יוצאים מהסרט: כך עזר הקולנוע לאוהד לרפא פצעי המלחמה

"אני בחרתי להיות בריא. זו לא הייתה בחירה טריוויאלית. בטח לא קלה, זו מלחמה יום יומית, אבל עשיתי הכל כדי שזה יקרה", כך מתאר אוהד גפן (49) את מאבקו בתסמיני הפוסט-טראומה שהותירו מראות הזוועה אליהם נחשף במהלך עופרת יצוקה.

דרך הייסורים של אוהד אל ההבראה עברה גם בתחנה פחות שגרתית – עשיית קולנוע. אוהד, מתכנת מחשבים, נשוי ואב ל-3, מתאר כי סדנת וידאו-תרפיה שעבר במסגרת עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) חוללה תפנית במאבקו מעורר ההשראה בתוצאות החוויות משדה הקרב.

קיראו עוד:

פוסט-טראומה: מאבקה של שוטרת שחזתה באירוע דריסה

משרד הביטחון על חייל עם פוסט טראומה: "מתחזה"

"הייתי סקרנית": הפסיכיאטרית שהתנסתה ב-MDMA במסגרת המחקר

אוהד שימש כחובש במילואים בחוליית פינוי פצועים לבתי חולים במהלך המבצע הצבאי בעזה לפני כעשור. המחזות המחרידים אליהן נחשף הותירו בנפשו צלקות עמוקות. "זה היה כיף גדול", הוא מתאר במרירות את הטראומה, "שנתיים אחרי המבצע זיהיתי על עצמי את כל הסימפטומים של פוסט טראומה שלמדתי בקורס חובשים. הייתי מנותק לחלוטין מהסביבה. הבנתי שאני חייב טיפול. זה היה מקום חשוך ונמוך מאוד. היו לי מחשבות אובדניות. לא חשבתי שאי פעם אוכל לחזור לתקשר עם הקרובים אלי. אשתי דחקה בי לפנות לעזרה".

קבוצת הריצה של נט"ל. נתנה כוח

גלגל ההצלה של אוהד הופיע בדמות קבוצת ריצה. "פוסט הטראומה לא אפשרה לי לישון בלילות. אתה מתעורר בארבע לפנות בוקר ויש לך עוד ארבע שעות של עינוי במיטה. מחשבות שלא נותנות מנוח. הייתי יוצא לרוץ, לשחות, לרכב על אופניים – העיקר להעסיק את הגוף. הצטרפתי לקבוצת ריצה של נט"ל. הכרתי שם בית שני".

במסגרת פעילותו בקבוצת הריצה נחשף אוהד לסדנת הווידאו-תרפיה. אל הסדנה, כך הוא מתאר, הגיע אוהד בנקודת שפל בחייו: "הייתי בשיאו של משבר זוגי – אשתי ואני נפרדנו – היא והילדים היו במקום אחד, אני הייתי במקום אחר. שברתי את הרגל והייתי בתהליך גמילה מורכב ואינטנסיבי מסמים ומאלכוהול. השבוע של הסדנה העניק לי כלים חשובים בתוך כל הסערה הזו. אני אוהב לצלם ולערוך. הכלים של הסדנה עזרו לי לבטא את עצמי ולעבד את החוויות. זה חולל תפנית בשיח שלי עם אשתי והילדים".

"הטראומה הופכת לפלסטלינה"

בועז שחק (46), קולנוען אשר מנחה את סדנאות הוידאו-תרפיה, מסביר את תהליך העבודה: "אל הסדנה מגיעים אנשים שחוו את כל סוגי הטראומה – אנשי משטרה, צבא, צוותים רפואיים. הם מתחלקים לקבוצות של 5 משתתפים אליהן מוצמד קולנוען ומטפל".

בשיטת הטיפול, אשר פיתח הפסיכולוג האמריקאי בנג'מין פטון, מקבלות הקבוצות כלים בסיסיים בקולנוע ומתחילות לעבוד על תסריט. בתום עבודה אינטנסיבית של חמישה ימים הם יוצרים יחדיו סרטון קצר באורך של כחמש דקות שעוסק בחוויות הקשות.

"קולנוע בעיני הוא הכלי האולטימטיבי עבור טיפול בפוסט טראומה", מציין בועז, "זו אומנות שהיא חיקוי המציאות. השפה הקולנועית נובעת מתוך השפה האנושית – זוויות הצילום, העריכה, התסריט – אלו כלים שמטרתם חיקוי החוויה האנושית. הקולנוע הוא הזדמנות לשים על הקאנבס את הטראומה. המטופלים יכולים לקחת חלק מהסיפור שלהם, לדבר, לכתוב, לביים ולערוך אותו. החומר שפחדת לגעת בו הופך לפתע לחומר גלם, לפלסטלינה. אתה יכול ללוש ולעסוק בטראומה באופן שאינו מכאיב. זה כלי עוצמתי".

