היצירה האחרונה של האמן: על הפרישה של רובין ואן פרסי
החלוץ ההולנדי (35), שנפרד בדמעות מאוהדי פיינורד, עבר לא מעט משברים עד שהצליח להגיע לפסגה ולרשום רגעים בלתי נשכחים בארסנל ומנצ'סטר יונייטד. נדב יעקבי על האיש שירש את החוש האמנותי מאימו הציירת ואביו הפסל וראה את הכדורגל בצורה קצת אחרת
ביום ראשון האחרון סיים רובין ואן פרסי (35) את הקריירה. גדול מבקיעי נבחרת הולנד בכל הזמנים ירד בדקה ה-89 מהמגרש בדמעות, כאשר 50 אלף אוהדי פיינורד עומדים ומריעים וכאשר שחקני שתי הקבוצות, פיינורד ודן האג, עומדים בשתי שורות ומוחאים לו כפיים.
"המטרה הייתה לסיים עם כבוד, כי כדורגל זו התשוקה של בחיים", הוא אמר לאחר מכן. "אני שמח שאת ההחלטה לפרוש קיבלתי כבר בתחילת העונה. כך הייתה לי שנה שלמה להתכונן לכך מנטאלית. אם הייתי לוקח את ההחלטה לפני כמה שבועות, היה לי קשה להתמודד עם המצב ולעכל אותו".
כמו יוסי בניון בישראל, שלצערו הפסיד במשחק הפרישה שאירגנה לו בית"ר ירושלים, כך גם ואן פרסי התאכזב שבמשחקו האחרון בקריירה הוא הפסיד. דן האג ניצחה 0:2 במשחק שבו ואן פרסי עשה הכל כדי להבקיע, ולא הצליח. חבריו לקבוצה לא הפסיקו לנסות ולארגן לו מצבים, אבל שום דבר לא הלך. כדור אחד שלו גם נעצר בקורה.
אבל אף אחד לא יזכור את הפרט השולי הזה. מה שכולם זוכרים זו קריירה אדירה שנמשכה 18 שנה ובה הבקיע 322 שערים, כולל 50 במדי נבחרת האורנג', יותר מכל שחקן אחר.
היו שחקנים גדולים ממנו בהיסטוריה של נבחרת הולנד: יוהן קרויף, מרקו ואן באסטן, רוד חוליט, דניס ברגקאמפ, פטריק קלייברט. אבל ואן פרסי בהחלט נמצא בעשירייה הראשונה. ומבחינת הכיבושים – הוא הגדול מכולם.
גם השער הגדול ביותר בקריירה שלו נכבש במדי הנבחרת. זה היה בפתיחת מונדיאל 2014 בברזיל, כאשר הולנד שיחקה מול אלופת העולם ספרד, במשחק שהיה שיחזור הגמר מ-2010.
ספרד פתחה מצויין ועלתה ליתרון מפנדל של צ'אבי אלונסו. אבל בדקה ה-44 דיילי בלינד הגביה כדור לרחבה וואן פרסי זינק קדימה, כמו דג במים, ונגח באופן מופלא לרשת של איקר קסיאס. השער הזה סימן את תחילת הקמאבק של הולנד, שרשמה ניצחון אדיר 1:5 על אלופת העולם. ואן פרסי התכבד בכיבוש השער הרביעי במשחק והשני שלו.
אגב, במהלך הטורניר בברזיל הפך ואן פרסי לשחקן הראשון מאז 1966 שמבקיע באותו מונדיאל שערים ברגל ימין, רגל שמאל, בראש, בבעיטה חופשית ובפנדל.
הולנד סיימה את המונדיאל בברזיל במקום השלישי וזה היה בעצם הטורניר הגדול האחרון של ואן פרסי עם הנבחרת, שכשלה במוקדמות יורו 2016. הוא עצמו כבר שיחק אז בפנרבחצ'ה הטורקית, לפני שחזר לפיינורד, קבוצת נעוריו בינואר 2018, כשהחליט ששם יסיים את הקריירה.
