הלוחצים נגד העוקצים / אורי קופר

לגביע קלישאות משלו, והבולטת שבהן מספרת על אותה "קבוצה טיפוסית" למפעל. אבל שתי הפיינליסטיות של גביע המדינה העונה, מכבי נתניה ובני יהודה, רחוקות מאוד מההגדרה שמבליטה יכולת להתעלות בערב נתון. להפך, מדובר בשתי קבוצות יציבות, עקביות ומאומנות בדרך מאוד ברורה. דרך הפוכה, שתגיע הערב לנקודת התנגשות.

אפשר לומר שנתניה ובני יהודה הן שתי הקבוצות עם זהות האימון הברורה ביותר. סלובודן דראפיץ' ושי ברדה מצד אחד, יוסי אבוקסיס מנגד, מביאים לגמר קבוצות עם מאפיינים שקל לזהות, ומטרות משחק מוכוונות שעליהן עובדים שוב ושוב. לא סתם הם זוכים למחמאות כל העונה, אבל הערב רק סגנון אחד יביא את התואר, והצד השני לא יתנחם במחמאות.

מביאים לגמר קבוצות עם מאפיינים שקל לזהות. דראפיץ' ואבוקסיס(צילום: עוז מועלם)

שער מדור הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר

תשאלו את אנשי מכבי נתניה מה המאפיין הבולט של הקבוצה, ולא תשמעו תשובה שנוגעת למערך מסוים, להעדפת הגנה או התקפה או לחוסן מנטלי. התשובה תהיה (חייבת להיות): "משחק לחץ". זה מה שמגדיר את הקבוצה בשנים האחרונות. נתניה מבצעת לחץ קבוצתי גבוה וכמעט בלתי פוסק, שמהווה בסיס לשאר פעולות הקבוצה.

אנחנו רואים את שחקני ההתקפה שרצים לכיוון הכדור, אבל משחק הלחץ של נתניה מורכב יותר. שחקני הקישור סוגרים את אפשרויות המסירה, ובעצם מכריחים את היריב לשלוח קדימה כדור סתמי. נתניה - שימו לב לטבלה המצורפת - היא הקבוצה שחילצה הכי הרבה כדורים בחצי המגרש של היריבה העונה, כשאחריה מכבי ת"א ובית"ר ירושלים.

פאטוס בצ'יראי וחבריו לוחצים, אבל מי שמשתלטים על הכדור אחרי הרחקה או מסירה כושלת הם קשרים כמו עלי מוחמד, ניקו אולסק וגבי קניקובסקי, שמיד אחרי החטיפה יוצאים מהר קדימה. לא סתם דווקא מוחמד, קשר מרכזי, הוא השחקן עם הכי הרבה דריבלים מוצלחים בליגה.

לא באמת רק משחק באגף. קניקובסקי(צילום: עוז מועלם)

חברו הטוב ביותר של משחק הלחץ הוא רעיון ההחזקה בכדור, כי בהנעת הכדור שלה מקבלת נתניה זמן מנוחה. הקבוצה חייבת להחזיק הרבה בכדור (רביעית בליגה), ולכן מערך היהלום של העונה שעברה היה מצוין. את העונה הנוכחית היא החלה בצורה דומה, אבל ההגנה קרסה. הכיסוי לאגפים לא היה מספיק טוב (אין במערך שחקני אגף) והיריבות ניצלו זאת שוב ושוב.

הפתרון היה שינוי העמידה ההגנתית, מעבר ל־4־4־2 עם טוויסט. שחקני אגף שעוזרים הגנתית – קניקובסקי, אביב אברהם – אבל אינם באמת משחקים באגף. לתקופה מסוימת הייתה פגיעה בשטף ההתקפי, אבל פתאום הגיע רצף משחקים ללא ספיגה. העסק התאזן. מכבי נתניה מצאה בחזרה את הדרך שלה.

גולים בתשע שניות ובעיה בקרנות

היריבה חייבת להחזיק בכדור? ליוסי אבוקסיס ממש אין בעיה עם זה, מכיוון שלקבוצה שלו זהות אחרת לחלוטין. בני יהודה זו הקבוצה שמחזיקה בכדור הכי מעט בליגה, יחד עם הפועל רעננה ו־מ.ס אשדוד, והיא גם רביעית מהסוף בכמות הבעיטות לשער. אז מאיפה מגיעה ההצלחה? התשובה ברורה - הגנה מתואמת קבוצתית והתקפות מתפרצות.

אחד מחמשת השחקנים שמנסים לתקל הכי הרבה בליגה. סורו(צילום: אורן אהרוני)

תעיפו מבט לטבלה שמראה כמה מהשערים של כל קבוצה מגיעים בהתקפה מתפרצת. בני יהודה שנייה עם 49 אחוזים, כשלפניה רק בני־סכנין שירדה ליגה. הקבוצה משכונת התקווה מובילה את הליגה בכמות המסירות הארוכות, ונמצאת במקום האחרון בכמות המסירות הקצרות. 21 מטרים, זה ממוצע אורך המסירה של שחקניה, יותר מכל קבוצה אחרת.

דולב חזיזה, איסמעילה סורו, מתן בלטקסה - שלושתם בין חמשת השחקנים שמנסים לתקל הכי הרבה בליגה. הם מתבצרים מאחור, בתיאום שמונע הכנסת כדור מסוכנת לאזור השער שלהם, ואז שולחים כדור ארוך ומהיר להתקפה. בני יהודה לא הייתה צריכה למצוא את הדרך שלה, היא הייתה שם עוד קודם. העונה השיטה רק השתכללה עוד יותר.

נלך למשחק היחידי בין הקבוצות שהוכרע העונה, 1:3 לבני יהודה באוקטובר. השער הראשון של מאוויס צ'יבוטה הגיע אחרי שהכתומים עברו את המגרש בשלוש מסירות ותשע שניות. גם בשער האחרון, של דור ג'אן, הספיקו

 תשע שניות כדי לעבור את המגרש, ואז נדרשו שתי מסירות בלבד. הרעיון ברור.

באותו משחק כבשה נתניה את השער היחיד שלה אחרי כדור קרן, וזו גם נקודה חשובה להערב. לבני יהודה הגנה עוצמתית אבל משום מה, בגלל טעויות אישיות של שחקנים, היא נופלת שוב ושוב בקרנות. אין קבוצה שספגה העונה יותר שערים ממנה בכדורי קרן (11). כן, בהחלט מדובר בנושא שיכול להכריע את המשחק אבל העיקר, כאמור, הוא התנגשות הסגנונות.

נקודת התורפה במשחק הלחץ של נתניה היא כאשר היריבה מצליחה להשתחרר ממנו, ולשלוח מסירה אחת טובה ומתוחכמת. במקרה כזה, השחקנים שלה לא עומדים במצב אידיאלי מבחינה הגנתית, כך שאפשר לעקוץ אותה בהתקפות מהירות עם מסירות בודדות. בזה, כפי שראינו, אין טובה יותר מבני יהודה. נתניה חייבת ללחוץ ולהחזיק בכדור, כי זאת מי שהיא. בני יהודה חייבת לחכות מאחור ולנסות להכות ברגע הנכון, כי זאת מי שהיא. מדובר בהתנגשות סגנונות בלתי נמנעת, ומהפיצוץ יגיח רק צד אחד שיניף את הגביע.