שיבק: "קרו דברים שלא הסכמתי איתם, אבל לא היה זמן לתקן"
שלוש שנים אחרי שזכה באליפות עם ראשון לציון, המאמן הוותיק ירד ליגה לראשונה בקריירה - עם בני הרצליה. ביום שאחרי השלשה האכזרית של שולדבראנד, הוא מדבר על השגיאות, הדילמות והסיבות לכך שהרצליה קרסה פעם אחר פעם בדקות ההכרעה. ראיון
המשחק שחרץ את גורלה של בני הרצליה סימל במידה רבה את סיפור העונה שלה. הקבוצה מהשרון הובילה באילת לאורך רוב ההתמודדות, אבל גימגמה ברבע הרביעי עד ששלשה של יהונתן שולדבראנד עם הבאזר הורידה אותה לליגה הלאומית ושמה קץ לרצף מרשים של 27 עונות בליגה הבכירה.
שלוש שנים אחרי שזכה עם מכבי ראשון לציון באליפות היסטורית, אריק שיבק ירד ליגה עם הרצליה. מי שניצחה אותו במשחק הירידה היא אילת של שרון דרוקר - המאמן ששיבק החליף בראשון לציון בעונת האליפות. הקריירה העשירה של שיבק (62) מתפרסת על פני יותר משלושים שנה, וזו ירידת הליגה הראשונה שלו כמאמן.
מה מרגישים שנייה אחרי סל כזה?
"שהכדור באוויר ואתה יורד ליגה. האמת, עוד לפני הקליעה, צרחתי לג'רל (בנימון, ש"מ) 'דונט הלפּ, דונט הלפּ!' - אבל הוא לא שמע את הצעקה שלי ורץ לצבע במקום להישאר בחוץ".
הפריע לך ששולדברנד ושאר השחקנים של הפועל אילת חגגו בצורה שהיא אולי קצת מופרזת? לא היה להם הרבה על מה לשחק.
"לא ראיתי את זה כי ירדתי לחדר ההלבשה. הם היו שמחים כי הם ניצחו במשחק. לגיטימי".
זה תסריט שחזר על עצמו יותר מדי פעמים העונה, שהרצליה איבדה יתרון ויצאה מריכוז בדקות האחרונות. יש לך הסבר לזה?
"נגיד את זה בעדינות, אם זה קורה כל כך הרבה פעמים אז כנראה שזו לא בעיה של המאמנים. זה גם עניין של לחץ. בקריירה שלי אימנתי קבוצות מנצחות, וכדי להיות קבוצה מנצחת צריך לעשות את הדברים הקטנים בצורה הטובה ביותר. ספגנו מהלך של סל ועבירה כשהובלנו בארבע הפרש ושלשה כשהובלנו בשתיים. אלה דברים קטנים. להחטיא עונשין, למשל, זו לא שגיאה. זה קורה לגדולים ביותר. אבל לחטוף שלשה כשאתה מוביל בשתיים - זה מהדברים שמבדילים בין קבוצה מנצחת לקבוצה מפסידה".
אתמול אמרת: "קרו דברים בתוך המערכת שאין לי ספק שבקבוצה מנצחת לא קורים". תוכל לתת דוגמאות לדברים כאלה?
"לא. אני לא מכבס כביסה מלוכלכת בחוץ".
הטלפון מהמאמן הבכיר
שלושה מאמנים עמדו על הקווים העונה באולם היובל. גאשפר פוטוצ'ניק הסלובני, שפתח את העונה, פוטר בינואר אחרי שהקבוצה הציגה יכולת מאכזבת ובקשתו לחיזוק נתקלה בסירוב מצד ההנהלה. עופר ברקוביץ' נפרד מהמועדון בנסיבות דומות, שבועיים בלבד אחרי שמונה. אחרי פארסת ברקוביץ', אריק שיבק (62) הובא כדי להציל את הקבוצה. אבל מה שעבד בדרך להישרדות בעונה הקודמת, לא הצליח הפעם. שיבק חתם אומנם על חוזה לעונה וחצי, אבל בחוזה היה סעיף שמבטל אותו אם הקבוצה תרד ליגה - אז הוא לא צפוי לאמן בעונה הבאה בליגה הלאומית, אם תהיתם.
עוברת לך בראש המחשבה: למה הייתי צריך את זה?
