כשגולדן סטייט לוחצת על הכפתור האדום / אמריקן איגל
הנשק הלא ממש סודי של סטיב קר, האיש הרדיואקטיבי של פורטלנד, הכינור של הילד האיטלקי, האח שלא הצליח לנחס, ומי זה קלפן קרפסון? הכל על הניצחון הדרמטי של גולדן סטייט במשחק 2 בגמר המערב
1. הכינור הקטן בעולם
ג'ובאני מאצה, כנר איטלקי בן 13, עמד במרכז הפרקט באורקל ארינה וביצע את המנון הכוכבים והפסים. ככה זה עם האמריקאים בימינו: אפילו להמנון שלהם הם עושים אאוטסורסינג.
אבל אז כדור הפתיחה נזרק באוויר, ומאותו רגע דווקא שחקני גולדן סטייט היו אלו שנראו כמו ילדים. הם זייפו אתמול כאילו אין מחר, ופתאום הכינור הקטן בעולם - חלקכם מכירים אותו ממיסטר פינק בכלבי אשמורת, אחרים נתקלו בו אצל מיסטר קראב בבוב ספוג - ניגן וניגן ובמשך מחצית שלמה לא יכול היה להפסיק.
לעומת הקקופוניה של המארחת, התזמורת מפורטלנד באה לתת את הופעת חייה, אחרי שצלצול הסטירה של משחק 1 בגמר המערב העיר אותה בזמן. הלקחים הופקו, הכלים כוונו, המיתרים נמתחו, השרביט חזר לידיו היציבות של מנצח הסדרה מול דנבר, זובין מקולום, והתוצאה הייתה מרהיבה. 24 דקות, 11 שלשות מ-22 זריקות, 65 נקודות, 15 יותר ממה שהיה לווריורס.
בזמן ההפסקה, בדוכן הנקניקיות, שלושה אוהדי פורטלנד אפילו לא מנסים להסתיר את החיוך מתחת לחרדל. מאט, 1.93 מטר - והוא עוד הנמוך בחבורה - לובש גופיית רטרו של קלייד דרקסלר, ועם ההוט דוג בא התיאבון: "אם אנחנו מנצחים היום אנחנו לוקחים את הסדרה בשבעה משחקים. תרשום: גמר NBA ראשון מאז 1992".
יש רק דבר אחד שמאט לא לקח בחשבון.
2. הכפתור האדום
אחד המאפיינים הכי בולטים של אחת השושלות הכי בולטות שידע הכדורסל הוא היכולת ללחוץ על הכפתור האדום, בדרך כלל ברבע השלישי.
היעדים המבצעיים משתנים - לפעמים מדובר במשימת חיסול (הפיכת משחק צמוד לגארבג' טיים), לעיתים, כמו הפעם, זו משימת הצלה (מחיקה של פיגור דו-ספרתי), אבל הטקטיקה תמיד זהה: מתקפה משולבת. אווירית וקרקעית, התקפית והגנתית. עוד לפני שהאויב מבין מאיפה זה בא לו, הוא קולט שהמשחק ברח לו.
אם אצל פורטלנד זו הייתה נגינה, כאן זאת שירה בתנועה עם ובלי כדור: קרי שלשה מאסיסט של לוני, סטף ג'אמפר מבישול של לוני, תומפסון מחוץ לקשת מהכנה של קרי, קליי לשלוש מהוצאה החוצה של איגודלה, גרין ליי-אפ מהכנסה פנימה של איגי.
וזה רק מה שקרה בצד אחד של הפרקט. בין לבין לבין לבין ראינו מהלכים מאלופה שלא תמיד מקבלת את הקרדיט הראוי על ההגנה שלה. כשסטיב קר לוחץ על הכפתור האדום, הוא בדרך כלל מקבל הגנה ברמה היסטורית. סגירת קווי מסירה, איטום וזיפות אזור הצבע, חטיפות, חסימות, ריבאונדים, זינוק לכדורים אבודים. ריצת 0:13 ברבע השלישי, ויש לנו משחק. מד הדציבלים על המסך הגדול מראה 106.3, אחד הרגעים הכי רועשים שקיבלנו באורקל מתחילת הפלייאוף הזה.
בדרך כלל בליץ אחד של גולדן סטייט מספיק בשביל הניצחון (או כמו שאתרים ישראלים אוהבים לכתוב: בשביל ה-W), אבל פורטלנד שוב הצליחה לברוח. 7 דקות לסיום, במינוס 8, הלוחמים שולפים את נשמה מספר 9.
כן, אנדרה איגודלה, אנחנו מדברים עליך. הידיים הזריזות של איגי חטפו/חסמו - כל כך זריזות שעד עכשיו לא ברור אם זה חטפו או חסמו - את הכדור של לילארד בשניות האחרונות והבטיחו את הניצחון, 111:114. "גנבנו את המשחק", הודה קר. איזה כיף לשמוע מאמן שאומר את האמת ולא מנסה לערבב. ברחוק אצלנו.
