כבר לא זר לעולם

גידי שמור נמצא איתנו שנים. השירים שלו מאז הוציא את אלבומו הראשון "זר בעולם" - הפכו ללהיטים ואף זכו לביצועים חדשים על-ידי אמנים אחרים. שמור בנה את עצמו בעשר אצבעות כתמלילן, מלחין, זמר ונגן אורגן - וכל זה בלי לראות. רק דרך המוסיקה והצלילים שלו שחודרים ללב ולנשמה ומשאירים טעם של עוד.

רגע לפני ששיר חדש מתוך אלבום חדש של שמור יוצא לתחנות הרדיו - לאחר שנות שתיקה, פגשנו אותו לראיון אישי וחשוף. שמור מדבר איתנו על הכל. החל מהרשלנות הרפואית לכאורה, שגרמה לו לא לראות מגיל שנה, עבור לשלוש הפעמים בהם נישא: פעמיים לאורלי - ממנה יש לו שלושה ילדים, ופעם שלישית לנרקיס - אם ילדו בן העשר וחצי, וכלה בשאלה הגדולה: למה עד היום אין לו יחצ"ן או אמרגן, והאם העובדה שהוא לא רואה, קשורה לזה ולחוסר הפרגון ברדיו.

גידי שמור, בן 50 פלוס, נולד וגדל בפתח תקווה והוא ממשיך להתגורר בה עד היום. בן הזקונים מבין 11 ילדים וילדות לאמא אורה ואבא שלום, שנפטרו זה מכבר. שמור זוכר ילדות חמה ואוהבת בבית תימני שורשי ומסורתי.

גידי שמור(צילום: גיל חתוקה)

עד גיל שנה הוא ראה, ואז התחילה להתפתח אצלו מחלת הגלאוקומה. "מדובר בלחץ תוך עיני, שנדיר מאוד למצוא אותו בקרב תינוקות", שמור מספר.

- איך ולמה זה קרה?

"אימי ז"ל סיפרה לי שהעיניים שלי כל הזמן דמעו. כשהיא לקחה אותי להיבדק אצל רופא, כנראה שנתנו לה טיפות עיניים לא מתאימות ואלה גרמו לי לבעיה ולהחמרת המצב. אחרת, אני לא זוכר תיעוד רפואי לכך, שהמחלה מופיעה אצל תינוק בן שנה. יש לי תמונה שאני רואה לגמרי".

ההורים שלו נכנסו ללחץ. החל מהשלב הזה, שמור התינוק נכנס ויצא מבתי חולים ועבר סדרת ניתוחים בעיניים. "זה היה ככה עד גיל שש, הייתי מאושפז כל פעם לצורך הניתוח בבית חולים, אבל זה לא עזר. הראייה שלי החלה להתדרדר, עד שזה הגיע למצב של שרידי ראייה".

- ומה זה אומר?

"זה כמעט עיוורון מלא. אני רואה קצת אור, צללים או גופים גדולים. אם יש מולי רכב, למשל, אז אני יכול לזהות אותו".

סומך בעיניים עצומות

העובדה שבנם איבד את הראייה לא גרמה להורים של שמור לגדל אותו בתור ילד חרדתי ומוגן. להיפך. "הם גידלו אותי כילד רואה לכל דבר", שמור נזכר. "הם לא שינו את הבית בגללי, ולא הזיזו רהיטים או חפצים כדי שיהיה לי יותר נוח. בדיעבד אני מודה להם, כי זה מה שעזר לי להתמודד ולהתמצא במרחב בכוחות עצמי, כבר מגיל קטן".

- ואיך אתה מתנייד ביומיום?

אני לא הולך עם מקל. באזור שבו אני גר, אני מכיר היטב את הדרך אז אין לי בעיה ללכת, אבל אם אני יוצא למקומות שאותם אני לא מכיר, אז כמובן שאני לא יוצא לשם לבד".

ביסודי הוא נרשם לביה"ס "לדוגמה" בתל אביב - שלימים שינה את שמו ל"גורדון". "למדו שם ילדים רואים, והייתה גם כיתה של תלמידים עיוורים מאזור גוש דן. שם גם למדתי לכתוב ולקרוא כתב ברייל, ובהמשך נעזרתי בתוכנות קול במחשב".

- והחלום הגדול שלך היה להיות זמר?

"תתפלאי, אבל אני התחלתי את הקריירה שלי כסטנדאפיסט, בכלל", הוא צוחק. "היה לי כישרון לעשות חיקויים וכבר בביה"ס הופעתי במסיבת פורים. המורים והחברים שלי ששמעו אותי התלהבו, והם אמרו לי: 'אתה חייב לפתח את זה'. פניתי למחלקת הנוער של עיריית פתח תקווה וכשהם שמעו אותי ממש נדלקו. ככה מצאתי את עצמי בגיל 17-18 מופיע על הבמות בכל מיני אירועים בעיר. לא היה כמעט מופע מטעם העירייה שלא הזמינו אותי אליו. מפה לשם הם התחילו במסגרת מחלקת הנוער לשלוח אותנו גם להופיע בפני חיילים בבסיסים צבאיים. זה היה שארם א-שייח ועד מטולה, אין כמעט בסיס צבאי שלא הופעתי בו מטעם עיריית פתח תקווה".

