"לפעמים השיחה מתחילה בצרחות". האנשים שנלחמים למען הלומי הקרב

תומכים בלוחמים, נשארים בצללים: א' ור' מתנדבות במוקד הטלפוני של עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי). הן אינן לוחמות בחזית, לא סוכנות מוסד או שב"כ ולא טייסות. שתיהן בעשור השביעי לחייהן, עם ילדים ונכדים, שנושקות לפנסיה ומנהלות חיים שגרתיים לחלוטין. אז למה הן לא נחשפו עד כה ולא יוכלו להיחשף אף פעם?

המתנדבים בקו הסיוע של נט"ל

השיחות שהן מנהלות עם לוחמים הלומי קרב ובני משפחותיהם במסגרת המוקד הטלפוני מחייבות אותן לשמור על חיסיון מלא לגבי זהותן. "אסור שיתגלה עליי ולו הפרט הכי קטן", מסבירה א'. "האנשים שאיתם אני מדברת, שסומכים עליי ושופכים בפניי את ליבם, גם אלו שמנהלים איתי שיחות קבועות כבר שנים, יודעים רק את שמי הפרטי. זה הדבר היחיד ששומר על החיסיון והדיסטנס הטיפולי המתאים".

א' גם לא משתפת את הפונים ברקע שהביא אותה להתנדב במוקד. בנה, חובש קרבי שלחם בלבנון, סבל מהלם קרב עם שחרורו מצה"ל, אך לקח זמן רב עד שהבינו שההתנהגות המוזרה שאיתה חזר הביתה לאחר שלוש שנים קרביות היא ביטוי של פוסט טראומה. "עברנו חודשים של גיהינום, עד שממש במקרה קראתי כתבה על הלומי קרב וזיהיתי בה את מאפייני ההתנהגות של הבן שלי. מאז התחלנו תהליך של טיפול והחיים חזרו למסלולם. אין מישהי שמבינה יותר ממני מה עובר על האימהות והלוחמים שמתקשרים למוקד. לפעמים השיחה מתחילה בצרחות, לפעמים בבכי, אבל כמעט תמיד היא מסתיימת באופטימיות וזה מאוד מעודד", היא מספרת.

היא מגיעה מידי שבוע למשמרת במוקד ומקיימת משם שיחות, חלקן קבועות עם אנשים שאותם היא מלווה כבר שנים וחלקן רנדומליות, שיחות חירום. "האנשים שאותם אני מלווה כבר תקופה למדו לבטוח בי ולהרגיש בנוח לספר לי ממש הכול. כשאני אומרת להם שאני מבינה אותם, להם זה נשמע כמו משפט שנועד להביע אמפתיה אבל רק אני יודעת כמה זה אמיתי".

אחת השיחות שקיבלה לאחרונה הגיעה מלוחם ותיק, הלום קרב, שלחם במלחמת ששת הימים. הוא לא נתן ל-א' להשחיל מילה. "השיחה החלה בצעקות. הוא הודיע לי בהיסטריה שהוא מתכוון לירות בכלב של השכנים שלו", היא משחזרת. "הוא היה בהתקף עצבים. בין הצעקות הצלחתי להבין שהנביחות של הכלב מזכירות לו את הדי הפיצוצים של המלחמה וזה שיגע אותו. בעדינות ובסבלנות הסטתי את הנושא והתחלנו לדבר על דברים אחרים. הוא סיפר לי שהוא אוהב לשיר אופרה והמילים הפכו לשירה. את השיחה סיימנו כשהוא שר אופרה בקולי קולות ולבסוף הוא ביקש לסיים אותה מיוזמתו כי הוא התעייף ורצה ללכת לישון. את הכלב הוא שכח, גם את הרצון להרוג אותו".