העונה האחרונה שלו לא הייתה רעה בכלל. פיינורד לא זכתה אמנם בשום תואר, אבל הוא עצמו כבש 16 שערי ליגה והוכתר כמלך שערי הקבוצה. רק ארבעה שחקנים בליגה ההולנדית כבשו יותר ממנו, כשנותר מחזור אחד לסיום.
אבל עם כל הכבוד לפיינורד, הימים הגדולים של ואן פרסי היו בפרמייר ליג. 11 עונות הוא שיחק בליגה האנגלית, תחילה בארסנל ולאחר מכן במנצ'סטר יונייטד, והבקיע 144 שערים – יותר מכל שחקן הולנדי אחר בהיסטוריה של הליגה. פעמיים הוא גם הוכתר כמלך השערים, בעונת 2011/12 כבש במדי ארסנל 37 שערים ועונה לאחר מכן, הראשונה שלו ביונייטד, הבקיע 30 שערים והיה הכוכב הראשי בזכייה של "השדים האדומים" באליפות – היחידה שלו בקריירה.
ההורים לא רצו שישחק כדורגל
אבל ראוי שנתחיל במקום שבו הכל התחיל, עיר הנמל רוטרדאם, בה נולד וגדל בשכונה קשה, בה חיים מהגרים רבים. בעיקר מצפון אפריקה. הוריו של רובין לא היו ספורטאים, אלא אמנים. אימו היא ציירת ומעצבת תכשיטים ואביו הוא פסל ומורה לאמנות. ההורים ניסו לשכנע אותו לבחור באמנות, אבל רובין רצה תמיד להיות כדורגלן.
ובכל זאת, הוא מאמין שהוא רואה את הכדורגל בצורה שונה, בזכות הוריו. "אני חושב שקיבלתי מהם את היצירתיות" הוא סיפר באחד הראיונות. "קשה להסביר זאת במילים, אבל הכדורגל הוא המקום שבו היצירתיות שלי באה לידי ביטוי. כמוהם, אני רואה דברים שאנשים אחרים ושחקנים אחרים לא רואים. כשאני מביט על מגרש הכדורגל אני רואה אותו כבד הקנבאס שלי. אני רואה פתרונות, אפשרויות, את המרחב להביע את עצמי. אני תמיד מחפש דרכים להיות יצירתי. לא הייתי בעל יכולת אמנותית בציור, אבל אני חושב שאני אמנותי בספורט. זה האתגר שמרגש אותי".
כשהיה בן 14 הצטרף רובין הצעיר לקבוצה המקומית אקסלסיור אבל כשהיה בן 15 עבר לקבוצה הבכירה בעיר, פיינורד. כשהיה בן 17 ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת. באשר ליכולת האישית שלו מעולם לא היו ספקות, אבל לא כך בכל הקשור להתנהגות. ואן פרסי היה מרדן לא קטן, מה שלא מצא חן בעיני מאמנו, ברט ואן מארבייק – ששנים לאחר מכן אימן אותו בנבחרת.
ערב משחק הסופרקאפ האירופי מול ריאל מדריד ב-2003, שלח אותו ואן מארבייק הביתה, כי לא היה מרוצה מחוסר הרצינות שלו באימון המסכם. ב-2004, לאחר סדרה בלתי פוסקת של עימותים עם המאמן, ואן פרסי עזב. ארסן ונגר, המנג'ר של ארסנל, היה משוכנע שיצליח להשתלט על החלוץ ההולנדי הסורר, ושילם לפיינורד 2.75 מיליון ליש"ט עבורו.
ארסנל הייתה אז אלופת אנגליה, ובהרכבה כיכבו אז תיירי הנרי ודניס ברגקאמפ. ואן פרסי ידע שהוא צפוי להיאבק על מקומו בהרכב, ואכן לאורך מרבית העונה הוא ישב על הספסל.