"בשנה שעברה, לפני שבאתי להרצליה באמצע העונה, שאלתי מאה אנשים ו־98 מתוכם אמרו לי לא ללכת על זה. רק הבן שלי ומאמן הכושר שלי שעבד איתי בנבחרת, יורם מנחם, אמרו לי 'תיקח את זה'. השנה, כשלקחתי את זה, צלצל אליי מאמן בכיר מאוד וחבר טוב שלי, ואמר לי: 'אריק, השנה לא. אל תיקח את זה'. אבל ברגע שהחלטתי לקחת את זה, כבר לא עברה השאלה 'למה הייתי צריך את זה'. היו יותר מדי פעמים ויותר מדי דקות שבהן הייתי אומר לעצמי וגם אנשים מסביבי אמרו לי: אריק, תהיה חכם, אל תהיה צודק. כשאתה לוקח קבוצה כמה חודשים לפני סוף העונה אתה יודע שקורים הרבה דברים שאתה לא מסכים איתם, יש הרבה דברים שאתה יודע שבקבוצות שלך לא קורים, אבל גם אין לך זמן לתקן את זה. אתה יודע גם שאם תנסה לשנות את זה, יכול להיות שהכול יתפרק. הסיום היה עצוב וגם אכזרי, כמו המשחק אתמול. הדבר היחיד שאני חושב שהייתי צריך לעשות אחרת הוא אולי להיות מספר פעמים צודק ולא רק חכם".
אילו היית פותח את העונה בהרצליה, יכול להיות שזה היה נראה אחרת?
"אם אגיד כן זה יישמע שחצני, ואם אגיד לא זה יישמע לא טוב, אז בוא נשאיר את השאלה הזו כשאלה היפותטית".
מה תוכל לומר על מערכת היחסים שלך עם אלדד אקוניס? הייתה ביניכם תקשורת טובה בעונה הזאת?
"הוא יושב ראש ואני מאמן, ואלה היו היחסים בינינו".
מאז עונת 1992/93 הייתה נציגות להרצליה בליגה הראשונה (בחלק מהעונות, בימי האיחוד עם רעננה, תחת השם בני השרון). ב־1995, עם אפי בירנבוים על הקווים, הקבוצה אפילו זכתה בגביע המדינה. ישראלים בכירים כמו טל בורשטיין ויניב גרין גדלו במועדון.
הליגה צריכה את בני הרצליה?
"אני חושב שכן. זה מועדון טוב, מועדון עם ותק, עיר טובה. צריך לבנות אולי אולם חדש, אבל זה בהחלט מקום טוב".
"היו שתי קבוצות מתחת לרמה של הליגה"
הכישלון של בני הרצליה החל עוד בקיץ בבחירת זרים רעה, כולל ג'יימס רובינסון ובוגדן בליזניוק שהיו רחוקים מעמידה בציפיות. מעבר לכך הקבוצה התמודדה עם לא מעט פציעות גורליות. גייב לוין שהובא כגבוה ישראלי בכיר לא הספיק לשחק הרבה בקבוצה בגלל פציעות רציניות, ורובינסון נפצע גם הוא בישורת האחרונה של העונה. שינויים בסגל במהלך העונה - כמו השחרור של מייקל דיקסון ג'וניור וההחתמה הנוצצת של ג'רום דייסון לצד דאור פישר הוותיק - לא הספיקו. קסבייר ריית'ן-מייז, שהגיע בשלהי העונה, ניסה לסייע, אבל בשום שלב הקבוצה לא התחברה עד הסוף. אולי השינויים פשוט קרו מאוחר מדי. אולי בנסיבות שנוצרו לא הייתה הזדמנות אמיתית לייצר יציבות.
ג'ף אדריאן, שהיה המניה הבטוחה של הרצליה, ירד ביכולתו ולא היה יציב כמו בעונות הקודמות. כרם משעור, שחזר לקבוצה אחרי שנה במכבי תל אביב, הציג עונה סבירה, אבל לא כזו שהתקרבה לעונת הפריצה המטאורית שלו לפני שנתיים.
בתקופה האחרונה שיבק נראה עצבני מהרגיל. אפשר היה לראות את זה במשחקים. "היו השנה שתי קבוצות מתחת לרמה של הליגה, אנחנו ועירוני נהריה. היה פער בין מאבק הפלייאוף לבין מאבק ההישרדות", מודה שיבק.
מה החלק שלך במה שקרה העונה?
"אם אני המאמן והקבוצה יורדת ליגה, בוודאי שיש לי חלק בזה. האם בהרכב השחקנים הזה אפשר היה לעשות יותר טוב או פחות טוב? זו שאלה היפותטית, אני לא יודע".
יש מחשבות לקחת פסק זמן? זו הייתה עונה קשה.
"מתוך השנה הזו עבדתי רק שלושה חודשים וחצי. כל חיי אימנתי. נכון שלא ירדתי ליגה עד עכשיו, אבל תמיד אימנתי, לקחתי חופש והמשכתי הלאה. שלוש פעמים עליתי ליגה עם קבוצות, וזו הפעם הראשונה שירדתי".
מה התוכניות שלך לעתיד? תפתח את העונה הבאה על הקווים של קבוצה כלשהי?
"אני אוכל ארוחת בוקר עם אשתי והבת שלי והחתן שלי. אלה התוכניות שלי לעתיד. זה הדבר היחיד שבטוח".
לפנייה לכתב/ת 