מקרה אחר שנחרט בזיכרונה של א' ולא עוזב היה של בחור שהתקשר למוקד בשעות הערב. "הוא היה בחור צעיר, הלום קרב, שסיפר שהוא עומד מחוץ לבית החולים איכילוב ולא יכול להיכנס. כששאלתי אותו מדוע, הוא הסביר שיש לו ידידה שנמצאת במחלקת יולדות והוא רוצה לבקר אותה אבל בפעם הקודמת שניסה להיכנס זה הסתיים במכות עם המאבטחים. כנראה במסגרת תופעות הפוסט טראומה הוא חשב שהמאבטחים רוצים לתקוף אותו ולכן הגיב אליהם באלימות ובסוף זה הסתיים במכות. הסברתי לו בטלפון שהמאבטחים רוצים רק בטובתו שלא יעשו לו שום נזק. וכך, במשך עשר דקות מרגע שנכנס לבית החולים ועד שעבר את הבידוק, ליוויתי אותו בטלפון. צעד אחר צעד - הרגעתי, דיברתי, הסברתי והבטחתי לו שאני מלווה אותו עד שיעבור את הבידוק. וכך היה. זה נשמע אולי פשוט או טיפשי אבל זה היה קורע לב".

"אני מכירה אותם כמו את כף ידי"

ר', בת 66 מאזור השרון, אלמנת צה"ל, איבדה את בעלה, שאיתו שירתה באותה טייסת, במלחמת יום הכיפורים. מלבד בעלה איבדה חברים רבים במלחמה ההיא. ברבות השנים התחתנה שוב והביאה לעולם שלושה ילדים. לאחר שבנה וחבריו הלוחמים השתחררו משירות קרבי בלבנון, היא הבינה שלא יחזרו להיות מה שהיו לפני הגיוס. "הם היו מבועתים, המומים, ברחו להודו, לסמים, לשינה", סיפרה. "רציתי לעזור להם ולא ידעתי איך, השתנו להם החיים".

בעקבות זאת, ר' החלה להתנדב במוקד הסיוע הטלפוני של נט"ל במטרה לעזור ללוחמים משוחררים שנמצאים במצב דומה לזה שהיא הכירה מקרוב. במשך שנים היא מקיימת שיחות קבועות עם לוחמים הלומי קרב שפותחים בפניה את הלב ומשתפים אותה בדברים האישיים והקשים ביותר שאפילו לקרובים ביותר הם לא מעזים לספר. "אני נמצאת בקשר כבר שנים עם אותם לוחמים, מכירה כל פרט בחייהם, אפילו יכולה לדמיין איך הם נראים. אני מכירה אותם כמו את כף ידי, אבל אם נעבור אחד מול השני ברחוב, לעולם לא נדע שנפגשנו. זה מה ששומר עליי ועליהם בקשר הזה".

"מכירה כל פרט בחייהם". צילום אילוסטרציה(צילום: עמותת לא משאירים פצועים בשטח)

מעטה הסודיות הזה מלווה את ר' כבר 18 שנים. היא מתנדבת בנט"ל פעם בשבוע בשגרה ו-24/7 בחירום ומלחמה. מלבד בעלה וילדיה, אף אחד מחבריה לא יודע על ההתנדבות בנט"ל. "אני רוצה להשאיר לעצמי את האופציה פתוחה. לפעמים אני מזהה בקרב מעגל החברים אנשים שסובלים מהלם קרב או פוסט טראומה ואני באופן תמים ואגבי ממליצה להם לפנות לנט"ל. לפעמים אפילו יוצא לי לענות לשיחות של אנשים שאני מכירה באופן אישי ולהם אין מושג שזאת אני בצד השני".

ר' ליוותה במהלך השנים מאות לוחמים הלומי קרב, אימהות ללוחמים ונפגעי חרדה מפעולות איבה. אחד המקרים שנחרטו בזיכרונה היה של אישה מבוגרת כבת 70 שנכחה בפיגוע במסעדה בחיפה. "את האישה הזו ליוויתי טלפונית במשך כמה שנים. היא הייתה אישה פעילה, עובדת, עצמאית ומשכילה אך מאז הפיגוע הפכה לבן אדם אחר", מספרת ר'.

