אירוויזיון 2019 בישראל: ערב נדיר שייזכר לזמן רב
עם הנחייה על סף השלמות, זיופים נוראיים של מדונה, וקובי מרימי, שלמרות הניקוד המחריד הפגין בהופעתו כמויות פסיכיות של חום ואנושיות - שבוע האירוויזיון מילא את ההבטחה המרכזית שלו: מפגן כוח חסר תקדים של הכישרון והיצירתיות המקומיים. עוד נתגעגע אל הערב הזה
בגמר אירוויזיון 2018, תאגיד השידור הציבורי חגג יום הולדת ראשון ונפרד - באיחור לא אופנתי - מהתואר "בהרצה". בסוף הלילה נטע ברזילי זכתה ובכאן 11 נכנסו לתקופה שהכותרת שלה הייתה "בהתשה". הכל, מהקרבות המגוחכים מול השלטון ועד שני חצאי הגמר המוצלחים, היה רק חימום לקראת גמר 2019, האירוע הטלוויזיוני הגדול בישראל מזה שנים (וכנראה גם לעוד הרבה שנים). זה המאני טיים, ואם הלחץ לא מספיק - המאני הזה שייך לכל הצופים מקוד חיוג 972.
סצנת הפתיחה של גמר האירוויזיון בהשתתפות נטע ברזילי
ובכן, אם המשדר היה מסתכם רק בקטע הפתיחה, ניתן היה לסגור את הדיון סביב השאלה מהי ההפקה המצטיינת ב-71 שנות מדינה: קליפ מרים וחינני בכיכובה של ברזילי; הופעות כיפיות של דנה אינטרנשיונל, אילנית ונדב גדג'; ואווירה מגה-שמחה, שהפיחה חיים בפרוצדורה משמימה כמו הצגת המשלחות. כשרביעיית המגישים פסעה פנימה, טעונה מאדרנלין ומשופשפת בהרבה אחרי צמד ערבים מורכבים, לא היה צורך להלהיב את הקהל באולם ובבתים: הכל כבר בער.
גמר אירוויזיון 2019: הולנד זכתה באירוויזיון 2019, ישראל במקום ה-23
למרבה הצער, ארבע וחצי השעות הללו כוללות גם שירים. אלה, שלא במפתיע, לא הספיקו להשתפר. דנמרק, למשל, כנראה נואשת לדחוף שיר לפרסומת של סופר פארם. סן מרינו חשבה, משום מה, שלשלוח חקיין של לאונרד כהן עם שיר יורו-דיסקו זה רעיון מדהים. במקרה של גרמניה, שמעפילה אוטומטית לגמר, אולי עדיף שמאות המיליונים נחשפו לשיר במלואו רק פעם אחת.
לעומת זאת, קובי מרימי אגר חודשיים של ביקורות חריפות, שינוי משמעותי בעיבוד וטררם אינסופי ועשה איתם את הדבר היחיד שראוי: התפוצץ. הביצוע שלו ל-"Home" לא הציל שיר בעייתי ובימוי חסר השראה. אבל היו שם כמויות פסיכיות של חום ואנושיות, שהגיעו מהבטן ופרצו מתוך הגרון הנהדר של הזמר. הבכי שלו בסיום – כאילו שמישהו חשב שזה ייגמר אחרת – אמור היה לחדור את השריון של אחרוני הציניקנים. חבל שהניקוד המחריד לא שיקף בשום צורה הופעה מכובדת.
כשהאוסטרליות ירדו מהעמודים והספרדי חתם את שעת הכושר שלו – פשוטו כמשמעו – הצ'אקרה של המעמד נפתחה לגמרי. שרשרת הביצועים של מתמודדות ומתמודדים בולטים בתולדות האירוויזיון הייתה מחווה נפלאה למעריצי התחרות ותענוג גם עבור מי שלא בקיאים בחומר. הפינאלה, עם גלי עטרי, "הללויה" והתפאורה מ-1979, סיפקה קליימקס מרגש. בלתי נתפס שהבמאי והעורך של כל המחזה יוצא הדופן הזה, יובל כהן, מיועד לרדת מהפסגה הזאת למלחמות הרייטינג של ערוץ 13. גם הקליפ של גל גדות בתל אביב, שביים יואב צפיר, עבד מעולה. כמה מעולה? כמעט שכחנו ששכר דירה בתל אביב מתקרב למשכורת של כוכבת "וונדר וומן".
מנגד, היה רק מתבקש שהסאגה המעיקה סביב מדונה תתנפץ לכל עבר. הזמרת, שמלכתחילה הפגינה התלהבות של נדונה למוות, זייפה את נשמתה ב-Like A Prayer. זה היה נורא ברמה שפלייבק לא היה נחשב לשיפור, אלא לסיוע הומניטרי.
אחר כך, מחוזקת באוטו-טיון ובראפר Quavo (שנראה כאילו נחשף לראשונה לאירוויזיון דקות לפני כן), זה נשמע סביר יותר, כלומר נסבל. מדונה ניצלה את מעמדה לטובת העברת מסר בצורת דגלים של ישראל ופלסטין. נו, אם יש משהו שיגרום לשני העמים להתגבר על יותר ממאה שנות סכסוך, זה הפחד מעוד הופעה איומה כזאת. נותר רק לדמיין את סילבן אדמס, הגביר שמימן את הפיאסקו הזה, יושב מול המסך ותוהה מה לעזאזל הכסף שלו – 1.5 מיליון דולר! - עשה היום.
מי שניווטו על סף השלמות לפני ואחרי מדונה היו ארבעת המנחים. בר רפאלי השתחררה והתעלתה בדיוק בזמן. היא הייתה אלגנטית, משעשעת ולשם שינוי, חסרת מאמץ. אסי עזר, שמנחה שידורים חיים עוד מהרחם, תפקד היטב מול הכפור המדונאי ותפר בכישרון את ההומאז' לשירי העבר. ארז טל חיכה עד שלב ההצבעה, אותו ניהל בגאון, כדי להדגים מדוע נבחר למשימה. ולוסי איוב, כרגיל כבר יש לומר, שפעה כריזמה ויכולה להתכונן לשנותיה הבאות כטאלנט. בסיכום שלושת המשדרים, קשה לחשוב על ליהוק יותר מדויק.
למרות אכזבת התיירים, הרמה המוזיקלית והתחושה שכל הטרפת הזו יוצאת מחורים שטרם הכרנו, שבוע האירוויזיון מילא את ההבטחה המרכזית שלו: מפגן כוח חסר תקדים של הכישרון והיצירתיות המקומיים, שהועבר בשידור חי לכל רחבי הגלובוס. עוד ייזכרו בערב הנדיר הזה וישחזרו אותו לעייפה, ולא רק בגלל החיבה לנוסטלגיה ולעיסוק בעצמנו: זה באמת היה רגע של נחת. האדים המשכרים שלו יחזיקו עוד יממה לפחות, אבל אפשר כבר לאפסן את המסרים הליברליים והחזות הקוסמופוליטית, ולשוב לשגרה של שסע פוליטי ופלונטר עזתי. ללא ספק: עוד נתגעגע.
