספר שבהם הם לומדים.
פרט לשאלה בנוגע לפגישה עם ניצולי שואה, בדקנו עם הצעירים מתי הם נחשפו לנושא בבית הספר בפעם הראשונה, מהם האירועים שאותם למדו והאם הם מרוצים מהוראת השואה במוסדות החינוך בגרמניה.
"בפעם הראשונה דיברנו על השואה בסוף כיתה ח'", מספרת אנקה פרומן, תלמידת תיכון מדיסלדורף. "דיברנו על כך בשיעור היסטוריה, וגם בשיעור היסטוריה הדו-שפתי. בבית הספר דיברנו על כך במשך הרבה זמן. כיסינו את כל מלחמת העולם השנייה. לא התמקדנו באירועים מיוחדים אבל דיברנו על כל הדברים שקרו. זה נושא חשוב ואנחנו מדברים עליו בשיעורי היסטוריה הרגילים, וגם בשיעורים נוספים כמו גרמנית ודת.
"בבית הספר שלנו מעולם לא ביקר ניצול שואה, אבל ביקרנו במחנות ריכוז, שם שהינו כמה ימים ושם גם הייתה לנו סדנה. באופן אישי, אני מאוד מרוצה מאיך שמתייחסים לנושא השואה בבתי ספר גרמניים בגלל שאני חושבת שהשואה היא נושא שנוכח מאוד ומתייחסים אליו כאל נושא חשוב מאוד. אני שמחה שאנחנו נוגעים בו הרבה".
אנה לאורה, גם היא תלמידת תיכון מדיסלדורף, אמרה: "בפעם הראשונה שדיברו איתי על הנושא זה היה בכיתה ח', כשהייתי בת 14. למדנו על כך בשיעורי היסטוריה וגם בשיעורי גרמנית קראנו את יומנה של אנה פרנק. התמקדנו רבות בפשעים הרבים שבוצעו במהלך המלחמה, ובמיוחד בשואה. דיברנו על הנושא במהלך שנה שלמה. הנושא עדיין עולה בבית הספר, ואנחנו מדברים על נושאים שקשורים לכך. אני חושבת שבית הספר עושה עבודה טובה בללמד את הצעירים על הנושא ולא משמיטים את הפרטים הזוועתיים ולדעתי זה חשוב כי זה נשאר בראש".
פין בוט, תלמיד תיכון מהנובר, ציין בנוגע לידיעותיו בסוגיה הטעונה כי "נחשפתי לנושא לראשונה בכיתה ט' או י'. למדנו על תחילת המלחמה, התגובות לסוף המלחמה, על מחנות הריכוז ואושוויץ". בוט מספר כי שיעורים רבים בבית ספרו הוקדשו לנושא, אך לצערו לא פגש מעולם ניצול שואה. "אני מרוצה מאיך שבית הספר מלמד אותנו על הנושא בגלל שאנחנו לומדים מה הנאצים עשו. הם היו אחראים לאחד הפשעים הנוראיים בהיסטוריה של גרמניה".
ארון טגר, תלמיד תיכון מברסינגהאוזן שליד הנובר, ציין: "התחלנו ללמוד על השואה בסוף כיתה ט' ובתחילת כיתה י' בכל השיעורים כי משרד החינוך כאן תומך בכך", ארון טגר. "עם זאת, האינטנסיביות של הלימודים תלויה במורה עצמו. לא פגשנו ניצולי שואה משום שזה נדיר מאוד כאן לפגוש מישהו כזה. יש בתי ספר שעושים זאת אבל זה מאוד נדיר.
"לגבי הוראת השואה, אני מרוצה ולא מרוצה. זה טוב שאנחנו מכירים את הנושא אבל מעציב שלא יכולנו לפגוש ניצול שואה. זה היה טוב יותר אם הייתה לנו ההזדמנות לעשות זאת וללמוד על ההיסטוריה של השואה יותר, ואז הייתה לנו הסתכלות פנימית טובה יותר על הדברים שקרו בשואה ולהבין היטב את הסבל של העם הזה".
"התמודדות אמיצה עם העבר"
סקר מ-2017 שבחן את עמדותיהם של תלמידים גרמנים מצייר תמונה עגומה ומורכבת יותר. לפי הסקר, ארבעה מתוך עשרה תלמידים בני 17 ויותר לא שמעו על מחנה ההשמדה אושוויץ. בשנים האחרונות חתם יד ושם על הסכם עם 16 מדינות המחוז בגרמניה, שמטרתו להעמיק את לימודי השואה במדינה ולהכשיר את המורים לכך.