 "היא ישבה באותו יום במסעדה עם בנה ונכדיה ואז נכנסה מחבלת מתאבדת שהפעילה מטען נפץ בתוך המסעדה. האישה הזו ראתה במו עיניה את ראשה של המחבלת נתלש ומתעופף מעליה. מהמראה הזה היא לא הצליחה להתאושש עד יום מותה. מהרגע שזה קרה היא פשוט נבלה. הפסיקה לעבוד, לצאת מהבית, לתקשר עם הסביבה או לתפקד. אפילו את הילדים והנכדים שלה היא סירבה לראות, עד שהיא נפטרה לאחר כמה שנים. אני מעריכה שהחרדה הכריעה אותה".

ב-2006 נאלצה "להחליף צדדים" וכשבנה נשלח לעומק לבנון במלחמת לבנון השנייה הייתה זו היא שנעזרה במוקד. "באותו רגע הבנתי עד כמה המוקד הזה מציל חיים ממש. אחרי שנים שאני נמצאת במקום של הסיוע והתמיכה, פתאום אני זו שהייתי מתקשרת בחרדה, כמה פעמים ביום, בכל שעה ובכל רגע שהיה משבר ומקבלת מענה. זה הדבר היחיד שבזכותו שרדתי את המלחמה הזאת בתוך חוסר הוודאות, המתח והדאגה לשלום בני שנלחם שם".

"הרגיש אשמה על מעצר ילד והחל לפצוע את עצמו"

ש', בן 25 בלבד, הוא המתנדב הצעיר ביותר בקו הסיוע של נט"ל. הוא מתנדב בקו כבר ארבע שנים ובתקופה זו אחיו התגייס לשירות קרבי. "פתאום הבנתי מה זה לדאוג לקרובים שלך, להיות חרד למשפחה שלך", הוא אומר. "ש' מגיע פעם בשבוע לארבע שעות ומקבל פניות הן בצ'אט של העמותה והן בקו הטלפוני. את חלק מהפונים הוא מלווה כבר יותר משנה.

"אני מלווה חיילים משוחררים שנלחמו בצוק איתן וגם ממלחמת לבנון השנייה. הם נמצאים בשלב של הקמת משפחה, חלקם מטיילים, מחפשים את עצמם. אין להם מקום שהם מרגישים בו חלק. בשיחות אנחנו מדברים על האירועים שחוו וזה עוזר להם להתמודד".

אחד המקרים ש-ש' זוכר במיוחד הוא של נערה שהייתה בחופשה משפחתית בגרמניה, שם נקלעה לפיגוע ירי במרכז קניות. הנערה התקשרה לקו ושיתפה בחוויות קשות מאוד ממה שראתה וחוותה. "ההורים שלה לא ידעו על המצוקה שלה כי היא לא רצתה להכביד עליהם", הוא מספר. "בשלב הראשון היה עליי להרגיע אותה, לעשות סדר בסיטואציה. בעקבות שיחותינו היא הסכימה לגשת לטיפול פסיכולוגי. לראשונה מאז אותו אירוע היא החלה טיפול בזכותי וזו מבחינתי החשיבות של הקו".

באחד הימים קיבל ש' פנייה מחייל משוחרר ששירת בשטחים ונאלץ לעצור ילד פלסטיני שהפריע לפעילות. החייל הרגיש אשמה גדולה על כך ומאז אותו אירוע החל לפגוע בעצמו. "החייל פשוט החל להכאיב לעצמו כדי להתמודד עם הכאב הנפשי שלו", מספר ש'.

"בכל שיחה שלי איתו היה לו קשה לדבר והוא היה נעצר, בוכה ודופק על הקירות. אני הייתי נותן לו לפרוק ולבכות. בכל שיחה הוא היה מנסה לברוח מהרגשות שלו, גם על ידי פגיעה פיזית בעצמו ועברנו את זה ביחד שבוע אחרי שבוע. עם הזמן הוא החל לדבר יותר בקלות, גם על אירועים אחרים בשירות, עד שהפסיק לפגוע בעצמו".

ניתן לפנות לקו הסיוע הטלפוני של נט"ל במספר 1-800-363-363 או בצ'אט באתר העמותה www.natal.org.il