פוליאמוריה כואבת? גם לידה. זה לא מונע מאנשים ללדת
"לשבור דפוסים של חשיבה ואמונות חיים זה כואב וקשה, ולכן המעבר ממונוגמיה לפתיחות כואב לרוב בני האדם. מי כמוני יודעת. אבל יש כאב הורס ויש כאבי גדילה". טור אורח
אנשים מונוגמיים נוטים להתייחס ללא מונוגמיים בשתי צורות קיצוניות: האחת גורסת שאלו אנשים שלא יודעים להתחייב, רק מחפשים ריגושים ולא יודעים לשלוט על עצמם, ואילו השנייה אומרת שזה תמיד כל כך כואב וקשה, ושהדרך הזו לא עובדת לאף אחד. אבל בזוגיות לא מונוגמית בהסכמה יש הכול מהכול, בדיוק כמו בכל דרך חיים, והיא יכולה לענג ולשחרר באותה מידה שביכולתה להכאיב.
היא רוצה שנחשוב על פוליאמוריה. אני מת מפחד
איך זוגות פוליאמורים מתמודדים עם הקנאה?
הסברה הרווחת היא כי רבים מאיתנו בהחלט היו רוצים בשלב כלשהו במערכת יחסים ארוכת שנים את החופש לחוות, להתרגש, להתאהב ולממש את התשוקה לאנשים אחרים, אך רק מעטים מוכנים שבני הזוג שלהם יחוו את אותו דבר. לא סתם בחלק גדול ממערכות היחסים יש בגידות בשלב כלשהו בקשר - חלק מההסתרה נובע מהפחד שאם נחלוק את האמת עם בן הזוג הוא יפגע ולא יאפשר לנו להמשיך, וחלק אחר נובע מהפחד שבן הזוג ירצה גם הוא את אותה אפשרות. לשחרר מבפנים את האחר להיות חופשי, להתענג ולהיות מאושר ממישהו אחר ולא רק ממך, זה דבר שכואב לאגו ומפחיד נורא.
כאב הוא משהו שאנחנו מאוד לא רוצים לחוות ומנסים להימנע ממנו כמה שיותר. הרבה פעמים התפיסה היא שאם יש כאב, יש בעיה. כאילו כאב בגוף מצביע בהכרח רק על מחלה או על פצע, וכאב נפשי מצביע על חסך או חוסר או פגיעה. אבל האם זה באמת רק כך? תחשבו על לידה. אין ספק שהיא כוללת הרבה מאוד כאב, ולמרות זאת אף אחד לא טוען ש"לידה זה רע כי זה כואב". גם לגדל ילדים זה קשה ומורכב ולא פעם מייאש אפילו, אבל מעטים ימנעו מלעשות ילדים בגלל זה.
לשבור דפוסים של חשיבה ואמונות חיים זה כואב וקשה, ולכן המעבר ממונוגמיה לפתיחות כואב לרוב בני האדם. מי כמוני יודעת. אבל יש כאב הורס ויש כאבי גדילה. במקרה של פוליאמוריה (ניהול של כמה מערכות אוהבות ולרוב גם מיניות במקביל) או יחסים פתוחים (פתיחה של הזוגיות לסקס עם אחרים) הכאב יהיה מה שאתם בוחרים ומסוגלים לו.
לוקח זמן לבנות מחדש את הביטחון בנו ובעולם, שלא על בסיס מבט האחר ואישורו. לעבור ממונוגמיה לדרך חיים פתוחה זה כמו לידה. לא חייבים לבחור ללדת, אבל מי שבוחר צריך לדעת שזה יכאב ויאתגר, אבל גם יתגמל ויענג ויעניק לו את האפשרות להרגיש שהוא חופשי. וכן, לפעמים הלידה מסתבכת ולכן חשוב לדעת לעצור כשהכאב הופך לבלתי נסבל, להיות קשובים בתהליך הזה האחד לשני ולא לעשות אותו בכל מחיר.
השאלה האמיתית היא האם האדם בוחר בדרך החיים הזו מבחירה חופשית ומתוך מודעות למחירים שהוא עשוי לשלם, או האם הוא נגרר לשם? כל מקום שאנחנו נגררים אליו מתוך פחד, אשמה, בושה או חובה יכאיב לנו. ואדם שנגרר לתוך מערכות פתוחות למיניהן, כשהוא לא רוצה בכך, יחווה גיהינום, בדיוק כמו שאדם שאינו מונוגמי ונגרר למונוגמיה ירגיש שהוא כלוא.
בכל בחירה בכל דרך חיים ובכל סוג של מערכות יחסים יהיו את הקשיים שלה, כאב לצד עונג, חיבור, תשוקה וגילוי. בסוף-בסוף, עליכם לבדוק האם אתם מרגישים אהובים, בטוחים, מוערכים וחופשיים בתוך מערכת היחסים שלכם. אם התשובה היא כן, השמיים הם הגבול. אם התשובה היא לא, הגיע הזמן שתחשבו מה אתם מתכוונים לעשות כדי לייצר שם שינוי?
מאשה הלוי מקדמת את המודעות ליחסים לא מונוגמיים בהסכמה, מרצה, מאמנת אישית וזוגית, ד"ר לגיאוגרפיה. ביום חמישי ה-30 במאי תוכלו לשמוע את הרצאתה של מאשה, ביחד עם הרצאות על מיניות אלטרנטיבית מאת תומר קורון ודורית בר. לפרטים נוספים לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