- והיו איתך עוד אמנים מהעיר?

"הייתה איתי אסנת וישינסקי, שאז הייתה נערה בת 16. היא הייתה שכנה שלי. הופעתי ביחד איתה. אני הייתי אחראי על הבדיחות והחיקויים, והיא על החלק של השירה".

החברים של שמור מספרים, כי בתור סטנדאפיסט, הוא לא שכח גם להתבדח על עצמו ועל הראייה שלו. "הוא לא עשה מזה עניין, להיפך", הם מספרים. "תמיד הוא לקח את זה בקלות, וכשמישהו מאיתנו היה מבקש ממנו לסמוך עליו, אז גידי היה עונה לו בחיוך: "אני סומך עליך בעיניים עצומות".

לא מתרגש מכלום

המעבר לעולם המוסיקה מהסטנדאפ, התחיל אצל גידי שמור במקרה. "כשהייתי בן 24-25, חבר שלי שניגן על אורגן רצה להיפטר ממנו ושאל האם אני מוכן לקנות אותו ממנו. בבית שלי כל בני המשפחה אהבו לשמוע מוסיקה ולא בהכרח רק מזרחית, אז הסכמתי. התחלתי לקשקש על האורגן ומפה לשם מצאתי את עצמי מנגן. לא למדתי בצורה מקצועית אף פעם, אני מנגן רק מתוך שמיעה".

גידי שמור(צילום: גיל חתוקה)

- מה זה עשה לך?

"ממש התלהבתי מהעניין ואחרי תקופה קצרה כבר התחלתי לכתוב מילים ולחבר לחנים. האמת, שלא חשבתי לפתח את זה כקריירה, אבל כשאנשים שמעו אותי הם התלהבו מהכישרון שלי ואמרו לי "אתה חייב לקחת ברצינות את התחום הזה, להשקיע במוסיקה ולהתחיל להופיע".

כך נולד ב-1986 אלבומו הראשון והמצליח של שמור: "זר בעולם". כל השירים בו נכתבו והולחנו על-ידי שמור עצמו, מלבד שיר אחד: "בשעות הקטנות של הלילה", שאותו כתב לו היוצר עוזי חיטמן ז"ל. את העיבודים לשירים עשה אריה ברקוביץ'. שמור מספר כי האלבום שהופק לו על-ידי האחים בן מוש - היה על קלטת, שנמכרה בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. ההצלחה שלו הייתה גדולה. שמור מספר כי עד היום הקלטת נמכרה במאות אלפי עותקים. שיר הנושא

"זר בעולם", זכה לחידושים ברבים של זמרים, ואף הפך לשיר חימום של אוהדי בית"ר בטריבונה, לפני כל משחק של הקבוצה.

ההצלחה עשתה לגידי שמור חשק להמשיך. ב-1989 הוציא דיסק נוסף בשם: "תעתועים". חברים ואמנים כמו ציון גולן ונועם שרעבי ארגנו לכבודו ערב התרמה למימון הדיסק, אולם הוא לא הצליח כמו האלבום הראשון.

- התאכזבת?

"זה קורה. אני כתבתי שירים בלי לחשוב מה יהיה. עבדתי והופעתי בהרבה מועדונים. מה שרק היה לי חבל ובגדר של פספוס, זה שלא לקחתי מעולם יחצ"ן או אמרגן, שיקדם אותי כמו שצריך.

הוצאתי מאז עוד שלושה אלבומים, שמהם היו להיטים כמו: 'יושב בבית קפה קטן' - שחידש שיר לוי הבן של ישי לוי ב-2005. השיר הזה הפך לאחד הלהיטים הגדולים של אותה שנה, רק מה, לא הרבה זכרו שמדובר למעשה בחידוש לשיר שלי". היה מלבדו את 'זר בעולם' שזכה כאמור להמון חידושים, והיו שירים שהצליחו בזכות עצמם כמו: 'מרקו', 'פעם את קרובה, או רחוקה' ועוד".

בין לבין שמור כתב ו/או הלחין שירים לאמנים ותיקים וגם חדשים.

מופע עם זיקוקים

בשנות ה-90 גידי שמור נעלם קצת מהביצה המוסיקלית של התעשייה, ולכן גם הושמע פחות ברדיו. לשאלה מה גרם לכך, הוא משיב: "לפעמים אני מתקשה לכתוב לאנשים אחרים. הייתה תקופה שלא רציתי בכלל לכתוב. הרגשתי שאני לא יכול להוציא מעצמי דברים. לא הייתה לי מוזה".

