3 סרטים ישראלים הוקרנו בפסטיבל קאן
"פרפרים" של יונה רוזנקיאר, "אנה" של דגל ברנסון ו"נתק" של ירדן ליפשיץ לוז הוקרנו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי לצד יצירות של ענקי קולנוע כמו טרנטינו וג'ים ג'רמוש. שימו לב לעתיד של הקולנוע הישראלי
רוזנקיאר הוא אחד היוצרים הישראלים הפוריים של השנה האחרונה. אחרי שהציג את סרטו הארוך הראשון "הצלילה" בפסטיבל לוקרנו ואחר כך בטורונטו, מגיע "פרפרים" הקצר שנבחר לתחרות הסרטים הקצרים של קאן, המשך טבעי להשתלבות של הבמאי באטלייה של הפסטיבל לפני כמה שנים.
"פרפרים" שאורכו כשמונה דקות בסך הכל הוא מטבע הדברים יצירה פחות מורכבת מ"הצלילה" בה מיזג רוזנקיאר את האקלים הפוליטי-מדיני עם האקלים הפוליטי של הקיבוץ והפוליטיקה התוך-משפחתית כפי שהיא מתבטאת ביחסים בין שלושה אחים. "פרפרים" מתרכז בחוויה המשפחתית, בסיטואציה מעט עגומה בה גבר זקן ודועך (אברהם סלקטר) עוזב את ביתו ויוצא בחברת אשתו (ורדה בן-חור) ובנו (יואל רוזנקיאר, אחיו של הבמאי שכיכב גם ב"הצלילה") לנסיעה למוסד רפואי כלשהו. בדרך הוא זוכה לרגע אחרון של חסד בדמות להקת פרפרים לצד הכביש. רגע עדין ומרגש שחולקים האב ובנו, אולי בפעם האחרונה.
"פרפרים" הוא אחד מ-11 הסרטים שהתקבלו לתחרות הקצרה, בה נכלל סרט ישראלי נוסף - "אנה" של דקל ברנסון. תוסיפו לכך את העובדה שהבמאי ערן קולירין ("ביקור התזמורת") נמנה על צוות השופטים, והרי לכם מסגרת עם נוכחות ישראלית משמעותית כמעט כמו באירוויזיון. עם זאת, מלבד זהותו הלאומית של ברנסון והתמיכה הממסדית שקיבל, קשה לראות ב"אנה" שלו סרט ישראלי. העלילה מתרחשת כולה באוקראינה, בהשתתפות שחקניות ושחקנים מקומיים ודוברי רוסית ואוקראינית. הדרמה המושקעת הזו מספקת מבט ציני ומשועשע על התופעה העצובה של סחר בנשים וניצולן למטרות עסקיות במזרח אירופה.
לצד התחרות הקצרה שהסרטים בה מוגשים על בסיס אישי, בסינפונדסיון המועמדים מייצגים את בית הספר לקולנוע שהגיש אותם. במקרה של ירדן ליפשיץ לוז, היא התייצבה בריביירה כנציגת בית הספר "ספיר" שבשדרות, שבניגוד לסם שפיגל והחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, לא זוכה ליותר מדי נוכחות בזירה הבינלאומית. סרטה של ליפשיץ לוז "נתק" ייצג אותו בכבוד בתחרות, גם אם לא זכה בה (לואי קורבוזיה הצרפתי מסינמה פבריק נבחר למקום הראשון, וויסאם אל-ג'פארי הפלסטיני מבית הספר דאר אל-קאלימה בבית לחם זכה במקום השלישי עם Ambience).
בסרטה של ליפשיץ לוז מובאת למסך מערכת יחסים בין נערה ואביה. הוא (גילי רשף) בטלן לא יוצלח שמעשן שותה ונוטה להרס עצמי, והיא (בר מרון) נערה החוסה בצלו הלא מענג במיוחד ולמרות זאת מתעשת להישאר לצדו בדירה המוזנחת שהם חולקים. הסביבה האינטימית מתוארת באופן עדין והמצלמה מיטיבה להמחיש את הקשר הטעון מבחינה רגשית, ואף פיזית, בין השניים. כשחברת חשמל מנתקת את הדירה מזרם החשמל, מתגלה הצד האפל של הבת, הנדחקת למעשה נואש כדי להציל את התא המשפחתי המטריד, היחיד שיש לה.