כשואן פרסי הגיע לארסנל בגיל 21, הוא שיחק בעיקר כקיצוני שמאלי. לאט לאט שינה לו ונגר את התפקוד והפך אותו לחלוץ מרכזי. בדיוק התהליך שעבר תיירי הנרי תחת הדרכתו של המאמן הצרפתי. כשהנרי עזב את ארסנל ב-2008, המעבר של ואן פרסי למרכז ההתקפה הושלם.
ב-21 במאי 2005 התייצבו ארסנל ומנצ'סטר יונייטד לגמר הגביע האנגלי באצטדיון המילניום בקארדיף. ואן פרסי פתח על הספסל, אבל נכנס בדקה ה-86 במקום ססק פברגאס. המשחק הוכרע רק בדו קרב פנדלים. ארסנל ניצחה 4:5. ואן פרסי הבקיע את הפנדל השלישי של ארסנל. מי יכול היה להאמין אז שזה יהיה התואר היחיד של ואן פרסי במדי "התותחנים".
המשבר הגדול: פרשת האונס
ב-2005 עבר ואן פרסי משבר אישי קשה. משטרת הולנד עצרה אותו באשמת אונס של החשפנית סנדרה קריגסמן במהלך חופשת הקיץ. ואן פרסי הכחיש הכל, אבל נעצר ובילה שבועיים בתא בבית הכלא. בסופו של דבר ההאשמות בדבר אונס בוטלו, לאחר שרובין הודה כי קיים עימה יחסי מין בהסכמה והוא שוחרר. אבל הפרשה כמעט והביאה לסיום נישואיו עם בושירה, חברתו מאז ימי בית הספר התיכון.
בראיון ל"סאן" סיפרה בושירה ואן פרסי: "יכולתי לעזוב אותו ולמצוא בחור אחר, אבל החלטתי לסלוח לו, כי מה שיש בינינו הוא מאוד מיוחד. אני לא חושבת שיש בעולם מישהו יותר מיוחד מרובין.
לכל בן אנוש מותר לטעות. אולי מוזר לומר זאת, אבל אחרי מה שקרה היחסים שלנו השתפרו. זה הוציא את הטוב משנינו". לרובין ולבושירה, שהינה מוסלמית ממוצא מרוקאי, שני ילדים, הבן שאקיל (13) והבת דינה (10).
כשנשאל ואן פרסי אם התאסלם בעקבות נישואיו, ענה: "אני לא מוסלמי, לא נוצרי ולא יהודי. גודלתי על ערכי הליברליזם. אם אתה רוצה להפוך למוסלמי, זה צריך לבוא מהלב. לא אעשה זאת רק כדי לרצות את אשתי. מבחינתי משמעות האמונה זה לרצות להיות אדם טוב".
שמונה עונות שיחק ואן פרסי בארסנל ולאט לאט הפך לכוכב הראשי של "התותחנים". הוא כבש 96 שערים ב-194 משחקי ליגה ו-132 שערים ב-277 משחקים בכל המסגרות.למרות היכולת הפנומנלית והשערים הרבים שהבקיע, הוא גם עבר פציעות רבות. לרוע מזלו היה מדובר כמעט תמיד בפציעות לא פשוטות.
ב-2009 הוא קרע את הרצועות במהלך משחק של נבחרת הולנד, ונעדר מהמגרשים חמישה חודשים. סביר להניח שאם היה ממשיך לשחק, ארסנל הייתה זוכה באליפות ב-2010 ולא צ'לסי.
