"זו לא הנצחה רק של הבנים שלנו, אלא של הזכות להיות בן אדם"
מאות חיילים ושוטרים דרוזים נהרגו בהגנה על המדינה, אך לא מצאו את דרכם ללב זיכרון המיינסטרים הישראלי. עברי לידר נפגש עם הוריהם של כמיל שנאן והיאל סתאוי, שנהרגו בפיגוע בהר הבית, כדי לשנות את התמונה. התוצאה: שיר יפיפה, בעברית ובערבית, שהוא מבצע יחד עם נסרין קדרי. "זו שותפות. מקווה שעוגמת הנפש שחוק הלאום יצר תבוטל", אמר אביו של כמיל ז"ל
انا بخاف عليك يا ولدي
انا بخاف عليك من بلادي
هذا الي بفرقنا في هدنيا
אני מפחדת עליך ילד שלי
אני מפחדת עליך מהארץ שלי
זה מה שמייחד אותנו בעולם
احكو معاي بالعربي
غنوا لي شوي لوجعي
ما ممكن ولا حد يبعدنا
דברו איתי בערבית
שירו קצת על כאבי
כך אף אחד לא יוכל להפריד בינינו
ספק אם ישנו עוד שיר זיכרון והנצחה כזה, שמשלב בין עברית לערבית, אבל עבור עברי לידר זה היה כמעט מובן מאליו. "398 חיילים ואנשי כוחות הביטחון בני העדה הדרוזית נהרגו בהגנה על מדינת ישראל, ואף לא שיר עברי אחד נכתב או הושר לזכרם", הוא הסביר את הבחירה להיפגש עם משפחות חללים דרוזים, לכתוב יחד עם חגי אוזן את השיר, ולבצע אותו יחד עם נסרין קדרי. "ידענו לכבד אותם בהלוויות, לבקר את בני משפחתם בימי השבעה אבל לא הנצחנו את זכרם בפסקול הישראלי".
קשה להתעלם מהקונטקסט - חוק הלאום - כששומעים את מילות השיר, והאמת היא שגם ביום אבל לאומי שכזה מוטב לזכור ולהזכיר את העוול. להאיל סתאוי וכמיל שנאן ז"ל, שוטרי סיור ביחידת הר הבית ששילמו בחייהם כדי להגן עלינו, ולכל החללים בני המיעוטים, מגיעה הנצחה במיינסטרים הישראלי.
ברית עולם
יום חורפי במיוחד ברחבת הכותל בירושלים. ראמוס, עוד לא בן שנתיים, לא מתרגש מהקור חודר העצמות ומתרוצץ בין העוברים ושבים. הוא מלא בשמחת חיים, ראמוס. הצחוק וקריאות המשחק שהוא מפיק, מסתירים מעט את העצב. יש לו עוד כמה שנים של חסד עד שידע את האמת, עד שיבין את מקור המבט העצוב שנושאים אליו המבוגרים. עד שידע שמטרים ספורים מהמקום שבו הוא נמצא ברגעים אלה ממש, נרצחו אביו האיל סתאוי וחברו כמיל שנאן ז"ל, שבועיים בלבד לאחר שהוא עצמו נולד.
זה קרה ביום שישי, 14 ביולי 2017, סמוך לשעה שבע בבוקר. שלושה מחבלים עם אזרחות ישראלית, שניים בני 19 ואחד בן 26, עולים על אוטובוס מאום אל פאחם לירושלים, חמושים ברובים ובאקדח. הם מגיעים להר הבית, ואחרי תפילות הבוקר פותחים באש סמוך לשער האריות והורגים את כמיל. האיל שומע את היריות ועל אף שחבריו מנסים לעצור אותו הוא רץ לעבר הזירה, יורה באחד המחבלים ואז נורה בעצמו ונהרג.
