עצמאות על הכביש

בשיתוף ynet רכב חדש

מזל טוב לילד או ילדה שהוציאו רישיון נהיגה. עכשיו הוא או היא מגיעים לשלב החגיגי-אך-מאיים של עצמאות על הכביש. נכון זה לקח קצת זמן, זה אולי לא קרה בטסט הראשון אבל אין מה לדאוג, הכול טוב, עברנו, ועכשיו (קולות של תופים בבקשה) יש רישיון נהיגה ביד. ולנו להורים יש בעיה חדשה: הוא, או היא, רוצים את המכונית.

(צילום: אבי מועלם)

פתאום נעלם הקטע של "מזל טוב ואיזה יופי שבגיל 17 וחצי יש לך רישיון". את מקומו תופסת ההכרה ש"רק אתמול החלפנו חיתולים, איך נותנים לילד לעלות על הכביש?". אז קודם כל, לנשום עמוק. הכול בסדר: אפשר לשחרר: מדינת ישראל יודעת למה היא נותנת רישיון נהיגה ולמי היא נותנת, ומה היא דורשת.

ומעבר לכך: מי אמר שהילד צריך לקחת את המכונית המשפחתית? אפשר לקנות לו משהו אחר. שקט, דממה כהכנה לבהלה ופאניקה. מה קונים לילד שעדיין לא התגייס? משאית? מכונית וולוו ישנה עם פגושים שנמלא בבטון כדי שלא יפגע בשום דבר? שטויות במיץ.

פעם הורים לנהגים צעירים קנו להם מכוניות ישנות, ממש ענתיקות, בגלל שלמכוניות ישנות יש פחות סיכוי להכאיב לנו בלב כשהילד מגרד אותן על המדרכה או על המאזדה החדשה של השכן מלמטה. זה כמובן נכון. אבל מצד שני זה גם אומר שהמכונית הישנה שאנחנו נותנים לילד שלנו היא עם אבזור בטיחות בן 20. עם כל הכבוד, לילד שעולה על הכביש לא נותנים מכונית בת עשרים, כזו שאין לה מערכות בטיחות אקטיביות, כזו שאין לה אלי חס וחלילה כרית אוויר וכמובן, כזאת שנסעה כבר 200 אלף קילומטרים.

היא ישנה ונוזלת שמן ומלכלכת את החניה, לא מתניעה ובעצם שולחת את הילד, או הילדה, לבקש מאבאמא את המפתחות של המכונית המשפחתית החדישה. כי בכלל פאדיחה שהחבר'ה יראו אותך בפיאסטה מגיע מרחוק רק בגלל העשן הכחול מאחוריה.

אז כיצד נבחר את הרכב שמתאים לנהג החדש? השיקול החשוב ביותר, זה שכל האחרים מתגמדים לעומתו, הוא השיקול הבטיחותי. עשו שיעורי בית: אלה הם הדברים שהמכונית של הילד חייבת: מינימום של שש כריות אוויר. ציון בטיחות של חמישה כוכבים במבחן בטיחות של ארגון בינלאומי מוכר (לוודא גם שזה הדגם והגרסה שמוכרים בישראל - ואל תאמינו לאיש המכירות), מערכות בטיחות שיודעות כיצד לתת ברקס יותר מהר מהילד במקרה של מצב חירום.

חשוב לוודא שיש מערכות שמונעות ממנו להתעסק במכשיר הטלפון, למרות שזה כמובן עיקרון שצריך להמחיש היטב עוד מהבית. כי מי שלא מתעסק בסמארטפון לא צריך מערכות כמו למשל התראה על סטייה מנתיב, שמונעות את המצב הלא נעים של הסחת הדעת בגלל הסמארטפון.

עכשיו לסוג הרכב: קטן? גדול? אופנתי? הכל תלוי בתקציב ובמה שרצוי לעומת מה שמצוי. יש כאלה שרוצים רכבי כביש-שטח אופנתיים ומוכנים לשלם יותר דלק. יש כאלה שרוצים או רוצות מכונית מיני או סופר-מיני ושתהיה כמה שיותר שיקית, ויש מי שרוצים מכונית שתהיה בכלל משפחתית, כדי לקחת את החבר'ה למעיין בגולן. אז מה לוקחים? את מה שהכי בטיחותי. אחר כך את מה שהכי חסכוני.

שיקול שלישי יהיה "התאמה למשימה": מה שהכי מתאים לצרכים היום יומיים, כלומר קלות בחניה, מרווח פנימי וגם עלויות של טיפולים. כמובן, אנחנו מדברים כאן באוויר, כי כל התכונות האלה, בעיקר בטיחות, הן תכונות שרק מי שקונה מכונית חדשה מודל 2019 יכול להרשות לעצמו. זו המציאות וכעת צריך לבצע את הפשרה הכואבת ביותר: על הבטיחות של הילד שלנו.

זה כמו לשאול את מי יותר אוהבים מבין הילדים. אלא אם הולכים על פתרון פשוט של ליסינג תפעולי פרטי. מקדמה על המכונית, שהיא כמובן חדשה מהניילון, תשלומים חודשיים, תשלום סופי (או המרת התשלום למכונית אחרת חדשה). כך לא צריך לשלוח את הילד לכבישים במלכודת מוות בת עשר שנים ולקוות לטוב, במיוחד לא בהתחשב במצב בכבישים כיום.