3. תכירו: קלפן קרפסון
באחד מפסקי הזמן, אחרי הופעת הצ'ירלידרס בגיל העמידה שעושות ועושים הכל חוץ מלעמוד - כולל שפגטים וברייקדאנס, מוקרן על המסך הענק באורקל קליפ שנקרא PLAYER MASHUPS. לקחו כל מיני זוגות שחקנים מהווריורס ויצרו מהם בפוטושופ כדורסלן אחד. סטפן קרי וקליי תומפסון התמזגו לגארד קלפן קרפסון (KLEPHEN CURRPSON), שקיבל את גופייה מספר 41 (קחו לכם רגע).
אתמול, בהיעדרו של קווין דוראנט, קרפסון שוב הופיע לעבודה וקלע יותר מ-60 נקודות: קרי 37, תומפסון 24, ארבע שלשות לכל אחד. בסיום, סטף וקליי נשאלו על קיי די, שיחמיץ גם את משחקים 3 ו-4 בפורטלנד. "אנחנו יכולים לנצח בלעדיו, אבל אנחנו צריכים אותו", אמר תומפסון. "אנחנו יכולים לנצח בלעדיו, אבל אנחנו צריכים אותו", גיוון קרי. כבר היה עדיף לראיין את קלפן קרפסון. היה לוקח חצי מהזמן.
4. האיש הרדיואקטיבי
בפתיחת כל משחק באורקל ארינה השחקנים האורחים חוטפים את שריקות הבוז הגנריות, חוץ מאחד, שתמיד מקבל אהבה ומרגיש בבית: דמיאן לילארד, יליד אוקלנד. אבל זה עדיין לא יוצא דופן כמו הנעליים הרדיואקטיביות שלו - ירוק זרחני שקצת מזכיר את האמבה מ"מכסחי השדים" המקורי, למי שמספיק זקן.
לילארד התאושש ממשחק ראשון רע והוביל את פורטלנד עם 23 נקודות, כולל שלשה מטווח מופרע שחיזקה את הנתון העוד יותר מופרע שלו: כ-60 אחוז בזריקות ממרחק 10 מטר ומעלה בפלייאוף הזה. כדי שתבינו את גודל הפסיכוזה - יתר הליגה עומדת על 10 אחוז.
אבל עכשיו הסטטיסטיקה הזו היא לא יותר מחריץ גבינה לעכברי NBA. האיש הרדיואקטיבי כבר מזמן יושב בחדר ההלבשה - 127 אחוז מפלג גופו העליון מכוסים קעקועים - ומנענע בראשו שניות ארוכות, מתקשה להבין איך הוא לא יוצא הביתה עם ניצחון. אני, באותו זמן, מתקשה להבין איך הוא כן יצא מהבית עם הגרביים האלה. כולם בפלייאוף מדברים על התאמות שצריך לעשות. בחייך, דמיאן, איך תצליח להתאים משהו לגרביים בצבע צהוב-שחור-חום-ירוק? מכיוון שאסור לצלם בלוקר רום, תיאלצו לסמוך על המילה שלי - רק על הגרב הזה מגיע לו להפסיד בסוויפ. אם אני אדם סילבר, הוא גם מורחק עד סוף הסדרה.
5. טראש טוק מהחצר האחורית
כמה דקות לסיום הסרט, סטף קרי עמד על קו העונשין אחרי סחיטה ג'יימס הארדנית של שלוש זריקות. יריב מוכר התקרב כדי לנחס על אוזנו. "קלעת כבר איזה 70 זריקות עונשין רצופות ברבעים אחרונים של משחקי פלייאוף", ניסה סת' קרי. "כן, ועכשיו זה יהיה 73", ניפנף האח הגדול, והתפנה לבצע.
סת' היה מצוין מהספסל עם 16 נקודות וארבע שלשות, כולל אחת בערך דקה לסיום שהעלתה את פורטלנד לפלוס 1. בסופו של דבר כל מה שנשאר לו זה לעמוד מול המיקרופונים בפיגור 2:0 בסדרה
ולספר כמה כיף לשחק מול אחיו, "כמו בחצר האחורית כשהיינו ילדים". סטף עצמו אישר, בלי טיפת של ציניות: "לשחק מולו במעמד הזה זו החוויה הכי מגניבה שהייתה לי בקריירה".
"ראיתי את כל המשחקים של הווריורס בעשר השנים האחרונות, אני יודע עליהם הכל", סיכם סת'. וגם את זה הוא יודע: בקרוב הוא יראה לפחות עוד ארבעה משחקים שלהם בגמר ה-NBA. בנוהל.
לפנייה לכתב/ת 