אתה יכול ללוש ולעסוק בטראומה באופן שאינו מכאיב. אוהד בסדנה

מדברים על הפצעים בפעם הראשונה

המנחה מספר כי יש מטופלים שבסדנה מדברים על הטראומה בפעם הראשונה: "באחת הסדנאות השתתף מטופל שמהבוקר הוא ישב בפנים חתומות ולא הוציא מילה. היה אפשר לראות בשפת הגוף שלו עד כמה הוא מכונס בעצמו. איתו בקבוצה היה לוחם ורבאלי מאוד שעבר סבל בל יתואר באחת מהמלחמות.

"אחרי שהוא שיתף את הקבוצה בטראומה שלו היה רגע קסום – ראית איך המטופל המסוגר מתחיל לנשום. פתאום רווח לו. אפשר היה לראות פיזית את השינוי. כשהוא סיים לשמוע את החוויות של הלוחם השני הוא אמר שהוא בחיים לא חשב שיש עוד מישהו בעולם שחווה סבל דומה לסבל שהוא חווה. לשמוע טראומה של אדם אחר שינתה אצלו משהו. הוא הבין שהוא לא לבד. זו בדיוק המטרה של הסדנה".

הסרטים, כך מסביר בועז, משמשים את המטופלים בגישור על הפערים שיוצרת הטראומה בינם ובין קרוביהם: "בתום הסדנה אנחנו עורכים הקרנות של הסרטים. הסרט הופך להיות הקול של המטופל. בעזרתו המשפחות יכולות להבין טוב יותר מה אומר המושג פוסט טראומה. אלו חוויות שלעיתים קשה להעביר במילים. הקולנוע הוא כלי מצוין עבור זה".

פרופ' רבקה תובל משיח מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, הובילה מחקר אשר בחן את השפעת הווידאו-תרפיה על נפגעי פוסט טראומה. "הנתונים מראים שלמרות שלוחמים רבים חוזרים משדה הקרב עם טראומה נפשית, רק מיעוט מהם פונה לעזרה", מסבירה תובל משיח, "כמחצית מהסובלים מפוסט טראומה לא מקבל סיוע.

"המטופלים במקרים רבים מדי לא פונים לעזרה. הסדנא של הווידאו-תרפיה עוקפת את החסם. מהמחקר שלנו עולה כי סדנה קצרה של כמה ימים מביאה לירידה של כ-20% בסימפטומים, אבל הערך האמיתי של הסדנה הוא ביצירת הזדמנות לטיפול. יש משתתפים שמדברים לראשונה על החוויות הקשות ומבינים את היתרונות של טיפול פסיכולוגי. הסדנא פותחת להם צוהר לטיפול".

פרופ' רבקה תובל משיח מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן

הפעילות בנט"ל, כך מתאר אוהד, פדתה אותו מתהום המצוקה הנפשית. "בזכות הסדנה הגעתי לתובנות שגם אחרי טיפול פסיכולוגי ממשוך לא הייתי מגיע אליהן", הוא משתף, "החוויה של לשבת בחברת אנשים שעברו דברים קשים כמוך היא עוצמתית. אתה לא צריך לדבר יותר מדי. יש הבנה עיוורת בין המשתתפים. אתה יכול לשבת מול המטפל הכי מדהים בעולם, אם הוא לא חווה בעצמו התקף חרדה הוא לא יהיה מסוגל להבין מה עובר עליך.

"בסדנה אתה יושב מול בנאדם, אתה לא צריך לדעת אפילו איך קוראים לו. אתה פשוט יודע מה הוא עבר. אף אחד אחר לא יכול להבין את הקושי הזה. פוסט טראומתיים שומעים הרבה קלישאות מהסביבה – תתחתן, תעבוד, הכל יהיה בסדר. הסביבה הקרובה במקרים רבים לא יודעת איך לעכל את הקושי".

"לשבת בחברת אנשים שעברו דברים דומים כמוך זו חוויה שנותנת כוחות. הידיעה שאתה לא לבד, שיש לך אוזן קשבת ואנשים שמזדהים איתך, יש לזה ערך שקשה להעביר במילים", מסכם אוהד, "נוצרת קהילה. אנחנו נוסעים יחד לטיולים משפחתיים ואפילו היינו בתאילנד. הקשר הזה היה עבורי גלגל הצלה בתקופה לא פשוטה".

צפו בסרטון שיצרו משתתפים בסדנה האמריקאית לוידאו-תרפיה: