חבר כלבבי

הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, ולא בכדי. נאמנותו, חוכמתו, מסירותו והחיבה שהוא מגלה כלפי בעליו היא מקור לנחמה ולסיפוק גדולים. אבל מה שווים חייו של כלב אם אין מי שיספק לו קורת גג, יטפל בו וידאג לכל מחסורו?

מתברר שבמדינת ישראל קיימת תופעה רחבה של נטישת כלבים. מידי שנה ננטשים אלפי כלבים ההופכים להומלסים. חלקם נולדו שם, אחרים נמלטו בעקבות התעללויות קשות, ונוכחותם ברחובות חושפת אותם לסבל רב ולתנאי מחייה קשים.

(צילום: ביתי)

ברי המזל בהם, נאספים ומועברים לעמותות שמחפשות להם בתים מאמצים, אבל חלק מהכלבים נשלחים להסגרים והאחרים נותרים לדין הרחוב. בתי המחסה וההסגרים עמוסים עד אפס מקום, מצב שמביא במקרים מסוימים גם להמתה של כלבים שלא מצליחים למצוא להם בתים. הפתרון הטוב ביותר עבורם הוא מציאת בתים מאמצים, אך מדובר בתהליך שדורש זמן ולכן נהוג לחפש בית אומנה לכלב עד שימצא לו בית חם חדש.

תכירו את ביז'ו: הוא היה גור קטן כשנמצא על־ידי אנשים טובים כשהוא משוטט לבדו והועבר לעמותת S.O.S חיות. הוא גדל במסגרת העמותה מרבית חייו, יחד עם עשרות כלבים המחכים למשפחה שתיקח אותם לחיקה עד שהפך מבוגר ולא אטרקטיבי. כך היה, עד שיום אחד התמזל מזלו וביז'ו זכה לביקור של הסטודנטית ענבר כספי, שהיא חלק מתוכנית מלגת "חבר כלבבי". כספי לקחה אותו אליה לאומנה. אחריה גם הסטודנטית זיו אייזנמן שטיפלה בו וכך היה עד לאימוץ הסופי שלו על־ידי משפחה מקסימה שבחרה לצרף אותו לביתם - לתמיד. כך מצילים עשרות סטודנטים כלבים משוטטים מהרחוב, ומוצאים להם בית חם.

מלגת "חבר כלבבי" היא מלגה על סך 10,000 שקל, המוענקת על־ידי התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, משרד החקלאות, קרן פילנתרופית ועמותת S.O.S. חיות. במסגרת התוכנית הפועלת במרכז הארץ (בין ראשן לציון - לחדרה), עשרות סטודנטים משמשים בית אומנה זמני, למספר כלבים מתחלפים (כיוון שאם נמצאה התאמה למשפחה, הסטודנט מקבל כלב חדש) הממתינים לאימוץ. מטרת התוכנית, היא להעניק בתי אומנה לאותם הכלבים וכן לספק להם מחסה וטיפול, עד למציאת בית קבע.

במסגרת הקריטריונים הנדרשים לקבלת המלגה: על הסטודנט ללמוד במוסד אקדמי מוכר, לעבור שני מפגשי הכשרה, להגיע לכנס הצעירים השנתי ולעבור הכשרת אמצע, להתחייב לשמש בית אומנה זמני לכלבים למשך 35 שבועות לאורך השנה. בנוסף, על הסטודנט לתמוך במערך האימוץ – על־ידי השתתפות בימי אימוץ של עמותת S.O.S. חיות שמתקיימים בימי שבת בכפר שמריהו, לסייע באופן פעיל לעמותה ברשתות החברתיות (על־ידי צילום תמונות וסרטונים, פרסום ושיתוף פוסטים) למטרת מציאת בית מאמץ לכלבים שבאומנה, להביע אהבה גדולה לכלבים ורצון עז לעזור להם למצוא בתים מאמצים. העדיפות תינתן לבעלי ניסיון אישי או מקצועי בטיפול כלבים, ולבעלי רכב (בשל השינוע, בשבתות ובכלל) וכן למתגוררים באזור המרכז (בין ראשון לציון לחדרה).

(צילום: ביתי)

ביז'ו באומנה א':

המשימה לקחת כלב נטוש שגדל מרבית חייו בעמותה ולנסות להרגיל אותו לחיים החדשים, לא הייתה קלה עבור ענבר כספי, כפי שהיא מתארת: "כשהגענו הביתה, התוודעתי לכלב שעבר לא מעט טראומות. הפחידו אותו בני אדם, רעשי העיר, צופרי רכבים, בכי תינוקות. הוא פחד כל כך, שלא הסכים לעלות בכוחות עצמו בחדר המדרגות. ראיתי במו עיניי את ההשלכות של כלב שלא יצא מגבולות סגורים בהם גדל.

ניסיתי בכל דרך אפשרית לפתות אותו לעלות אליי לדירה, בליטופים וחיבוקים, חטיפים לכלבים - כלום לא עזר. נשאתי אותו על ידיי עד לדירה. כשסוף סוף נכנסנו, הוא נשכב על שטיח האמבטיה בדיכאון, ובמשך 24 שעות לא הסכים לזוז משם. הוא לא אכל, לא שתה, לא עשה צרכים, לא הגיב לליטופים וקריאות. ביז'ו היה מפוחד, ולא הגיב לכלום. העצבות הייתה ניכרת, וחששתי שלא אוכל להוציא אותו מהמצב הזה".