בגמר גביע הליגה של 2011 נגד ברמינגהאם, ואן פרסי היה זה שכבש לזכות ארסנל בוומבלי, בדרך למה שאמור היה להיות התואר הראשון של "התותחנים" מאז 2005. אבל הוא נפצע בבירכו במהלך ההבקעה והוחלף. ארסנל הפסידה 2:1. הכשלונות של ארסנל הביאו לכך שבזה אחר זה עזבו אותה כוכביה הגדולים, שחיפשו קבוצות שבהן יוכלו לזכות בתארים. אחרי העזיבה של ססק פברגאס וסמיר נאסרי החלו השמועות גם לגבי ואן פרסי.
המעבר המתוקשר למנצ'סטר יונייטד
בתחילת 2012 אמר ואן פרסי: "אני נמצא בתקופה פנטסטית ולפעמים אני עצמי נדהם ממה שקורה לי. אבל אני חייב לבחון את המצב באופן שקול וריאלי. כולם יודעים מהי המטרה האמיתית: לזכות בתארים. השערים שאני מבקיע חייבים להביא תואר, כי אם לא, אלו יהיו רק הישגים סטטיסטיים. ואני שואף ליותר מזה".
בסופו של דבר זה קרה. ב-15 באוגוסט 2012 הודיעה ארסנל כי הסכימה למכור את ואן פרסי למנצ'סטר יונייטד תמורת 22.5 מיליון ליש"ט. רנה מולנסטיין, עוזר המאמן ההולנדי של יונייטד, שיכנע אותו לקבל את המספר 20, כדי לסמן את המטרה: האליפות ה-20 של "השדים האדומים" – והראשונה של ואן פרסי.
אוהדי ארסנל התקשו לקבל את העזיבה שלו, ובמיוחד לטובת היריבה הגדולה, מנצ'סטר יונייטד. ואן פרסי עצמו הסביר: "אני תמיד מקשיב לילד הקטן שבתוכי במצבים האלה, כשאתה צריך לקחת את ההחלטות החשובות בחיים. והילד הזה צעק מנצ'סטר יונייטד".
ההצלחה שלו ביונייטד הייתה מדהימה. שיתוף הפעולה עם וויין רוני היה מושלם מהרגע הראשון. ואן פרסי סיים את עונת הבכורה שלו באולד טראפורד עם 26 שערי ליגה והכי חשוב – עם תואר האליפות. אוהדי היונייטד בחרו בו לשחקן העונה שלהם. זו הייתה העונה האחרונה של אלכס פרגוסון כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד – וגם האליפות האחרונה של הקבוצה.
השנתיים הבאות של ואן פרסי ביונייטד היו פחות מוצלחות, אבל ממש לא באשמתו. המועדון לא הצליח לעשות את המעבר לתקופה שאחרי סר אלכס.
עכשיו, אחרי הפרישה, ואן פרסי לוקח את הזמן עד שיחליט לגבי עתידו. אבל דבר אחד בטוח: הוא לא יהיה מאמן.
"המשמעות של להיות מאמן היא של לחץ אינסופי", הוא אמר. "אם אתה עושה זאת כמו פפ גוורדיולה, אתה עסוק בכדורגל 24 שעות ביממה. ואחרי שלושה הפסדים אתה הופך להיות הראש של יוט". הנדריק יוט היה רוצח הולנדי מפורסם במאה ה-19, שאחרי שמת ראשו הוכנס לצנצנת והוצג במשך שנים במוזיאון האנטומי של אוניברסיטת כרונינגן.
"תראו מה קרה למרקו ואן באסטן ואיך התייחסו אליו כשהיה מאמן. הקסם נעלם. כדורגל זה עסק קשוח ומה שאני רוצה עכשיו זה להתרחק מעט ממנו". אז כן, רובין ואן פרסי מתכוון להישאר בכדורגל. ואולי הוא יילך בעקבות כוכבי העבר מארק אוברמארס ואדווין ואן דר סאר שעברו לתחום הניהול ועושים זאת נהדר באיאקס. רק שהוא, כשאיש פיינורד אמיתי, יעשה זאת בקבוצת הפאר של רוטרדאם.
לפנייה לכתב/ת 
