מן הפחית אל הפחת
בשנים האחרונות יש ירידה חדה בהיקף מיחזור פחיות שתייה בעולם. למה זה קורה דווקא עכשיו ואיך הצעד הזה ישפיע על הסביבה שלנו?
רבים מאיתנו חשים סיפוק כשאנחנו מביאים את פחיות השתייה הריקות שלנו אל נקודת המיחזור הקרובה לביתנו במקום להשליך אותן לפח. עם זאת, מרגע שהפחית יוצאת מטווח הראייה שלנו, אין לנו דרך לדעת האם היא אכן מוחזרה והמשיכה את חייה בתור מוצר חדש - או שהיא זרוקה ללא שימוש לצד אלפי פחיות אחרות במזבלה. בשנים האחרונות, זה הגורל העגום שמחכה ליותר ויותר מהפחיות שנשלחות למיחזור בארצות הברית. מיחזור הפחיות פחות משתלם כלכלית מבעבר, ולכן יצרני האלומיניום מעדיפים לייצר חומר חדש - ורבות מהפחיות המשומשות שנאספות בארצות הברית פשוט לא ממוחזרות.
עוד כתבות ב"זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "
רוכבים על פלסטיק
בעבר, תעשיית מיחזור הפחיות בארצות הברית שגשגה, ופחיות אלומיניום היו האריזה הממוחזרת ביותר במדינה. עם זאת, בשנים האחרונות נצפית מגמת שינוי משמעותית בתחום. כמות האלומיניום שמופקת מפחיות ממוחזרות בארצות הברית עומדת כיום על 1.8 מיליון טון, נתון שמהווה ירידה של עשרה אחוזים מהכמות שהופקה ב-2010. על פי תחזיות מומחים, הכמות צפויה לרדת ל-1.73 טון עד 2020.
המחסור באלומיניום ממוחזר מתוצרת מקומית מחייב חברות משקאות אמריקניות לייבא אלומיניום שמתאים לייצור פחיות מחוץ למדינה. ייבוא האלומיניום לפחיות עלה ביותר מ-200 אחוז מאז 2013, כשבשנה שעברה מקורו של כ-70 אחוז מהאלומיניום המיובא היה סין. כך, הירידה במיחזור פוגעת גם ביצרני המשקאות, שנאלצים לשלם מכסי מגן על האלומיניום המיובא.
ייצור קטלני
ייצור אלומיניום (לא ממוחזר) הוא תהליך מזהם מאוד. האלומיניום מופק מהמחצב בוקסיט (Bauxite). על מנת לשבור את הקשר בין האלומיניום לחמצן שבבוקסיט יש צורך להשקיע כמות גדולה מאוד של אנרגיה - שלרוב מיוצרת באמצעות שריפת דלקי מאובנים, שהשימוש בהם יוצר פליטות נרחבות של גזי חממה (ובראשם פחמן דו-חמצני), שמגבירים את קצב שינוי האקלים.
פחמן דו-חמצני רב נוצר גם כשהחמצן שבבוקסיט מתרכב עם הפחמן מהאלקטרודות החשמליות. תוצר הלוואי של ייצור האלומיניום הוא בוצה אדומה (red mud), תערובת רעילה של מים וכימיקלים. כשהתערובת דולפת, כמו באירוע שהתרחש במערב הונגריה ב-2010, הדבר עלול לגרום לאבידות בנפש וכן לפגוע קשות במערכות אקולוגיות.
במיחזור אלומיניום, לעומת זאת, כמות האנרגיה שנצרכת קטנה ב-95 אחוז, והזיהום הנרחב נמנע.
עם זאת, היתרונות הסביבתיים לבדם לא הופכים את מיחזור האלומיניום לרווחי מספיק. בעבר, למיחזור הפחיות היה יתרון כלכלי על פני ייצור אלומיניום חדש בזכות החיסכון בהוצאות על אנרגיה. כיום, לעומת זאת, מחירי האנרגיה בארצות הברית נמוכים יחסית, מכיוון שחלק מהאנרגיה מופקת מפצלי שמן (בשיטות שעלולות לזהם את האוויר, המים והקרקע ולפגוע גם בבריאות התושבים באזורים הסמוכים לקידוח).
