באבו כביר ובשטחים בלאו הכי אין דמוקרטיה

עשרות האלפים שהפגינו נגד "קץ הדמוקרטיה" עיוורים ביום יום לפינוי בשכונות המזרחיות, להדרת הפלסטינים הישראלים ולמשטר הצבאי בגדה

תמר קפלנסקיפורסם: 28.05.19 , 11:01

(צילום: EPA )

יומיים וחצי חלפו מאז ההפגנה הגדולה במוצ"ש, כשעשרות אלפי אזרחים, בהערכת חסר זהירה, התקבצו כדי להילחם, כדברי המארגנים, "על הדמוקרטיה". איך ההרגשה, תגידו, יומיים וחצי אחרי? ובכן, בול אותו דבר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

תשאלו למשל את תושבי שכונת אבו כביר, אלה שיושבו על קרקע מדינה בדרום תל אביב אחרי מלחמת השחרור, אבל מעולם לא ניתן להם להסדיר את מעמדם והם הוגדרו פולשים. חמישה פינויים בכוח כבר בוצעו בשכונה מאז הופקעה הקרקע על ידי העירייה, שרוצה לבנות שם פארק, האחרון שבהם ביום השבעת הכנסת החדשה. הפינויים הבאים בדרך.

איך זה קשור להפגנה החגיגית במוצ"ש? אה, באמת לא קשור. המאבק הלוהב על הדמוקרטיה לא מתעניין במיוחד בתושבי אבו כביר (או שכונת הארגזים, או גבעת עמל). עובדה, לכנס החירום שלהם, למחרת ההפגנה, לא הגיעו רבבות אנשים חרדים לדמוקרטיה, אלא כ-100 איש בלבד, רובם פעילים ותושבים שנלחמים על זכויות האדם הבסיסיות ביותר, כמו הזכות לקורת גג.

אולי נשאל את הפלסטינים בשטחים איך אצלם, עכשיו כשיש מי שנלחם על הדמוקרטיה? סתם, אני צוחקת. כחמישה מיליון איש ואישה תחת משטר צבאי וללא זכויות הם לא איום על הדמוקרטיה הישראלית ומעולם לא היו.

רק שגם מצב הפלסטינים אזרחי ישראל לא ממש רלוונטי להפגנה. מספיק לראות איזה מאבק נדרש כדי שיהיה בה דובר ערבי אחד – אחד! – וכמה הכעיסה נוכחותו את חברי הכנסת יועז הנדל וצבי האוזר ממפלגת כחול לבן, מובילת ההפגנה, שהבריזו מהאירוע לאות מחאה. טוב, הם בעד דמוקרטיה, לא בעד זכות דיבור לערבים, בואו לא ניסחף.

לאחר נאומו של ח"כ איימן עודה בהפגנה כינה אותו ראש הממשלה "תומך טרור". אבל מנתניהו, מומחה בהסתה, אין לי ציפיות. השאלה האמיתית צריכה להיות מופנית לאזרחים שהגיעו להפגנה ולמארגניה. והשאלה היא: על איזו דמוקרטיה בדיוק אתם נאבקים?

דמוקרטיה שבה חמישה מיליון איש מוחזקים תחת משטר צבאי? שבה כמעט לא נבנו יישובים ערביים חדשים ב-70 שנה ושיש בה ניסיון מתמשך למנוע ייצוג מ-20% מהאזרחים? אולי זו דמוקרטיה שבה מחלקים קרקעות על פי מפתח אתני ואחרי 70 שנות נישול וניחשול זורקים אזרחים ותיקים מהבית בלי חלופה ובלי פיצוי?

כשהמילים האלה נכתבות, משבר הרכבת הממשלה בשיאו. נתניהו, שכשל במשימה, שולח את מיקי זוהר לפזר את הכנסת, כחול לבן מודיעים שעכשיו תורם, אביגדור ליברמן נהנה ממעמדו החדש כלשון מאזניים. שמח, בקיצור.

ובזמן שאלה משתעשעים במשחק הכיסאות – כמובן, בלי לספור לרגע את המפלגות הערביות, כי דמוקרטיה לחוד ו"זועביז" לחוד – באבו כביר מתכוננים לעוד פינוי. 70 שנה ולא מעט ממשלות ראתה השכונה, ראו שכונות עניות ומזרחיות דומות בישראל, ומעולם לא ספרו אותן. אין לאף אחד שם סיבה לצפות שזה ישתנה.

את שלטונו המסואב של נתניהו צריך להחליף, זה ברור. אבל לא הוא המציא את השחיתות השלטונית, את הגזענות (תרבוש, מישהו?) או את הפגיעה בדמוקרטיה. תשאלו את תושבי החצר האחורית של מדינת ישראל: את האזרחים הפלסטינים, את העניים, את אנשי אבו כביר, שאיש מלוחמי הדמוקרטיה במוצ"ש לא טרח לבוא לבקר.

תשאלו אותם. אם עוד יש תקווה לשינוי במקום הזה, זה איפה שהוא אמור להתחיל.