מה ציפיתם, שהפולנים יגידו "אשמנו, גזלנו"?

אל תתנו לנורמליזציה לעוור את עיניכם. הפולנים ימשיכו לחגוג עם הרכוש היהודי, אלא אם יופעל עליהם מכבש לחצים בינלאומי אדיר ולא סביר

שושנה חןפורסם: 21.05.19 , 08:59

גטו ורשה, 1942(צילום: gettyimages)

לא מובן מדוע אנחנו כה מופתעים מהצהרתו האחרונה, נכון לעכשיו, של ראש ממשלת פולין. מתאוש מורבייצקי קבע השבוע כי "השבת הרכוש היהודי היא ניצחון להיטלר". לדבריו, "פולין סבלה במלחמת העולם השנייה. עשרות אלפי פולנים נרצחו על ידי החיילים הכובשים. לא נסכים שפולין תשלם על הנזק שנגרם". דברים כדורבנות, שנאמרו דווקא בלודז', לשעבר היישוב היהודי השני בגודלו בפולין שבו חיו רבע מיליון יהודים, השני להחרמת רכוש יהודי על ידי פולנים. בין היתר רכושה של משפחתי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

למה בעצם ציפינו? שראש ממשלת פולין יעמוד על הבמה בכנס בחירות חשוב מבחינתו, יחבוט על חזהו באגרופו הקמוץ על פי הנוסח היהודי הקדום לתפילת הווידוי ויאמר: אשמנו, בגדנו, גזלנו?

האם ציפינו שיתוודה קבל עם ועולם על ששנתו נודדת בלילות כי מיליוני פולנים משתמשים היום ברכוש יהודי כאילו הם יורשיו, מתגוררים בבתים שהיו שייכים ליהודים, סוחרים מחנויות שהיו שייכות ליהודים, יוצאים לבלות בבתי כנסת שהפכו לבתי קולנוע, מתאחסנים בישיבות ומרכזים יהודיים שהפכו למלונות, פולשים לבתי קברות והופכים אותם לאתרי בנייה או למגרשי כדורגל, ואחר כך יזמין את צאצאי יהודי פולין, או את מדינת ישראל כנציגת העם היהודי, לבוא ולקבל חזרה את הרכוש?

מדובר על כמה מיליארדים טובים שהיו מסדרים לנו את בעיות התקציב הלאומי לכמה שנים קדימה, שלא לדבר על כיסן הפרטי של משפחות רבות יוצאות פולין בישראל ובתפוצות.

אנחנו חיים בסרט שכתבנו לעצמנו, פמפמנו לתוך ורידינו והאמנו בו. הונינו את עצמנו ביום שבו התחלנו להאמין ב"גרמניה האחרת". אין סיבה להפוך את דפי ההיסטוריה ואת מחוגי השעון לאחור. למדינת ישראל כנציגת הציבור ולאנשים פרטיים רבים היו מניעים כלכליים, אסטרטגיים, תרבותיים, לאומיים ותועלתיים שונים לכונן יחסים עם גרמניה ובעקבותיה עם כל המדינות ששדותיהן עולים על גדותיהם בדם יהודי וידיהן מלאו גזל רכוש יהודי. פולין היא שחקן בולט לכל הדעות בקבוצה הזאת.

אלא ששכחנו כי ההחלטה שלנו לפתוח דף חדש לא גרמה לשינוי ב-DNA הלאומי וביחס הבסיסי ליהודים ‑ לא בפולין, ולא במדינות אחרות שיזמו או היו לזירות השמדה. התנפלות שלנו בטיסות הלואו קוסט על כל שדה תעופה נידח בקטוביץ', ורוצלב או פוזנן ‑ ערים בהן שכנו לתפארת קהילות יהודיות ענפות ועתיקות שנמחקו ‑ לא מטשטשת את העובדה שנפנוף במזימת הכסף היהודי המרושש את הפולני האומלל מהווה טריגר עוצמתי בתקופת בחירות ומחוצה להן. אלפי המריעים לדבריו של ראש ממשלת פולין לא הפתיעו אותי. בסיפור הזה לא נאמרה המילה האחרונה.

זכותו של כל אחד מאיתנו להחליט איך יתייחס לפולין, כמו לכל זירות הטבח שחיות וקיימות גם מחוץ ליום השואה. ייסע, יבלה, ישגר את ילדיו לארמונות קרקוב, לנוף המרהיב של זקופנה או למסע התעוררות בבירקנאו-אושוויץ. רק הבה לא נניח לנורמליזציה לעוור את עינינו. הפולנים ימשיכו לחגוג עם הרכוש היהודי, אלא אם יופעל עליהם מכבש לחצים בינלאומי אדיר, לא סביר. ההזדמנות ככל הנראה כבר הוחמצה.

בני הדור הנוכחי (אם כי לא כולם, למרבה המזל) יחשבו על העם היהודי מה שחשבו אבותיהם לפניהם. גם הישראלים שיוצאים איתם ללגימה משותפת של בירה יישארו בסופו של יום יהודים בעיניהם. רק היטלר יצחק בקברו, אם יש לו כזה, על הנאיביות שלנו. הוא הרי יודע בדיוק מדוע נבחרה פולין לשמש כריכוז הגדול ביותר של מחנות השמדה באירופה.