כולם אוספים קרשים חוץ מהילד שלא הוזמן
"אני בטוחה שאף אחד מכם לא עשה בכוונה, אבל רציתי שתדעו שהבן שלי היה היחיד שלא הוזמן לאיסוף הקרשים הכיתתי. האם מישהו מכם שאל את הילד שלו אם כולם הוזמנו?" רגע לפני ל"ג בעומר - כך תמנעו עוגמת נפש של ילדים בכיתה
לפני שבוע קיבלתי את המכתב הבא: "היי אבינועם, לפני שנה הילד שלנו, תלמיד מצטיין בכיתה ד', גילה לתדהמתו שכל החברים שלו לכיתה אוספים קרשים, רק שלו 'שכחו' כנראה להודיע. כשהתקשר להזמין תלמיד מהכיתה אליו הביתה, הופתע לשמוע מהתלמיד שהוא לא יכול לבוא היום כי הם כבר מתכנסים לאסוף קרשים.
"'לא שמעתי שום דבר על אסיפת קרשים', אמר בנינו בחוסר הבנה. 'זה בגלל שפתחנו קבוצה מיוחדת בכיתה של איסוף קרשים כי לא רצינו שהמורה תדע מזה ותגיד לי את מי להזמין למדורה ואת מי לא'. 'אבל אני לא בקבוצה הזו', המשיך הילד שלנו לשאול ולא הבין את האמת הכואבת: הם לא צרפו אותו לקבוצה מאחר שהם חשבו שהוא כנראה לא מספיק 'קול' בשבילם או בגלל הפעם האחרונה שרצו למתוח את המורה עם דלי מים שמחובר לדלת והילד שלנו 'השתנקר' למורה בגלל שחשב שזה לא יפה לשפוך עליה דלי מים.
"מאחר שלא צרפו אותו לקבוצה, גם לא הזמינו אותו מן הסתם למדורה. בסוף השיחה הסתכלתי על הילד שלי ועל הפנים שלו שלאט לאט נהפכו לעצובות, וכשסיים לשחזר לי את השיחה, רץ לחדר שלו, סגר את הדלת והיה בתוך החדר מעל חמש שעות, כאשר בסופן יצא החוצה מותש ומעוך ורק אמר לי: 'תגידי אמא, מה עשיתי לא בסדר? למה הם לא הזמינו אותי?'
"אני בטוחה שכולנו עמוסים ובכל זאת, האם מישהו מכם שאל את הילד שלו: 'אתה בטוח שכל הילדים בכיתה הוזמנו? שלא פגענו, צילקנו והרסנו את הנשמה והדימוי העצמי של ילד בכיתה?'
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"היום ראיתי את הכבוד של הילד שלי מתרסק ומתנפץ לרצפה בגלל שאף אחד מהילדים שלכם לא חשב לקרוא לו. בבקשה, שימו לב ותשתדלו להטמיע בקרב הילדים שלכם את הרגישות הכל כך בסיסית הזו. ל"ג בעומר הוא גם החג שמציין בין היתר את הפסקת המגיפה שקטלה בתלמידיו של רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה
"איך אפשר להפוך את החג הזה ולפגוע בצורה כל כך קשה בילד קטן שלא עשה כלום? מקווה שתפנימו להבא, אמא כואבת".
צלקת חברתית
אין ילדים רעים. יש ילדים לא מודעים. מודעות, כמו כל שריר, חייבת אימון, הטמעה, פיתוח ואימון, בטח מודעות מהסוג הרגשי והאנושי. אותה מודעות שגורמת לילדים להגיד "בוקר טוב" לשומר בכניסה. אותה מודעות שגורמת להם לעצור רגע לפני שהם טסים לבית בסוף היום ולהרים את הכיסא שלהם מעל לשולחן כי המנקה הייתה יכולה בעולם מקביל להיות גם אמא או הסבתא שלהם.
חשבתם מדוע בכל שנה יש אלפי תלמידים שמבחינתם הטיול השנתי הוא שם חלופי לגיהינום חברתי? גם אם כיתה של שלושים וחמישה תלמידים נופלת על מחנך מודע ביותר לעניין החברתי, הסיכוי שהוא יוכל לדאוג שכל התלמידים בכיתה שלו יהיו מסודרים מבחינת חדרים ללינה שהם באמת שמחים בהם שואף לאפס.
ומה לגבי ההורים? כמה כאלו אתם מכירים שלפני אירוע חברתי דואגים מיוזמתם לשאול את ילדיהם ולבקש מהם לדאוג לכך ולשים לב שגם אם להם טוב וסבבה, עדיין יש לידם ומסביבם ילדים אחרים שיותר מורכב להם העניין החברתי והם צריכים וחייבים עזרה?
קראו עוד:
האמא שקוראת להורים למנוע את החרם הבא
"כשעשו עליי חרם הרגשתי שהאדמה נפערת"
המשפחה שעברה דירה בגלל חרם על הילדה
חרם על ילד לא היה נוצר אם ההורים של הילדים המחרימים היו דואגים וטורחים לברר עם הילדים שלהם שהם לא פוגעים, מעליבים, משפילים, מחרימים ילדים אחרים.
אותו הדבר לגבי המכתב שקיבלתי מהאם הכואבת ומהילדים בכיתה של הבן שלה שלא טרחו להזמין אותו כי הם לא היו מודעים לעבודה שלפעמים אפשר לפגוע כל כך חזק בילד בלי להרביץ לו ולו מכה אחת. רק להתעלם ממנו ולא להזמין אותו לאירוע חברתי חשוב כלשהוא ותהיו בטוחים שהוא כבר ילך עם הצלקת החברתית הזו הרבה שנים אחרי שהוא יסיים את בית הספר
לדאוג שילדים לא יפגעו
דווקא עכשיו, לפני ל"ג בעומר, החובה שלנו כהורים מעבר לדאגה הבסיסית והמובנת לשלומם הנפשי של הילדים שלנו הוא גם לדאוג שהילדים שלנו לא יפגעו בילדים אחרים, לא בזדון חלילה או בפגיעה פיזית, אלא רק בהתעלמות, בשתיקה, בראש קטן. בהתבוססות באזור הנוחות המוכר שלהם: הם כבר מסודרים עם מדורה, יש להם חדר לטיול השנתי ומעבר לזה הם לא צריכים.
דווקא עכשיו זה הזמן להזמין אותם לשיחה ולשאול להם ישירות: "האם בררתם ושאלתם האם יש לכם בכיתה חבר שעדיין אין לו חדר לטיול השנתי? שעדיין לא הוזמן למדורה? שהולכת להיגרם לו אי נוחות ועגמת נפש שלא לומר צלקת נפשית מכך שלאף תלמיד לא באמת איכפת ממנו?"
דרך השיחות האלו, תוכלו להעניק לילדים שלכם את המתנה היקרה והגדולה ביותר שיש - מתנת האנושיות.
הכותב הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך" ויזם חינוכי
לפנייה לכתב/ת 