מצד שני, הייתה לו עשייה מבורכת, בכתיבת שירים שאותם הקדיש לזכרם של חיילים שנהרגו במהלך שירותם הצבאי. אחד מהם היה השיר לזכרו של סמ"ר צחי דאלי ז"ל, בן 20, שנהרג במלחמת לבנון הראשונה.

- איך נולדה היוזמה הזאת?

"אני זוכר שהאזנתי במקרה לתוכנית של יוסי סיאס, שאירח את הוריו של דאלי ז"ל. הם הביעו שם את רצונם להנציח את זכר בנם בשיר והחלטתי להרים את הכפפה. פניתי לשלומית צברי, שידועה כמי שכותבת שירים מזרחיים וביחד יצרנו את השיר "מלאך בלבן" לזכרו. המשפחה עשתה אירוע של הכנסת ספר תורה על שמו ואני הופעתי שם עם השיר הזה. יוסי סיאס שהיה ה'שדכן', וניגן את השיר הרבה פעמים בתוכניות שלו".

אחרי החלל דאלי, שמור קיבל בקשה נוספת להקדיש שיר לזכרו של חייל מאשקלון בשם מור, שנהרג במהלך שירותו הצבאי. "האחים שלו סיפרו לי שהוא היה מעריץ שלי ולכן הם פנו דווקא אליי", שמור נזכר.

- ומה עשית באותן שנים שלא כתבת?

"הופעתי בקטן, בעיקר במועדונים. במקביל, חיפשתי כל הזמן חומרים לאלבומים הבאים".

והיה גם את "זיקוקים" - מופע החורף של הזמר משה פרץ ב-2012, שציוות אליו כמחווה לשנות ה-80 את גידי שמור בתור זמר אורח. שמור: "בהופעה שרנו יחד שני שירים שלי - 'יושב בבית קפה קטן' ו-'רוצה לחזור'. הופענו גם בתוכנית טלוויזיה 'רעש מקומי' בערוץ 1".

שנה לאחר מכן ב-2013 שמור הוציא לרדיו את הסינגל: "פעם מתעלמת, פעם עונה", ולצד כל זה, הוא גם עבר לא מעט תהפוכות בחיים האישיים שלו.

- לא מתרגש מכלום גידי?

שמור מחייך: "זה נכון. נישאתי בהתחלה לאשתי הראשונה אורלי ואז התגרשתי ממנה. אחר-כך שוב התחתנו ושוב התגרשנו ויש לנו שלושה ילדים מקסימים: נריה, פריאל והבת אוריה. אחריה נישאתי לנרקיס ויש לי ממנה את יגל בן העשר וחצי. שתי הנשים שלי רואות. אני אבא מסור שמחובר לילדים שלי ומבלה איתם הרבה בחופשות. הם ילדים מאושרים ומסתדרים טוב עם כולם".

- מישהו מהילדים שלך הולך בדרכך המוסיקלית?

"לצערי, לא. והילד האחרון יגל, מתעניין רק במחשבים".

יוצא לנופשונים

אם צריך הוכחה שמגבלה גופנית לא צריכה להיות בהכרח מגבלה, גידי שמור הוא בהחלט הדוגמה לכך. בשום מצב הוא לא נותן לנושא הראייה להשפיע על אורחות חייו. מלבד המוסיקה, שמור פתח בשנים האחרונות חברת תיירות, וזאת משלבת הפקות ומופעים, ביחד עם נופשונים ברחבי הארץ. במסגרת זאת שמור מוציא קבוצות שונות לבתי מלון ומצרף לתוכנית התרבותית מלבדו, אמנים נוספים.

בחיי היומיום שמור שגדל בבית מסורתי גם התחזק בשנים האחרונות והוא מקפיד להתפלל בבית כנסת.

- ומה קורה עם ההשמעות?

"בשנים האחרונות הוצאתי לרדיו בעיקר חידושים ללהיטים שלי ולא אלבום שלם, אז משמיעים אותי פה ושם בהתאם, אבל עיקר ההשמעות הם ברדיו לב המדינה".

אבל עכשיו זה עומד להשתנות. שמור מוציא בקרוב לרדיו שיר חדש ומקווה שבעקבותיו יבוא גם אלבום שלם.

השיר החדש:

"עוד יום עובר"

עוד יום עובר ואני מתעורר מחלום

הכל מסביב עוד שקט, פותח חלון

מודה אני לאל בקול, על היום, על מחר,

על אתמול

ועל מי שאני ועל מה שלא הייתי יכול.

ואת כאן ישנה לצידי ואני מתמלא

געגועים לאותם רגעים, מה בעצם אנחנו יודעים

ולאן מכאן אנחנו הולכים, ומה בסוף עוד יקרה?