המכונית בישראל: קווים לדמותה הלא מחמיאה

רמת החיים בישראל עולה אך המכונית שלנו מזדקנת ורמת המינוע עדיין רחוקה מהמקובל במדינות המערב. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת היום (א') את הדו"ח השנתי של כלי הרכב המנועיים לשנה החולפת (2018), והתמונה העולה ממנו אינה מחמיאה.

הכביש הישראלי - פקוק, מזדקן(צילום: דני שדה)

לפי הלמ"ס, על כבישי ישראל נעו בתחילת השנה כמעט 3.5 מיליון כלי רכב, גידול של כ-120 אלף מכוניות לעומת 2017. זאת לאחר תוספת של כ-360 אלף כלי רכב מכל הסוגים (כ-300 אלף מהם חדשים) במהלך השנה, וגריעה של כ-240 אלף. במספר כלי הרכב הפרטיים חל גידול שנתי של 4.3%, האטה לעומת 2017. חשוב יותר, הגיל הממוצע של כלי הרכב הנע על הכביש בישראל עומד על 6.7 שנים, עלייה לעומת 2017 (6.5 שנים) ונתון גבוה אף מזה שעליו דיווחה הלשכה לפני 20 שנה.

רמת המינוע על הכביש עלתה אשתקד במעט ל-390 מכוניות לכל 1,000 תושבים במדינה, לעומת 384 מכוניות שנה לפני כן. בכך ממוקמת ישראל כבעבר הרחק-הרחק בתחתית רמת המינוע במדינות המערביות - פועל יוצא של מחיר רכישה גבוה - הנגזר מרמת מיסוי על רכב חדש מהגבוהות בעולם.

מתוך כלל כלי הרכב על הכביש, כמעט 3 מיליון הם כלי רכב פרטיים, יש כ-313 אלף משאיות (ירידה של כ-5,000 משאיות לעומת 2017), כ-140 אלף כלי רכב דו גלגליים ממונעים (עלייה של כ-5,000), כ-22 אלף מוניות ומספר דומה של אוטובוסים.

חדשות טובות יותר ניתן למצוא בשילוב מערכות בטיחות מתקדמות. כ-99% מכלי הרכב הפרטיים החדשים שעלו לכביש בשנה החולפת - בעקבות החיוב בחוק - צוידו בבקרת סטייה מנתיב וניטור מרחק מלפנים ו-85% מהם מזהים הולכי רגל. ל-29% מהם יש בקרת שיוט אדפטיבית השומרת מרחק קבוע מהרכב הנע לפנים ו-67% מסוגלים לזהות תמרורי תנועה. ביותר מ-42% מכלי הרכב הפרטיים החדשים יש 7-9 כריות אוויר.