האיוולת בפינוי שדה דב

בשם הקמה של כמה אלפי יחידות דיור בודדות והעשרת כיסה של המדינה - תאבד ישראל משאב תשתיתי נדיר ותרחיב את הפער בין המרכז לפריפריה

רון חולדאיפורסם: 22.05.19 , 10:00

ארכיון. שדה דב(צילום: יריב כץ)

בספרה "מצעד האיוולת" תיארה ההיסטוריונית ברברה טוכמן מדיניות ציבורית שתוצאותיה השליליות ידועות מראש כבר בזמן אמת, ושניתן היה למנוע אותן אילו בחרו בדרך חלופית. דומה כי ההחלטה על סגירת שדה דב, ללא חלופה ראויה ומבלי שהוכנה במקביל תוכנית אסטרטגית להסדרה כוללת של תחום התעופה הפנים-ארצית בישראל, עונה היטב על הגדרה זו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

סגירת שדה דב קבועה לחודש יולי. לכאורה, מדובר במהלך אשר לעיריית תל אביב-יפו - ולי כעומד בראשה - יש את כל הסיבות לתמוך בו. אלא שבפועל, מדובר בתוכנית הנעדרת ראייה אסטרטגית וארוכת טווח, המתעלמת מתרומתו הקריטית של שדה דב לחיבור החיוני כל כך שבין מרכז הארץ לבין דרומה.

שדה דב משרת כמיליון נוסעים בשנה. ככזה, הוא ממלא תפקיד מרכזי בהבטחת הגישה של תושבי הערבה אל מרכז הארץ, בפרק זמן סביר של כ-45 דקות. בזכות שדה דב פתוח מטרופולין תל אביב בפני תושבי הדרום הרחוק למטרות תעסוקה, תרבות, מסחר, השכלה גבוהה, טיפולים רפואיים - וכל זאת בהיעדר תשתיות מספקות בפריפריה.

יתרה מכך, עם פינויו של נמל התעופה הצבאי משדה דב וההפחתה המשמעותית בפעילות האתר - יוכל לשמש השדה הקיים גם כמוצא בינלאומי נוסף וחשוב, לאירופה ולמדינות אגן הים התיכון.

בעבור מה ממהרים לוותר על כל זה? האמתלה הרשמית של מקבלי ההחלטות בממשלה הינה הגדלת היצע הדירות. אולם הגדלה זו הינה זניחה וחסרת משקל בקנה מידה לאומי. התשובה האמיתית לשאלה "בעבור מה?" מחזירה אותי למערבון הספגטי האיטלקי "בעבור חופן דולרים". לא שיקולים אסטרטגיים או תכנוניים הנחו את ההחלטה, כי אם רצונה של המדינה לחמוק מתשלום פיצויים לבעליה הפרטיים של הקרקע שעליה פועל השדה, בנוסף למימוש הקרקעות שבבעלותה.

עיריית תל אביב-יפו הציעה חלופה שעיקרה בינוי אלפי יחידות דיור חדשות מבלי לפנות את השדה. תוכנית זו מאפשרת הן את הגדלת היצע הדיור והן את פיצוי בעלי הקרקע, באמצעות ארגון מחדש של השדה בשטח מצומצם יותר. אולם התנאי הנדרש הוא ויתור מצד המדינה על מימוש חלק מקרקעותיה. או במילים אחרות ‑ קצת פחות רווח. הצעה זו לא נשקלה מעולם ברצינות.

בשם האינטרס הכלכלי הצר טוענת המדינה כי נמל התעופה בן גוריון יוכל למלא את מקומו של שדה דב. זוהי טענה מופרכת. כבר היום, נתב"ג פועל בשיא הקיבולת שלו ומתפוצץ מטיסות ומנוסעים. דווקא בשנים אלה, שבהן עולה מספר התיירים הנכנסים לישראל, יש צורך בהוספת מסלולי המראה ונחיתה פנים-ארציים ובינלאומיים, ולא בחיסול משאב תחבורתי משמעותי כל כך.

גורמי מקצוע אף הם מביעים תמיכה חוזרת ונשנית בהמשך פעילותו של שדה דב. הוועדה הציבורית שמונתה בנושא, בראשות אלוף (מיל') הרצל בודינגר, עמדה על הצורך והחשיבות של שדה תעופה פנים-ארצי בתוך המטרופולין והמליצה במפורש על השארתו של שדה דב.

אנחנו בדקה ה-90. אם ראש ממשלת ישראל לא יתערב ‑ השדה ייסגר באופן בלתי הפיך בעוד כחודש. בשם פיצוי בעלי קרקע, הקמה של כמה אלפי יחידות דיור בודדות והעשרת כיסה של המדינה - תאבד מדינת ישראל משאב תשתיתי נדיר וראשון בחשיבותו ותוסיף להרחיב את הפער בין המרכז לפריפריה. אסור לתת לדבר לקרות. מספיק ודי למצעד האיוולת הישראלי של 2019.