- אז מדוע בחרת לאמץ דווקא את ביז'ו?

"כשהתקבלתי למלגת "חבר כלבבי", ביקשתי בכוונה לקחת אליי כלב מבוגר. הגעתי לעמותה בסיום יום האימוץ, ואז כשראיתי שם את ביז'ו, הוא הישיר אליי מבט עצוב. הוא הפך שם לכלב 'שקוף', כי אף אחד לא רוצה לקחת אליו כלב מבוגר. מצד אחד, ריחמתי עליו, מצד שני, זה מה שחיפשתי. ביחד עם מתנדבי העמותה החלטנו שהוא יהווה התאמה מושלמת לאומנה אצלי. אני גרה ברחוב שקט, ללא חתולים או ילדים, ובגלל שביז'ו הוא כלב חששן מאוד, היה לי ברור שזאת סביבה אידיאלית עבורו כדי להתחיל סוף סוף תהליך קליטה בעולם האמיתי".

(צילום: ביתי)

- ואיך הצלחת בסוף להשאיר אותו אצלך?

"מהמצוקה הגדולה ששנינו, ביז'ו ואני היינו בה, הזמנתי את לילי, שהיא מאלפת מטעם עמותת S.O.S חיות. לילי הצליחה להוציא את ביז'ו לטיול, ומהנקודה הזאת, כל יום הייתה הצלחה קטנה ואחרת איתו. הוא פתאום ליקק לי את כף היד, כישכש מעט בזנב, הסכים לצאת לטיולים. ראו לו בעיניים את הצימאון לאהבה, אך בד בבד את הפחד וחוסר האמון שלו באנשים ובעולם שסביבו. בהדרגה הוא נפתח אליי, אם כי עדיין היה שקט - לא נבח, לא יילל, קולות שדווקא רציתי לשמוע ממנו, כדי לדעת שהוא מתאושש ומתנהג ככל הכלבים. בטיולים, הוא היה מאוד פתוח למגע ילדים, ולקרבה של כלבים אחרים. רעשים פתאומיים הפחידו אותו, ולא מעט פעמים ניסה לברוח ומשך חזק את הרצועה. למרות השיפורים הקלים, הייתה לנו עוד דרך ארוכה לעבור".

- תיארת לעצמך שזה מה שתצטרכי לחוות במסגרת האומנה?

"לא. כשלקחתי אותו אליי לאומנה, לא ידעתי כמה אהבה וכמה זמן הוא יצטרך כדי להיות מוכן לאימוץ קבע. המטרה שלנו, כמי שלוקחים אליהם כלבים לאומנה, היא בעצם להוציא את הכלבים מהרחוב או ממכלאות, ולהרגיל אותם לשגרה שונה, חשופה לעולם ולקרבת אנשים וילדים. בגלל היעדרות ארוכה שהייתה צפויה לי בעקבות הלימודים, חששנו שההיעדרות שלי תגרום לו לרגרסיה".

(צילום: ביתי)

ביז'ו באומנה ב'

הזמן חלף וטרם נמצאה לביז'ו משפחה שתאמץ אותו באורח קבע, ענבר כספי כבר לא הייתה פנויה בעקבות הלימודים וכאן נכנסה לתמונה סטודנטית אחרת בשם זיו אייזנמן, שלקחה את ביז'ו אליה להמשך האומנה. גם אצלה, ביז'ו היה מפוחד והסתגר בפינה בבית, אבל הכישכושים בזנב הופיעו יותר ויותר, השתפרו המשיכות בטיולים, ובסבלנות רבה, ביז'ו נפתח ורכש אמון כלפי הסובבים אותו.

לאחר מספר שבועות, כשבעמותה הרגישו שביז'ו בשל לעבור למשפחה קבועה החלו להציע אותו בימי האימוץ. למזלו, נמצאה משפחה מקסימה שהחליטה ללכת נגד הזרם, ולאמץ אותו לחיקה, למרות היותו כלב מבוגר, מפוחד ושובה לב. אייזנמן: "נתנו למשפחה את כל האינפורמציה שחשוב שיידעו כשהם מחליטים לקחת אליהם את ביז'ו. לא רציתי לייצר להם מציאות אוטופית שקל איתו. חשוב שכשמשפחה לוקחת על עצמה אימוץ, היא תהיה מודעת לאתגרים הספציפיים של כל כלב, ותהיה מחויבת להתעקש ולא לוותר עליו. לא רציתי שנמצא אותו במכלאה, או חלילה, ברחוב. המשפחה התאהבה בו, והסכימה בין רגע להמשיך איתו את תהליך השיקום, עם המון סבלנות ואהבה".

הסיפור של ביז'ו נגמר טוב. אחרי כמעט שנה, כלב מבוגר, שלא פגש את העולם החיצון, מפוחד ועצוב, מצא עצמו אחרי תהליך של שיקום באומנה, עם משפחה חמה ואוהבת. האומנה הייתה משמעותית במוכנות שלו למחייה בבית מאמץ וקבוע, ולכן המלגה שמאפשרת לסטודנטים לשמש בתי אומנה לכלבים היא הכרחית וטובה לכל הצדדים. כלבים שעוברים שיקום מושקע ואוהב, ולמעשה מכינים אותם לימי אימוץ, שם הם פוגשים את מי שמעניקים להם לבסוף בית חם וקבוע.