"אף פעם לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות במקום כל כך קדוש", מספר בעצב עפיף, אביו של האיל. "מרגש להיות פה ולראות כל כך הרבה אנשים שממשיכים לבקר בזכות עבודת הקודש של אנשי כוחות הביטחון, אבל זה גם גורם לנו לכאב גדול לעמוד כל כך קרוב למקום שבו זה קרה, המקום שבו איבדנו את היקר לנו מכל". שכיב סנאן, ח"כ לשעבר ואביו של כמיל, מתאר לעברי לידר את התחושות: "המוות מוליד איתו פצע ענק. אנשים חושבים שבמרוצת הזמן הוא מגליד. הוא לא. אין סוף לכאב של אובדן, במיוחד אובדן של בן".
.jpg "\"מבול של יהודים הגיע לחבק אותנו אחרי הרצח\". משפחות שנאן וסתאוי עם עברי לידר (צילום: אלכס קולומויסקי)")
אין זו הפעם הראשונה ששכיב ועפיף מגיעים לכאן יחד. שבועיים לאחר הרצח הם שמעו שרוחם של הלוחמים שפופה בשל הפיגוע, ועל כן הם עלו לירושלים כדי לעודד ולחזק אותם. "ישבנו עם השוטרים והעלנו את המורל", מספר שכיב. "ביקשנו מהם לא להישבר והמסר שלנו היה אחד - אל תיתנו לרוצחים של החברים שלכם לנצח, אנחנו צריכים לגבור עליהם, מה שלא יהיה".
כמעט שנתיים חלפו והנה הם שוב מטרים אחדים ממקום הפיגוע. שתי משפחות, שתיהן מהעדה הדרוזית, חולקות את אותו כאב, את אותו אובדן ואת אותו קונפליקט מול החברה הישראלית. במפגש עם עברי לידר הם מבקשים שהשיר שיבצע יחד עם נסרין קדרי לזכר בניהם, יהיה שזור במסרים הנוגעים למאבק שלהם לשייכות כאזרחים שווים במדינת ישראל, בצלו של חוק הלאום. מבקשים להאמין שבין היתר, זו המורשת שהבנים שלהם ישאירו פה.
.jpg "\"האהבה היא שמחברת אותנו\". עפיף סתאוי, שכיב שנאן ועברי לידר (צילום: אלכס קולומויסקי)")
"יש פה 118 שוטרים, מתוכם 85 דרוזים", מסביר שכיב. "פרוסה פה פלוגת מג"ב שבה משרתים 170 דרוזים. ביחד זה 255 שוטרים דרוזים ששומרים על הר הבית. זה כבוד גדול לנו הדרוזים להיות חלק מהשמירה על מדינת ישראל, אבל הנתח שאנחנו נותנים פה הוא פי אלפיים אחוז מהנתח שלנו באוכלוסיה. אומרים לי שזה בגלל שפה או תרבות, אין לי בעיה עם זה, אבל זו האמת וצריך להכיר בעשייה שלנו ובהקרבה שלנו.
"מבול של יהודים הגיע לחבק אותנו אחרי הרצח, לא את כולם אנחנו מכירים. זו שותפות. אני מקווה שכל עוגמת הנפש שחוק הלאום יצר תבוטל על ידי אנשים אמיתיים שאומרים לאלה שחוקקו את החוק הזה - לא יעזור לכם, אנחנו שותפים, אנחנו אחד, דרוזים ויהודים הם אזרחי מדינת ישראל".
עפיף מצטרף לנרטיב. "כמיל והאיל הם שני גיבורי מדינת ישראל ואני גאה בהם", הוא אומר. "אנחנו נמשיך להגן על מדינת ישראל, זוהי ארץ מולדתנו, אנחנו חייבים ומחויבים לה. אני עשיתי צבא, האחים שלי עשו צבא, כמעט כל המשפחה".
בקיץ האחרון נאם שכיב בהפגנת הענק נגד חוק הלאום. "אני הפכתי לאזרח סוג ב', והבן שלי לחלל סוג ב'", אמר שם. כעת הוא מרחיב: "יש פה מיעוט שחי מאוד יפה עם רוב. אין יהודי שלא אוהב דרוזים, ואין דרוזי שלא אוהב יהודים. האהבה היא שמחברת אותנו. אני רוצה שיר עם משמעות חברתית, לא שיר שישמיעו פעם אחת ביום הזיכרון".
במשך שעה ארוכה סיפרו שכיב ועפיף ללידר על ילדיהם, על האובדן. "כמיל היה בן מאוד מיוחד", מספר שנאן. "אדם עם ערכים, רגיש, עם לב גדול מאוד, אדם שאהב את הבריות, תמיד היה לו רצון עז לעזור לאחרים. בכל התמונות שלו מאז שהיה קטן הוא חייך, תמיד היה מלא בשמחת חיים ובתקווה. שבועיים לפני הפיגוע צוין עיד אל פיטר, ואני יודע בוודאות שהילד שלי קנה בגדים לחמישה ילדים פה. לילד אחד הוא קנה כדור ושיחק איתו בעמדת השמירה. יש את החיים שהיו לפני הפיגוע, שהם מעניינים ותוססים, ויש את החיים שאחרי. במקום הבן שלי יש תמונה וחדר ריק".
"המשמעות של השם האיל בערבית זה אדם דגול וגדול", מספר עפיף על בנו. "כך ראינו אותו, הגיבור שלנו, וכך נמשיך לזכור אותו, גיבור. אחרי שהוא נרצח, שמעתי עליו הרבה דברים שלא ידעתי. לא היה לי מושג כמה הוא היה עזר לאנשים, כמה הוא אהב אנשים וכמה הם אהבו אותו. הוא היה בן אדם מיוחד, החיוך לא היה יורד לו מהפנים. הוא לא הספיק כמעט להיות אבא, אבל הייתם צריכים לראות אותו כשנולד לו התינוק, כמה שמח".
דרך הכאב
המפגש הזה, על המורכבויות והדיסוננס, היה שיעור מעולה לכולנו: בהתמודדות, בהיצמדות לערכים, באנושיות. שכיב ועפיף הם זן נדיר. את עוצמת הכאב, הצער והתסכול שלהם ניתן להרגיש ממרחקים, אבל באופן מעורר השראה הם נותרו מאופקים, מנומסים וגם אופטימים. למרות חוק הלאום, כשהמדינה הפנתה להם את הגב, הם מתעקשים להישאר ממלכתיים ולא לשבור את הכלים.
"כל המסרים של הסיפור הזה מתחברים למסר אחד שאני אוהב ומתחבר אליו", אומר עברי בסיום המפגש. "אנחנו באים ממקומות שונים אבל בסוף כולנו חיים פה, ביחד. אנחנו אוהבים אחד את השני ויש בינינו שותפות גורל. חשוב לדבר על זה ולהראות את זה".
מבחינתו, האבות השכולים שפגש משנים גם את החוויה שלו את העיר העתיקה, הכותל, הר הבית. "יש פה כל כך הרבה אנשים מכל העולם, כל כך הרבה שפות, אנשים שונים, אמונות שונות", הוא אומר. "כל אחד מגיע לפה עם ההיסטוריה והתרבות שלו, וכולם מגיעים בערך מאותה סיבה. זה מאוד חזק וגורם לחשוב עלינו, על הסיטואציה, איך אפשר לעשות אותה טובה יותר. לראות את שני האבות מדברים, ממשיכים לרצות שיהיה טוב, זה חזק מאוד ומעורר המון כבוד".
למפגש הבא, באולפני הקלטה ברמת גן, מגיע לידר עם חגי אוזן שכתב איתו את המילים ועם נסרין קדרי שהצטרפה אליו בביצוע. הפעם המפגש טעון יותר, עניין של מורכבות המילים בשיר - שילוב של אובדן, הקרבה וביקורת חברתית.
"אלמלא התקווה לא היינו", אומר שכיב. "אני מקווה שהמילים והלחן יפלו על שכל ונשמות שיבינו את המסר. זו הנצחה לא רק של הבנים שלנו, זו הנצחה של הזכות להיות בן אדם".
מרגע שעברי ונסרין התחילו לשיר, לא נשארה באולפן עין יבשה. השילוב בין השפות - ערבית ועברית - יחד עם המילים, המסרים, הלחן והקול המרטיט של נסרין, נוגעים במקומות הכואבים ביותר. "לכל אחד יש דרך להעביר את הכאב שלו, את הכאב שלנו אנחנו מעבירים דרך המוזיקה", מספרת נסרין. "האמירה של היצירה הזו היא שלא משנה הגזע, השפה או המין, כולנו בני אדם. יש תחושת קיפוח, שחייל יהודי זה לא חייל דרוזי. שאין להם את אותן זכויות, אבל יש את אותן חובות. אני שמחה להביא לפה את השפה שלי, אני מזדהה איתם, הם חלק ממני ואני חלק מהם. השיר הזה מעביר מסר - כולנו שווים, לא משנה באיזו שפה אנחנו מדברים".
אוזן, המנהל של נסרין, מוסיף: "לכל מילה היה את המשקל שלה. עד עכשיו הפצע של יום הזיכרון הוא בשפה אחת - עברית, ואנחנו שואלים את עצמנו איך זה יתקבל? איך הציבור ישמע את השיר? שיר שמתחיל בערבית".
ועברי מסכם: "נסרין, חגי ואני גאים ונרגשים מאוד להעניק למשפחות סנאן וסתאוי, למשפחות הנופלים בני העדה הדרוזית ולכלל משפחות ישראל שאיבדו את היקר מכול, את השיר לזכרם ולכבודם".
"מהכפר אל הכיכר"
מילים ולחן: עברי לידר וחגי אוזן
עיבוד והפקה מוזיקלית: אריאל טוכמן
انا بخاف عليك يا ولدي
(אני מפחדת עליך ילד שלי)
انا بخاف عليك من بلادي
(אני מפחדת עליך מהארץ שלי)
هذا الي بفرقنا في هدنيا
(זה מה שמייחד אותנו בעולם)
קוראים לי אח
بينادوني أخ
חבר לקרב
أخ للمعركة
קוראים אהוב בכל מצב
بينادوني حبيب في كل حال
קוראים לי לעמוד
بينادوني أوقف
אתכם באבל
معكو في الحزن
הקול שלי נסער
صوتي منفعل
מהכפר אל הכיכר
من القرية للدوار
دموعنا بينسكبو بالنهار
(הדמעות שלנו זורמות לאור יום)
תקראו לי כששרים
إندهولي بس تغنوا
כשכואבים את הנופלים
بالوجع على الي سقطوا
גם לי יש מקום
كمان الي في محل
בחלקה של אלוהים
في قسيمة الله
הקיר עומד שם ושותק
الحيط واقف هناك وساكت
הלב עמוק בפנים צועק
القلب عميصرخ من جوا
انا معكم
(אני איתכם)
احكو معاي بالعربي
(דברו איתי בערבית)
غنوا لي شوي لوجعي
(שירו קצת על כאבי)
ما ممكن ولا حد يبعدنا
(כך אף אחד לא יוכל להפריד בנינו)
אל מול שער השבטים
قبال باب الاسباط
חומת מגן על החיים
صور حامي للحياة
שפה אחת צדדים שונים ביננו
لغة واحدة جهات مختلفة بيناتنا
(קולות: אריאל סגל, אלעד סיקל; קמנצ׳ה: עומרי סגזן; בס: אלעד סיקל; פסנתר, גיטרות, תופים, תכנותים ומיקס: אריאל טוכמן; מסטרינג: רונן הלל. הוקלט באולפן של אריאל טוכמן)
לפנייה לכתב/ת 
