ונצואלה קורסת: דיאליזה במדינה בלי חשמל
מדורו נאחז בשלטון, האופוזיציה רוצה הפיכה, ארה"ב ורוסיה מתגוששות – ובינתיים העם חי מהפסקת חשמל אחת לשנייה. חולי הכליות, שחייבים דיאליזה כמה פעמים בשבוע, מגיעים למרפאה ומגלים שגם היום אין טיפול
לצד המחסור החמור במוצרי מזון והפשע ברחובות, וכשברקע הטלטלה הפוליטית וניסיון ההפיכה של האופוזיציה, אזרחי ונצואלה נאלצים לחיות גם בלי חשמל, לעתים במשך ימים שלמים, בשל הפסקות מכוונות באספקה המונהגות במדינה הקורסת. את החיים בעלטה מרגישים במיוחד עשרות האלפים הסובלים מאי-ספיקת כליות וזקוקים לטיפולי דיאליזה תכופים.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אחד מ-11 אלף הוונצולאנים הזקוקים לטיפול מציל החיים הוא וויליאם לופז בן ה-45, תושב מרקאיבו, העיר השנייה בגודלה בוונצואלה, שנמצאת בצפון-מערב המדינה, לא רחוק מהגבול עם קולומביה. בעבר הוא הסתמך על מערכת הבריאות הממשלתית, וטופל בחינם במרפאת דיאליזה ציבורית מקומית. "יש אנשים שהולכים לישון במהלך הטיפול", הוא אומר. "אני לא, כי אני פוחד שלא אתעורר לעולם".
"חוסר האונים שאני מרגיש גורם לי לרצות לבכות", אומר לופז, שטיפולו האחרון בוטל בשל נפילת חשמל, שניות לפני שהתחבר למכונת הדיאליזה. כמו חולי כליות כרוניים רבים, הוא עלול למות אם יעבור זמן רב מדי ללא טיפול.
בטיפולי הדיאליזה מוציאים באופן מלאכותי את עודפי הפסולת והנוזלים שמצטברים בדם, שבמצב תקין היו אמורים להיות מסוננים על ידי הכליות. מכונות הדיאליזה, אליהן מוכרחים החולים להתחבר במשך שלוש או ארבע שעות, שלוש פעמים בשבוע, דורשות אספקת חשמל קבועה, ולפחות 120 ליטרים של מים לכל טיפול. בשל נפילות החשמל התכופות במדינה, לעתים גם המים קשים להשגה. התוצאה היא שרוב המכונות הקיימות בוונצואלה סובלות מהשבתות.
לסביה אבילה, תושבת מרקאיבו בת 53, מספרת כי רק לאחרונה התעוררה בוקר אחד בתחושה עזה של חולי, לאחר שביום הקודם קיבלה רק שעה וארבעים דקות של טיפול בדיאליזה, בשל הפסקות החשמל והמחסור בציוד במרפאה המקומית. "אני רק מבקשת מאלוהים שאם אמות, זה לא יהיה מחנק", אומרת אבילה, בעודה שוכבת על ערסל בביתה, בשכונת פועלים במערב העיר. בעלה, שפוטר מעבודתו במפעל חלקי רכב סמוך רק לפני חודשיים, מביא לה מגירת מקרר ישנה כדי שתוכל להקיא לתוכה.
אבילה מספרת שבמרכז הדיאליזה הפרטי שאליו היא הולכת כדי לקבל טיפול, רק 18 מכונות מתוך 35 עובדות. נשיא האגודה הנפרולוגית של ונצואלה קרלוס מרקס אומר כי המצב דומה גם ב-136 מרפאות הדיאליזה הציבוריות ברחבי המדינה.
הנשיא ניקולס מדורו החיל תוכנית לקיצוב אספקת החשמל במדינה כדי לטפל בנפילות התכופות, שלדבריו נגרמות בשל "חבלה" מצד ארצות הברית במערכת החשמל. מתנגדיו טוענים כי קריסות החשמל נובעות מהתנהלות לקויה ומשחיתות, ומזהירים כי הנשיא מסרב להכיר בחומרת הבעיה.
במדינה, המחזיקה במצבורי הנפט מהגדולים בעולם, הייתה בעבר מערכת בריאות ציבורית שסיפקה את טיפולי הדיאליזה בחינם במשך שנים. אך מאז התרסקות הכלכלה וצניחת מחירי הנפט ב-2014, חולים רבים כמו אבילה נאלצים לפנות בלית ברירה למערכת הפרטית, שבה טיפול דיאליזה אחד נושא לעתים מחיר של 70 דולרים – השווה כמעט למשכורת שנתית של עובד בשכר מינימום.
אידאליס גוואניפה בת ה-25 חיה עם סבתה במרקאיבו וזקוקה גם היא לטיפולי הדיאליזה. הן מתקיימות מתשלומי הפנסיה של סבתה וממכירת ממתקים מתוצרת ביתית, ומרגישות את הנטל הכלכלי הכבד של הטיפולים ההכרחיים. "הייתי צריכה להיוולד עשירה כדי שאוכל לקנות לעצמי כליה חדשה", אומרת גוואניפה.
משרד הבריאות בוונצואלה לא מפרסם נתונים רשמיים על תקינות מכונות הדיאליזה במדינה, אך באגודת הנפרולוגיה מעריכים כי מכונות רבות מתוך ה-1,600 הקיימות בה כלל אינן עובדות. במשרד הבריאות ובמשרד ההסברה לא השיבו לבקשת סוכנות הידיעות רויטרס לתגובה על הנתונים. בינתיים, במדינה הקורסת, חולי הדיאליזה ממשיכים לחשוש לגורלם: "לא עברתי דיאליזה במשך יומיים בגלל נפילות החשמל. אני מפחדת", מסכמת גוואניפה.
לפנייה לכתב/ת 
