שתף קטע נבחר
 

די להיסטריית קץ הדמוקרטיה

היינו דמוקרטיה משגשגת לפני אובדן האיזונים, אנחנו דמוקרטיה ליברלית גם כעת, ונהיה דמוקרטים יותר וליברליים יותר אחרי השבת איזון למערכות

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

הוויכוח על היחסים בין הרשויות בישראל הוא ותיק וחשוב ולכן מאכזב לראות איך שומרי החומות מנסים להשתיק אותו. טענות אפוקליפטיות על קץ הדמוקרטיה וחורבן המשפט מגויסות לדיכוי כל דיון על סמכויות בית המשפט ועל המבנה של מוסדות הדמוקרטיה שלנו. ובכן, לא כל קריאה לשינוי היא חורבן, לא כל הצעת תיקון היא התקפה, וביקורת איננה בהכרח התנגדות לשלטון החוק. מוטב לדבר לעניין, והעניין הוא שהאיזון בין הרשויות מצוי בתהליך עקבי של שינוי בעשורים האחרונים.

 

 

על כך אין חולק. בג"ץ מעורב היום בכל-מכל-כל: בכל מינוי, בכל החלטה על רפורמה, בכל חוק שמישהו לא מרוצה ממנו, בכל פעילות צבאית, וכעת גם מבקר חוקי יסוד, אלוהים יודע מכוח מה. לגיטימי לחשוב שכך רצוי. אבל לא פחות לגיטימי לחלוק על כך. גם אלמלא היינו המדינה עם בית המשפט הפעלתן ביותר בעולם, וגם אלמלא היה זה בית המשפט החוקתי היחיד בעולם שאינו נבחר באופן ייצוגי.

 

יש גם משהו מביך בהתגייסות ההיסטרית של חבורת עורכי דין "בכירים", או של גופים כמו המכון לדמוקרטיה. כי אם כל הצעה היא "מתקפה" וכל שינוי מהמצב הנוכחי יהפוך אותנו לדיקטטורה, אז מה היינו לפני שנתיים, כשבג"ץ עוד לא התנדב לבקר חוקי יסוד? ולפני 20 שנה, כשענייני חוץ וביטחון ועוד כמה תחומים עדיין לא היו שפיטים? ולפני חודשיים, כשבג"ץ עוד לא חשב שהוא יכול להורות להכניס בני משפחות מחבלים רק כי טקס זיכרון אלטרנטיבי נראה לו מגניב? האם אז לא היינו מדינה דמוקרטית?

 

היינו דמוקרטיה ליברלית משגשגת לפני אובדן האיזונים, אנחנו דמוקרטיה ליברלית לא רעה גם כעת, ונהיה מדינה דמוקרטית יותר וליברלית יותר אחרי השבת איזון למערכות: כשהשלטון יהיה שלטון החוק ולא שלטון המחוקק; שלטון המשפט ולא שלטון השופט, כפי שהזהיר השופט מנחם אלון; כשתהיה לנו מערכת משפט עצמאית, חזקה, חזקה מאוד, אבל ללא כוח מוחלט בעיצוב המדיניות הציבורית, ללא סמכות בלעדית לקבוע את כללי המשחק ביחסים בין הרשויות.

 

למרבה הצער, גם לצעקנים מימין יש אחריות להשתקה. לא רק בגלל הביטוי האומלל על ה־D9, אלא גם בגלל הקמפיין בבחירות האחרונות. כשכל מפלגות הימין מתחרות מי יצעק חזק יותר נגד מערכת המשפט, לא מפליא שאחרי הבחירות גל של חרדה שוטף את שומרי החומות. והחרדה מיתרגמת בקלות להשתקת הדיון.

 

אז בואו נכבה את הצופרים, נתעלם מהמשתיקים ונדון בעניין. נדון בהשבת האיזון ביחסים בין בג"ץ ויתר הרשויות ונקבע גבולות להתערבותו. נדון בדמוקרטיזציה הנחוצה לשיטת מינוי שופטים לערכאה שיש לה סמכויות חוקתיות. נדון בהסדרת סמכויות היועץ המשפטי, שבצלו של בג"ץ הפך לראש הרשות המבצעת בכל דבר שאולי תוגש בו עתירה. וכמובן נפריד בין ענייני טובת נתניהו לטובת מערכת המשפט.

 

חקיקת חוק חסינות כעת באופן שיחול רטרואקטיבית על נתניהו היא אתרוג לא מוסרי, המזהם את התהליך ופוגע בדיון החשוב. אך כשם שאין לשנות את המערכת הפלילית רק כדי להציל את נתניהו, כך אין להימנע משינויים נחוצים ביחסים בין הרשויות רק בגלל שנתניהו מעוניין בכך.

 

  • יפעת ארליך היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים