במקום להציק לרווקים, למה שלא תשדכו להם?
אני בטוחה שאם כל אחד ואחד יפשפש בזיכרונו, הוא ימצא איזה רווק או שניים שהוא מכיר, וגם אם לא, הוא תמיד יכול להתעניין בסביבתו הקרובה והרחוקה. הכול עניין של רצון טוב. והכי חשוב? לעודד, לעודד ולעודד
לא מזמן קיבלתי מייל מרגש מרווק. הוא כתב לי עד כמה הטור שפרסמתי נגע לליבו וגם שיתף אותי במאמץ שלו למצוא זוגיות ובאהבה החדשה בחייו (נחזיק כולנו אצבעות). לצד זאת, הוא ציין בצער עד כמה הוא סובל מההצקות של הסביבה, והוא ממש לא היחיד.
גברים לא מתחילים אז נשים לוקחות פיקוד
לכל רווק/ה יש צדדים שמפריעים לו בתקופת הרווקות. האחד סובל מאי-הוודאות בנוגע לעתידו הזוגי ולאחר מפריעה השינה באלכסון, אך המכנה המשותף לכולם הוא הסבל הרב מההצקות של החברה. אישיות מפורסמת שהיא גם רווקה אפילו אמרה פעם שכאשר היא יוצאת מהבית היא מרגישה שהיא יוצאת למלחמה. בכלל, אין כמעט רווק או רווקה שלא שמע/ה משפטי מחץ מכאיבים כמו: "אל תחכה יותר מדי כי תישאר בודד ואומלל", "תתפשר ואל תהיה בררן", "תביאי ילד לבד, אחרת לא תוכלי ללדת", או המשפט ההפוך: "אם תביאי ילד לבד, תסגרי בפנייך את האפשרות לזוגיות".
אינסוף הטפות, אינסוף הפחדות, ומה שהכי נורא הוא שההצקות לא מגיעות ממקום של דאגה, אלא ממקום של שמרנות וחטטנות. רוב האנשים בטוחים שכולם צריכים לחיות אותו הדבר, כלומר, להתחתן בגיל צעיר (בכל מחיר), להביא שלושה ילדים ולעבוד בעבודה קבועה, ומי שלא רוצה או לא מסוגל לחיות בצורה כזאת, פוגע להם בתבנית המסודרת של החיים.
רוב האנשים גם בטוחים שיש להם את הזכות המלאה, ואפילו החובה המוסרית, לחטט לאחרים בחיים, משל היו המגנים העליונים על התבנית האחידה של החיים. המציקים הם לא רק המעגל הקרוב של הרווקים, הכולל משפחה וחברים. הם יכולים להיות כל אחד ואחת. קחו לדוגמה את האישה שחיכתה איתי בתור לרופא ושאלה אותי למה אני מחכה (ולא התכוונה לרופא), או את השכן של הוריי שביקש לדעת מתי בדיוק אני מתכוונת להתחתן. הנשמות הטהורות קיימות בכל מקום ורק ממתינות לטרף שיגיע.
אז מה רצוי לעשות במקום להציק לרווקים?
ראשית כל, להקשיב לרצונותיהם. כל רווק הוא עולם ומלואו ולכל אחד מהם יש רצון משלו. האחד אינו מעוניין כלל בזוגיות ודבק בחיי רווקות נטולי דאגות, והשני מאוד מעוניין בזוגיות וממזמן כבר היה רוצה להכיר. לכן השלב הראשון הוא להבין מי הרווק היושב מולך. שנית, לכבד את רצונותיו או רצונותיה, בלי הטפות מוסר ובלי איומים על חיים עריריים. אלה הם חייהם ורק הם קובעים את מסלולם. רק הם יודעים בדיוק מה טוב בשבילם, גם אם אתם בטוחים שהם טועים ושהם עוד יצטערו על כך כל ימי חייהם.
שלישית, במקום להטיף מוסר, למה שלא תסייעו להם במסגרת רצונותיהם? אם למשל הם מעוניינים להכיר בן/בת זוג, עזרו להם במציאתו. אני בטוחה שאם כל אחד ואחד יפשפש בזיכרונו, הוא ימצא איזה רווק או שניים שהוא מכיר, וגם אם לא, הוא תמיד יכול להתעניין בסביבתו הקרובה והרחוקה. הכול עניין של רצון טוב. והכי חשוב? לעודד, לעודד ולעודד. תמיד כיף לשמוע משפטים כמו: "אני סומך עליך שתמצא את הטוב ביותר בשבילך" או "הלוואי עליי חיים כמו שלך".
ומה אתכם, הרווקים? לכם אני מציעה להקשיב רק לקול הפנימי שלכם. אני יודעת שמאוד קשה להתעלם מהסביבה, ובעיקר מזאת הקרובה אליכם, אך אתם חייבים להתייחס להצקות ולביקורות כאל קולות רקע שאין לכם כל שליטה עליהם, ולקול הפנימי שלכם כאל קול עיקרי וקובע, כי מי כמוכם יודע מה הכי טוב בשבילכם.
אתם יכולים לענות למציקים ולהעמידם במקומם או להתעלם מהם ולא לתת להם כל התייחסות, הכול כפי שאתם חשים באותו רגע. התגובה שלכם למציקים היא לא העיקר מבחינתי, אלא רק ההקשבה שלכם לעצמכם ולתחושת הבטן שלכם.
אז שיהיה לכם המון בהצלחה! סומכת עליכם שתמצאו את הטוב ביותר.
אורלי אופלטקה היא מנחה סדנאות לרווקים, רווקות וגם להוריהם.
