"הוא חשד בכלה שהיא משוגעת". פרק ראשון מ"ברבורים בג'רוזלם ביץ'"

02:50 בלילה. כוכב אחד נפל והאחרים הציצו עליו

אחרי שהאח המסוכן הניח את החציל והגזר של אביו במקום המיועד לאנשים עם בעיות קשב וטקט באירועים רציניים, נכנס לשירותי גברים ופתח את מכנסיו. בדיוק באותו הזמן החלו להישמע ברמקולים המכשפות מהאופרה דידו ואניאס, שהזהירו את דידו מלכת קרתגו מפני סוף מר.

דבר מה במוזיקה הזאת הטריף אותו. הוא חשד בכלה שהיא משוגעת, איך יכול להיות שזאת המוזיקה שהזמינה לשירותים של המלון? מי נתן לה רשות לבחור? גופו השתנה, נאחז בעוויתות, פניו התכרכמו ונדמה כאילו הוא רוצה לקרוע את עצמו מעצמו, והכול רק בגלל שהפין התקשה לו כמו אבן והשתן לא זלף גם כשהרפה מעט מעצביו. הוא חשב לעצמו שהפין הזה הזדקן כמו זה של אבא שלו, שהתחיל לסיים את החמישים ורטן פה ושם על הבלגן עם התפקוד התקין של הפין.

עיצוב העטיפה: יאנה סגל(טוטם ספרים)

אבל הוא לא ויתר לפין הסורר, וניצח. אחרי שניצח והשתחרר מהלחץ חזר פנימה, לאולם השמחות, בצעדים מהירים. אף אחד בקהל לא שם לב שנעדר לזמן מה, ואם מישהו במקרה דווקא כן שם לב, אזי הוא שמר את הדבר לעצמו, למען ביטחונו בעתיד.

אֵם החתן הרימה את ראשה מעט כשהבן המסוכן הזדרז לעמוד לידה, זקוף, בלי ששריר אחד יזוז על פניו הנאים בהחלט, אם כי מעט פחות מאלו של שני אחיו הבכורים.

רוצים לקרוא את "ברבורים בג'רוזלם ביץ'" בגירסה הדיגיטלית? הורידו את האפליקציה לאייפון , לאייפד ולאנדרואיד .

היא הרימה אצבע רפויה, כאילו היא מתעניינת, והוא החזיר לה בניד ראש אריסטוקרטי.

והגזר שלו? לחשה בראש מוטה הצידה.

היא לא חשובה, ניפנף בבת עינה ביד ימינו, ופניה התקדרו.

תגובתו נדחתה והוא החל לחשוב איך להתרחק מקרבתה. היא הכבידה עליו בשעות מסוימות של היממה. לא פעם חשש שהיא יכולה ליהנות מסתם הרג פשוט, שאין בו קושי או אתגר. הרג של פרוסת בצל או ראש של בן אדם, וזה כבר בעצם היינו הך.

והלימון? התעניינה אם החתן תוך כדי משחק באצבעותיה, והוא שב והניח יד רכה על כתפי האישה היקרה בחייו, וחייך ענוגות, כאילו הוא בת הניחומים שלה.

03:09 בלילה. כוכבים עומדים דום והרוח נושבת

הבן השלישי היה האח המסוכן באמת, שכן הוא נחשב לבחיר הלב של המלכה-האם, על חיוכו המתוק ותווי הפנים הילדותיים שלו, שלא לומר הנשיים-כלשהם. הוא זכה שתנציח את ילדותו ונעוריו ביותר מפי שניים אלבומי תמונות לעומת אחיו הבוגרים או הצעירים ממנו. ברוב התמונות היה מצולם בחברת אמו. הכישרון הכי גדול שלו היה התעתוע, ואולי היה לזה, יותר מכול, קשר לכך שהיה לו מעמד ממש חזק במשפחה. תווי פניו היו עדינים וחמודים כמו של ילדה מתוקה ומתולתלת. הוא חייך הרבה, וכל רגע שאל את האם החשובה אם היא צריכה עזרה בבית או בחוץ או משהו, והיא מצדה, כמעט שלא היתה מסרבת אף פעם לקבל עזרה בבית או בחוץ או משהו.

רוב הזמן בילה ליד האם בסידורים שהיא היתה צריכה דחוף, או כאלה שלא היתה צריכה דחוף אבל אם היה לו זמן, הוא שמח להכניס אותם לרשימה של הדחופים. כל יום ניפנף במסדרונות הבית או המשרדים ברשימות הדחופים שהיה מחזיק בידו, ממורקרים בשישה צבעים זוהרים לפי סדר התיישנותם ודחיפותם המשודרגת והמשוקללת. הוא היה הנהג הבלתי רשמי שלה, ואפילו קיבל ג'יפ גדול כמו מפלצת כדי שאפשר יהיה להכניס בו ולשנע את כל הדברים שצריך להביא הביתה לאמא או בשליחותה הדחופה או הפחות דחופה.