"יש מורים שיוזמים תוכניות בבית הספר לגילאים יותר צעירים, אך לרוב לומדים את הנושא יותר לעומק בתיכון", אומרת רחל בד קפלן, מנהלת מחלקת אירופה בבית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם. "בגרמניה יש ב-20 השנים האחרונות גיוון בקרב התלמידים, כאשר חלקם לא נולדו בגרמניה או שהוריהם לא נולדו בגרמניה.
"יש מורים שכמו בכל נושא רוצים ללמד יותר את העובדות, וכאן אנחנו משתדלים לעזור להם ללמד דרך הפריזמה של 'מי גרו פה קודם', לא רק בגרמניה אלא גם באירופה, או 'מי היו האנשים הללו' כי רוב התלמידים לא פגשו יהודים. אנחנו רוצים לעודד מורים להכיר את המורשת ואת ההיסטוריה של היהודים בגרמניה ובכלל. לכן, בחלק גדול מהמקרים הסיפור בבתי הספר מתחיל בשנת 1933, ומתייחסים לתרומת היהודים לחברה הגרמנית".
בד קפלן מרגישה שישנה התמודדות אמיתית בבתי הספר הגרמניים עם ההיסטוריה, אך לא תמיד עם שיתוף הפעולה של העם הגרמני עם פשעי הנאצים. "לעיתים הם פחות מבינים שהסיפור הוא לא רק על היטלר הרוצח, אלא גם על שיתופי הפעולה של הגרמנים בתקופת השואה, אנשים משכילים שהיו מעורבים בתכנית ובביצוע, שוטרים בשטח שאמורים להגן על בני אדם והפכו להיות רוצחים של בני אדם.
"היטלר לא ירה בעצמו בשישה מיליון אנשים, ואנחנו רואים שיש הרבה בורות בעניין הזה. הרי הגירושים ברכבות לא קרו בשלוש בלילה מחוץ לעיר. אנשים רבים היו עדים למעשים הללו, והרחוב שבו גירוש כזה קרה עדיין קיים היום. לכן, יוזמות מקומיות להזכיר את הדברים הללו הן מאוד חשובות. חשוב גם לחבר את התלמידים למקום שבו הם גרים, כי לעיתים הם מתגוררים בשכונה שפעם גרו בה אנשים אחרים, והם לא סתם נעלמו, אז יש התעסקות ב'מה קרה פה?'.
"אנחנו רואים שיש גם יוזמות חינוכיות מקומיות כמו טיפול בבתי קברות יהודיים וניקיון שלהם מצד תלמידים גרמניים, במקומות שבהם כבר אין בקהילה יהודית. אני חושבת שיש לקיחת אחריות על העבר מבחינת מה שקרה. לגבי שיתוף הפעולה של העם הגרמני עם המעשים, אנחנו צריכים לעבוד יותר".
ד"ר נילי קרן, חוקרת זיכרון והוראת השואה מסמינר הקיבוצים, אמרה: "כל מחנות הריכוז הגדולים הפכו להיות מרכזי לימוד וחינוך. הנושא נלמד, אבל זה כמובן תלוי בתכנית הלימודים של מדינת המחוז, ויש כל מיני ויכוחים עד כמה יש ללמד את השואה.
בתוכניות הלימודים מזכירים שלא רק היהודים היו קורבנות בשואה, וגם צוענים, הומואים, סלביים ופולניים נרצחו, מה שלעיתים מעורר כעס מצד הקהילה היהודית, אבל הגרמנים חייבים דין וחשבון לקבוצות אתניות נוספות. יש הכרה בעבר, אך יש להדגיש כי מצד שני יש תחושה שהדור הצעיר אינו אמור לקחת אחריות על חטאי הדורות הקודמים".
ד"ר קרן מספרת כי קליטת הפליטים בגרמניה העלתה במערכת החינוך שאלות על שנאת זרים, המקושרת עם העבר של העם הגרמני. "יש מקומות עם פעילויות קהילתיות ולפעמים לא מתעסקים ישירות בשואה אלא מתמקדים יותר בשנאת זרים. אני חושבת שהדור השני לשואה בגרמניה, זה של שנות ה-60, היה מזוהה יותר עם האשמה. היום זה כבר מובן מאליו שהשואה היא חלק מההיסטוריה של גרמניה".
לפנייה לכתב/ת 
