חצי הגמר השני של האירוויזיון: לא בגלל המוזיקה
האירוויזיון הגיע לישראל עם רגע נדיר של קונצנזוס - עד כה, הצלחנו להפיק אירוע מוצלח. ובכל זאת, גם בחצי הגמר השני, הביצועים המוזיקליים, שעומדים בלב המשדר - היו פשוט חלשים. בין העקיצות המעייפות של המנחים, דווקא להקת שלוה סיפקה את אחד הביצועים הטובים של התחרות
למי שהרגיש משהו מוזר באוויר בימים האחרונים, אפשר להירגע: זה בסך הכל היה רגע קצר של קונצנזוס. כן, ההתנעה המוצלחת של האירוויזיון בישראל -מבחינה הפקתית, מוזיקלית זה סיפור אחר לגמרי - הובילה לקטע המוזר הזה, במסגרתו הרבה אנשים מרקעים שונים מסכימים על משהו, שהוא אומנם לא חשוב להחריד, אבל גם זה לא קורה יותר מדי (או בכלל). אם כן, מארגני האירוע כבר יכולים לסמן וי כפול: זה גם נראה טוב וגם לא הפך לעוד מחלוקת בעד או נגד בנימין נתניהו.
חצי הגמר השני שווק כעוד מאותו דבר - במובן החיובי, לצד שיפור כלשהו ברמת השירים. לאור הבינוניות החריפה של יום שלישי, זאת לא אמורה להיות משימה כל כך מסובכת, אם כי זה עדיין האירוויזיון - אף פעם לא ניתן באמת להיות בטוחים.
ללא נאמבר פתיחה, וחבל, ארבעת המנחים צעדו לתוך האולם, ואחרי מספר ברכות הכריזה לוסי איוב על הופעתה של מדונה בשבת. הטקסט היה קצת פחות מנג'ס, אבל לא בהרבה, מהסאגה המתישה שקדמה להגעתה של כוכבת הפופ. גם חילופי ה"עקיצות" בין ארז טל לאסי עזר עוררו געגועים לדיאלוגים שלהם ב"האח הגדול".
בעוד הנאמברים הראשונים לא בדיוק הרימו את הרף (ואז הגיע לוקה האני משוויץ) הפן המרענן והמרנין ביותר מיום שלישי נשמר: הגלויות, שביימה קרן חכמה, הן הברושור הכי יעיל שיצא מישראל מאז גל גדות. מנגד, באמצע הביצוע של ארמניה הפציע פריים של כיסאות ריקים, כאילו ההופעה נערכת בכינוס של מעריצי "2025". בראשית היה נדמה שקרתה תקלה, ולכן היה צורך בגיבוי שצולם בחזרות. לעיתונאים ששאלו נמסר, שזה חלק מהקונספט הארמני. ובכן, אם הכוונה הייתה לרמוז לקהל מה לעשות כשנתקלים בשיר גרוע, אז "הקונספט" אכן עבד.
למרבה הצער, הפרשנות של שרון טייכר וערן זרחוביץ' לא השתפרה. לצד בעיות תזמון, בעיקר נוצר הרושם שהם פשוט לא בעניין, גם לא מההיבט הקומי. נכון שמחזה שרובו ביזאר על ספידים מצריך מידה נאה של אנדרסטייטמנט, אלא שהאנרגיות שלהם גלשו לאזורי הניתוק והניכור. אולי הם יסגרו על הסכם עודפים מול ההיסטריה של ליאור סושרד. המנטליסט התרוצץ כמו סנאי מורעב וצווח כמו הגרסה הצורמת של הזמרת האוסטרלית. לטובת הקסם הבא, אולי עדיף שייקח רגיעון.
ככל שהערב נמשך, התבהר שאם זה חצי הגמר ה"טוב", יש מצב הסיכויים של קובי מרימי גבוהים מהמשוער: עצוב, לדוגמה, שכנפי המלאך של הזמר הקרואטי לא עזרו לו להתעופף למקום שבו השיר שלו ייחשב לסביר; לטביה שלחו חיקוי של ג'יין בורדו, כנראה במטרה להפנט את תושבי המקבילות האירופאיות של מודיעין; הנציג הרוסי הכפיל את עצמו, כי בטח באחת הגרסאות הוא אשכרה זמר; ואם תפקוד את המדינה עוד רעידת אדמה, ייתכן שזה בגלל השיר האלבני. גם הפייבוריט ההולנדי הוא בסך הכל די-סייד של קולדפליי, כלומר חלק מז'אנר שמיצה את עצמו באמצע העשור הקודם.
אם כך, לא פלא שאת התשואות הרמות ביותר גררה להקת שלוה. כמו שאסי עזר אמר בהצגה היפה שלו - בכלל, הוא היה המצטיין של הערב - זה באמת לא רק המסר של ההרכב: הם פשוט העמידו שיר ופרפורמנס שהתעלה על 98% מהשירים בשני חצאי הגמר. בדיעבד, ייתכן שרק סוגיית השבת עמדה בין שלווה ובין כיבוש התחרות בפער של בחירות בצפון קוריאה.
אחרי שחרור המתח שהצטבר לאורך שנה וההתפעלות הראשונית מההפקה המתוקתקת, יש להודות כי קיימות דרכים מהנות יותר להעביר שעתיים וחצי מול הטלוויזיה. בניכוי העובדה שזהו אירוע בינלאומי שמתקיים בישראל ועובר עד כה באופן מרשים לכל הדעות, זה בכל זאת רק האירוויזיון: גם הוא בסוף זקוק למדונה.