הוא גם היה כמובן המלשן הפרטי הקטן שלה, בעיקר בכל הנעשה בקשר לגזר של אבא - הרווקה הקבועה שלו מרמת גן; בקשר לחציל שלו מרעננה, שהיתה פעם כן פעם לא; הלימון, הפטל שלו ממוסקבה שרק הוא ידע עליה - אבל לא רק הן. היו עוד יפהפיות, מכאן ומשם ומעבר לים הגדול.

הכול הבן המסוכן ידע, כי הוא היה אומנם סתום רציני במה שנוגע ללימודים, וגם בבית הרוב חשבו שהוא סתום, חוץ מאמא שלו שאמרה, אתם לא מכירים אותו, הוא יותר חכם מכולכם ביחד - והוא באמת ידע כל מה שצריך לדעת על חנות הירקות של אבא.

ידע שווה כוח, ובעיקר שווה הרבה כסף, שמע את אביו מכריז מאז שינק את חלב אמו. בידע יש הרבה זהב ויהלומים, כן? והבן המסוכן הבין את זה יותר מהבכור הפלפל, יותר מכולם, והצליח בעסקיו מול אמו.

בכל זאת חשבו הרוב בבית שהוא סתום, אבל מה שהם לא ידעו זה שבדיוק בזכות זה הוא היה יכול להקשיב לבכי של האם, לצער שלה, לשיחות של האב, ולשמוע שם גם דברים שהוא לא היה צריך לשמוע או לדעת. הוא סחר במילים ובהקשבה, והאם העניקה לו על המידע הזה הרבה נשיקות וגם כסף, שמצדה יחסוך או יבזבז, אבל שגם יעבוד במשהו, בשביל הכבוד של אבא, בסדר?

היא הציעה לו לשכנע את האב שיהיה המנהל לשכה שלו, וככה יוכל ללמוד את המקצוע של מנהל כל העסקים של אבא. עם זה דרשה ממנו להיות ילד טוב ולעשות הכול בלי להתבכיין כאילו יש לה בת תינוקת. ובאמת, בלחץ שלה הוא נהיה מנהל הלשכה של האב, בפועל וגם באופן רשמי. כי מבחינתו של האב הוא היה כמו מזכירה, וככה חתם במסמכים של החברה, תוך כדי התעלמות מההתנגדות המפורשת של אחיו הפלפל.

כך יצא שאֵם החתן שלטה בכל פיסת מידע בחיים הפרטיים והעסקיים של בעלה, ואם היתה שואלת את בבת עינה מה חדש עם הפטל או החציל או העגבנייה, היה מחזיר לה בלשון שנונה וממולחת: המחיר של זאתי עולה בזמן האחרון; המחיר של החציל בקרשים; המחיר של הפטל בשמים, ושל הלימון בכוכבים או אפילו בשמש. לפעמים נדרש להרחיב, והוא תמיד עשה זאת בקלות, בשמחה, ועם כל הפרטים הרלוונטיים, ביניהם גם דמיוניים, שזה לא היו ולא נבראו, אבל מרוב שהיה מספר אותם יפה ובפרטים מלאי חיים, גם אמו לא תמיד יכלה לתפוס אותו בשקר.

אם היה צריך במקרה הרבה מזומנים לשטויות שנהג לדבר, הוא היה שולף מהמוח המסוכן שלו כל מיני סיפורים והמצאות, מרכל על האחים, מסכסך ביניהם בכישרון של פיקחים אמיתיים, ואף אחד לא יכול היה לחשוב או להאמין שהכול זה מהמוח התקוע של האח הסתום שלהם, שמוציא אותו נסיך של אמא כל יום מחדש.

הזעם האמיתי נאגר ונאצר בסתר הלבבות של האחים מספרי ארבע ואילך, עד מספר תשע - שישה אחים סרח-עודף, שכולם במשפחה התעניינו בהם פחות מאשר בבכורים, אבל הם נהיו עם הזמן חבורה ממש מלוכדת, שהחלה לאיים על הראשים שמעליהם, אבל הכול במידה, בינתיים. הם כבר תפסו את התנהלותו הערמומית ללא גבול של האח המסוכן, שהיה מחייך להם בעיניים חיוך של מלאך ובלי שהרגישו גנב מכל אחד מה שחשק בלי דין או דיין.

רוצים לקרוא את ההמשך? היכנסו לכאן .

"ברבורים בג'רוזלם ביץ'", לילי פרי, טוטם ספרים, 200 עמודים