מעבר לכך, תהליך מיחזור האלומיניום כרוך בעלויות לא מבוטלות, בעיקר בגלל הצורך לאסוף את הפחיות מנקודות המיחזור השונות ולשנע אותן למפעל המיחזור. לכן, הרווח של היצרנים מאלומיניום חדש גדול מהרווח מאלומיניום ממוחזר, מה שמוביל את רוב היצרנים, כמו החברות האמריקניות ארקוניק ונובליס, להתמקד באלומיניום הבלתי-ממוחזר, ולהגדיל את נפח ייצורו על חשבון האלומיניום הממוחזר.
הביקוש לאלומיניום הלא-ממוחזר מגיע מכיוונם של יצרני הרכבים והמטוסים, שהאלומיניום הממוחזר לא מספיק איכותי עבורם כחומר גלם. הסיבה לכך היא שאיכותו של האלומיניום יורדת במידה מסוימת במיחזור, בדומה לכל חומר אחר שעובר מיחזור (מלבד זכוכית). למעשה, גם פחיות שמיוצרות מאלומיניום ממוחזר מכילות מעט אלומיניום חדש מסיבה זו.
בישראל שותים מפח
המקרה של פחיות האלומיניום ממחיש את אחת הבעיות המשמעותיות שמעכבות את תחום המיחזור: גם אם הציבור תומך במיחזור, מדובר בתעשייה שמונעת על ידי עקרונות כלכליים, וחברות המיחזור פועלות, בסופו של דבר, למטרות רווח.
"המיחזור הוא לא תעשייה בת-קיימא, שצומחת בקביעות ושעומדת בזכות עצמה", אומרת פרופ' אופירה אילון מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, מנהלת תחום איכות הסביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון. "המיחזור תלוי מאוד בכוחות השוק, זו תעשיה שנסמכת על מחירי חומרי הגלם והאנרגיה, וכל הכלכליות שלה תלויה בהם. הרשויות לא מסוגלות לסבסד תמידית את התהליך הזה".
ומה המצב בישראל? הפחיות שנמכרות בארץ כלל לא מיוצרות מאלומיניום אלא מפח, שעשוי מתערובת של מתכות שונות, כמו ברזל. רק חלקה העליון של הפחית, שאליו מחוברת הלשונית שסוגרת אותה, עשוי מאלומיניום, זאת כדי שהלשונית לא תתנתק מהפחית עם פתיחתה. לפי תאגיד המיחזור אל"ה, שממונה על איסוף פחיות המשקה בישראל לצורך מיחזורן, ברבעון הראשון של 2019 הועברו למיחזור על ידי התאגיד 860 טון של פחיות שתייה.
מאל"ה נמסר שבניגוד למצב בארצות הברית, כל פחיות השתייה שמגיעות אליהם עוברות למפעלי מיחזור באופן מלא. מהפחיות שנשלחות למיחזור בישראל לא מיוצרות פחיות חדשות אלא גדרות ורשתות, שאותן ניתן לייצר מחומרים נחותים יותר.
אז מה אפשר לעשות כדי להפחית את כמות הפחיות שנערמות בהמוניהן, ולא ממוחזרות? לפי פרופ' אילון, כמו במקרים של סוגי פסולת אחרים, גם כאן הדרך הטובה ביותר היא לא לסמוך על המיחזור שיטפל באשפה שלנו, אלא לצמצם את ייצור הפסולת מלכתחילה. "השאלה צריכה להיות למה בכלל צריך לשתות שתייה בפחיות", היא אומרת. אילון מזכירה גם שרבים מהמשקאות הממותקים שנמכרים בפחיות הם לא בדיוק הדבר הכי בריא שיש. "הכול תלוי בהרגלי צריכה, שאותם אפשר לשנות", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ".
לפנייה לכתב/ת 
