"חוקרים פרטיים": משבר אמצע-החיים של האנושות

הציור של ג'ורג‏' ‏פרדריק‏ ‏וואטס‏(צילום: מתוך ויקיפדיה)

הביטו‏ ‏היטב‏.‏ ‏מה‏ ‏אתם‏ ‏רואים‏?‏ ‏איזה‏ ‏שם‏ ‏הייתם‏ ‏נותנים‏ ‏לציור‏ ‏הזה‏?‏ ‏"‏מלנכוליה‏" ‏נראה‏ ‏שם‏ ‏הולם‏, ‏אולי‏ "‏אומללות‏", אפילו ‏"‏ייאוש‏"‏.‏ ‏

הצייר‏, ‏ג‏'‏ורג‏' ‏פרדריק‏ ‏וואטס‏, ‏חשב‏ ‏אחרת‏.‏ ‏בעת‏ ‏שצייר‏ ‏את‏ ‏התמונה‏ ‏המרשימה‏ ‏הזו‏ ‏על‏ ‏הבד‏ ‏ב‏-1886,‏ ‏הוא‏ ‏הסביר‏ ‏לחברו‏‏: ‏"‏אני‏ ‏מצייר‏ ‏תמונה‏ ‏של‏... ‏תקווה‏,‏ ‏היושבת‏ ‏על‏ ‏הגלובוס‏ ‏בעיניים‏ ‏חבושות‏,‏ ‏‏פורטת‏ ‏עלי‏ ‏נבל‏,‏ ‏שכל‏ ‏מיתריו‏ ‏קרועים‏, ‏פרט‏ ‏לאחד‏,‏ ‏שמצלילו‏ ‏החלוש‏ ‏והעלוב‏ ‏היא‏ ‏מנסה‏ ‏להפיק‏ ‏את‏ ‏כל‏ ‏המוזיקה‏ ‏האפשרית‏,‏ ‏קשובה‏ ‏בכל‏ ‏כוחה‏ ‏לקולו‏ ‏הדק‏.‏ ‏הרעיון‏ ‏מוצא‏ ‏חן‏ ‏בעיניך‏?"

ובעיניכם? ‏אין זה מובן מאליו. וואטס משרטט דיוקן מוזר לתקווה‏,‏ ‏ישובה‏ ‏בין‏ ‏שמיים‏ ‏לארץ‏, ‏ממלאת‏ ‏את‏ ‏האופק‏,‏ ‏נוגעת‏-‏לא‏ ‏נוגעת‏ ‏בתהום‏ ‏המעוננת‏ ‏מתחתיה‏,‏ ‏שכדור‏ ‏הארץ‏ ‏והיא‏ ‏עצמה‏ ‏עלולים‏ ‏ליפול‏ ‏לתוכה‏.‏

‏ומה עלינו? מה עלי? אני חש בתהום כבר תקופה ארוכה, לפעמים טובל יותר מאשר את קצות האצבעות. אני חוקר ומלמד פוליטיקה באוניברסיטת תל אביב, אבל ירושלמי מבטן ומלידה - ועד היום. בשנות השיא של האינתיפאדה השנייה, משוטט ברחובותיה הריקים של עירי, החלטתי: אני רוצה לברר את החיים "על-פי תהום" - כותרת ספרי הראשון בעברית. ביקשתי לפענח, בלא שיפוט ערכי, את סך כל הפחדים הקיומיים שלנו, ולהראות כיצד הציונות ניסתה להתמודד עימם לא רק בזכות הכוח, אלא גם בכוח הזכות.

ד"ר אוריאל אבולוף(צילום: מתוך ויקיפדיה)

לימים, הרחבתי את היריעה, והשוותי את ישראל לקהילות אחרות: הצרפתים-קנדים והאפריקנים (בספר אומות, מוות ומוסר). טענתי כי תודעת-המוות, הייחודית לבני-אדם, היא-היא המחוללת הגדולה של המוסר האנושי, והדבר נכון לפרטים ולקהילות כאחד.

עתה אני צועד צעד נוסף, ומנסה לפענח את האופל והאופק בחוויה האנושית כולה. שאלו את עצמכם: לו יכולתם לחיות בכל זמן אפשרי, מתי הייתם בוחרים להיוולד? לכאורה, התשובה ברורה: עכשיו! ככלת הכל, נתונים סטטיסטיים מלמדים כי האנושות מעולם לא ידעה שגשוג ושלום שכאלה.

ועם זאת, אנו יודעים, בארץ ובמקומות אחרים, לא מעטים הם "חמוצים"... מדוע? מה עשוי להסביר את הפרדוקס הזה, שמזכיר את הרעיון של "משבר אמצע-החיים", שלב שבו הגענו להישגים יפים, אך תחושה של אי-נחת הולכת וגואה: האם אני מאושר? מה הטעם בכל זה? את התשובה אני מבקש בחקר הפוליטיקה של אושר ושל תקווה, שני היבטים כל-כך מרכזיים של החוויה האנושית, שמדע-המדינה הזניח.

זהו חלק ממהלך גדול יותר להבנת האנושי באדם - ובפוליטיקה. מאז השואה עסקנו רבות בפשעים כנגד האנושות, רצח, הרג וגירוש כלפי המוני בני-אדם. אנחנו שמים לב הרבה פחות לפשעים כנגד האנושיות, פשעים קטנים, יומיומיים, שכולנו מבצעים, כנגד מה שמייחד ומאחד אותנו כבני-אנוש, ובראש ובראשונה - החופש: היכולת לחשוב, לבחור, לבאר, לפעול ולקחת אחריות.

למי שרוצה לדעת עוד:

בקורס מקוון חדש שפיתחתי באוניברסיטת פרינסטון, בשיתוף אוניברסיטת תל-אביב (ועם כתוביות בעברית ובערבית), אנחנו בוחנים דרך שורת הרצאות קצרצרות ועתירות אמנות (קולנוע, טלוויזיה, מוסיקה וציור) את החוויה האנושית על כלל היבטיה. לאחרונה הוא דורג כקורס המקוון הטוב בעולם, ואתם מוזמנים להצטרף, בחינם. שמו של הקורס, אולי לא תופתעו לגלות, הוא "תקווה": HOPE (נראה אם תצליחו לגלות היכן מופיע ציורו של וואטס...)

לבסוף, אתם מוזמנים לבקר באתר האישי שלי ולהצטרף לבלוג Sapienism.

ד"ר אוריאל אבולוף - מרצה בכיר בחוג למדע המדינה המדינה באוניברסיטת תל-אביב.

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית ".