מה התנהגות ילדיכם אומרת עליכם?
הפסיקו לחשוב מה אומרים עליכם ולהילחץ בכל פעם כשהילד לא מתנהג בדיוק כפי שנהוג. זה לא אומר כלום על החינוך שאתם נותנים לו והאהבה שהוא מקבל בבית. קיבצנו כמה עצות שיעזרו לכם במשבר הבא
כמה פעמים מצאתם את עצמכם נבוכים בגלל התנהגות לא נאותה (בעיניי הסביבה) של ילדכם? תוהים מה אומרים עליכם אלו שעוברים לידכם? "איזו אמא! היא לא יודעת לחנך את הילד שלה. אם הייתה מחנכת אותו כראוי, בטוח לא היה מתחצף אליה כך".
אני זוכרת את עצמי מסתובבת בשכונה בה גדלו ילדיי בגילים צעירים יותר (חשוב לציין ששני ילדיי היו עם הפרעת קשב וריכוז ולא מעט בעיות במסגרות), ואנשים שהביטו בי , תמיד היו נראים לי מביטים בי בעיניים מבקרות, אומרים לעצמם "הנה האמא שהבן שלה אתמול גזר לבת שלי את המחברת בשיעור" או "הנה אמא של... איזה ילד לא מחונך".
קראו עוד:
"שנות בית הספר היו סיוט עבורי"
משמעות המתנות שאתם קונים לילדות
9 משפטים על כסף שצריך לומר לילדים
תמיד שאלתי את עצמי מה הם חושבים עליי, למרות שבביתי שלי, האמנתי שאני מחנכת את ילדיי בצורה טובה, אבל כשהם היו מתנהגים באופן שאינו מקובל נורמטיבית, הרגשתי שהאשמה בי, שאני האחראית להתנהגותם ושיש עליי איזה אות קין.
לימים הם גדלו והבנתי שהם זה הם ואני זו אני. כדי לדעת לעשות את הניתוק הזה דרושים מיומנות ותרגול. יש מסר שלנו שמועבר אליהם כאשר הם מתנהגים בחוסר אחריות ובו אנחנו שמים עליהם את האחריות שלנו בנוסף לזו שלהם.
הנה מספר כללים שיכולים לעזור קודם כל לנו ההורים ובסופו של דבר, הרווח העיקרי יהיה של הילדים אבל בעיקר יהיה בשיפור הקשר שלנו איתם. כי כשאנחנו נדע להפריד בין הדברים, כך יחסינו עם הילדים ישתפרו מאוד. והרי אנחנו כבר יודעים שהכל זה יחסים, ובעצם נבין שההתנהגות שלהם, לא אומרת שום דבר עלינו כאנשים.
1. לבדוק לעומק למה אנחנו כועסים
כאשר אנחנו כועסים, לעיתים אנו פורקים כעס על הילדים שלנו למרות שהם אינם קשורים אליהם כלל. אם מלכתחילה נהיה מודעים לכך, נוכל להפריד הרבה יותר בקלות בין מה שהם עושים לבין מי שאנחנו ומה מרגיז אותנו. הרבה פעמים הכעס הוא רגש טבעי שקל לו יותר לעלות ולעיתים הוא מגיע במסווה של כאב או רגשות עמוקים יותר. מומלץ לבדוק את שורש העניין שניה לפני שאנחנו כועסים על הילדים וחושבים שהכל קשור אליהם.
2. מחשבות שליליות
כאשר יש כעס או רוגז, לרוב הם מגיעים מנקודת הנחה שלילית. כשיש הנחה שלילית כדאי לנסות לדון בה מנקודת מבט הגיונית. למשל אם ידוע לכם שילד בגיל שנתיים עובר תקופה של התבגרות והתפכחות, תוכלו לייחס את ההתנהגות שלו לכך. במידה ותוכלו לשנות את הפרשנות והחשיבה השלילית להתנהגויות שונות ומפריעות, תוכלו להפריד ביתר קלות בין מי שאתם כבני אדם להיותכם הורים כאלה או אחרים.
דגשים חשובים על גבולות לילדים:
3. רגעי השתטחות ילדים בקניון (כשם קוד)
ברגעים הקשים, במקום להיות עסוקים במה חושבים עליכם בסביבה, חשוב להתמודד ישירות עם ההתנהגות המפריעה ולפעול באופן ענייני לחלוטין. הקפידו להתמודד עם מה שחשוב באמת - הקשר עם הילדים ולא דעתם של הסובבים הזרים?
4. תחשבו עליהם ולא עליכם
חשוב לזכור שכאשר הילד חש את ההזדהות שלכם, כאשר הוא יודע שאתם מודדים את הערך העצמי שלכם על סמך ההתנהגות שלו, הוא מודע לכך שקל לכם להרגיש איום אישי כשהוא מתנהג באופן לא מקובל. הורים כאלה יתקשו להשיג הפרדה בינם לבין הילדים ומעשיהם, וכפועל יוצא מכך, גם הילדים. באופן כזה יהיה קשה יותר לילדים לפתח תחושת עצמי נפרדת, דימוי עצמי מגובש ולהבין מי הם בעצם כבני אדם.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
5. הורים, הביטו בעצמכם
אם תצליחו להתבונן בעצמכם באופן שקול יותר, ממקום רגוע ומנקודת מבט אובייקטיבית, תוכלו להתייחס למצב באופן נכון יותר ולאפשר הפרדה בין מי שאתם מחליטים להיות כבני אדם לנוכח סיטואציה מסוימת ולא להגיב באימפולסיביות כתגובה להתנהגות ילדכם. כאן, במידה וזה מתאפשר, מיד תוכל להתבצע מעין מופרדות ביניכם, בין מי שאתם ואיך שבחרתם להגיב, לבין מי שהילד שלכם בוחר להיות.
אין הורה מושלם כשם שאין בנאדם מושלם. ההורים לא באמת יכולים לעצב את ילדיהם כחומר ביד היוצר. בסופו של יום, הילד מגיע אלינו, עם תבנית כלשהי. כמובן שנוכל להשפיע על התבנית, לשפר, לכוון, למקד ולעזור. אבל לא נוכל לשנות אותה.
הדבר משול בעצם להיותנו גננים. אנחנו ההורים אחראיים על טיפוח הגינה, העציצים, ההשקיה וטיפול בשתילים הצעירים עד שיגדלו. הורה טוב הוא הורה שיכול לעזור לילד להתפתח להיות עצמאי ובריא בדיוק כשם שעץ מניב פירות.
בדומה לגנן, הורה לא יכול להפוך עץ תפוח לעץ זית. לילדים שלנו יש צרכים ורצונות משלהם וגם לנו. תפקידנו לטפח אותם היות ולעולם לא באמת נוכל לשלוט בהם לחלוטין ולמעשה גם לא נרצה. ברגע שנבין זאת נוכל להפריד בין מי שהם למי ומה שאנחנו. נוכל להבין שלפני שאנחנו ההורים של, אנחנו אנחנו. ברגע שהבנה זו תהיה אפשרית, נוכל לאפשר גם לילדים שלנו לצמוח בבטחה ולפתח זהות אישית משל עצמם.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בפסיכלוגיה, תואר שני בקרימינולוגיה קלינית, מנחת קבוצות מוסמכת, מדריכת הורים ומטפלת משפחתית וזוגית