סינוואר מרוצה מפיזור הכנסת, האיראנים פחות
מערכת הבחירות שהחלה בחצות כנראה לא תפגע באופן חמור בביטחון הלאומי והאישי של אזרחי ישראל. מנהיג חמאס בעזה, שחשש ממבצע אחרי כינון הממשלה, יתרווח עכשיו בכיסאו. איראן, שקיוותה להפיל על ישראל את האחריות למתיחות מול ארה"ב, תחכה בסבלנות. ורק אבו מאזן צריך לחשוש
למערכת הבחירות שנפלה עלינו בהפתעה יש היבטים חיוביים והיבטים שליליים מנקודת הראות של מערכת הביטחון. תלוי על איזו זירת עימות ועל איזו חזית אנחנו מדברים. מבחינת מנגנוני קבלת ההחלטות הביטחוניים - בראשם הקבינט - ויכולת קבלת ההחלטות שלהם, אין שום משמעות לעובדה שמדינת ישראל מתנהלת על ידי ממשלת מעבר מאז דצמבר 2018, ושהמצב לא עומד להשתנות לפחות עד סוף דצמבר 2019. הקבינט המדיני-הביטחוני הוא אותו קבינט, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא אותו שר ביטחון מנוסה, והמטות של צה"ל, קהילת המודיעין ומשרד הביטחון אינם מוגבלים בקבלת החלטות המתחייבות מהאיומים וממצבים שמתהווים בשטח. מי שכן נפגעים הם תהליכי קבלת ההחלטות שנוגעים לבניין הכוח ולהשקעות תקציביות ארוכות טווח בפרויקטים ביטחוניים ותשתיתיים.
אם נפנה לזירות השונות שבהן פועלים צה"ל, השב"כ והמוסד, התמונה שונה מחזית לחזית. המשותף לכל אויבי ישראל הוא שהם מכירים את נתניהו היטב, ויודעים שהוא בעצם הפוסק האחרון בענייני ביטחון, החל מפעולות סיכוליות שמבצע צה"ל במסגרת המב"מ (המלחמה בין המלחמות) בסוריה ובלבנון, המשך בתגובות על הפתעות שעושים לנו מדי פעם צבאות הטרור של חמאס, חיזבאללה והמיליציות השיעיות, וכלה בפעילות ביטחון שוטף ביהודה ושומרון. כל פעולה שחורגת ולו במקצת מהשגרה מקבלת את אישורו של נתניהו. על אחת כמה וכמה עכשיו, כשהוא יודע שהפרת היציבות הביטחונית, ובוודאי אבידות לכוחותינו, עלולות לחבל בסיכויי בחירתו מחדש ב-17 בספטמבר.
מרכיב נוסף במצב הנוכחי הוא שנתניהו זקוק נואשות לקולות הימין, ואף צריך להגדיל את המחנה כדי שב-18 בספטמבר הוא כבר לא יזדקק לליברמן, ולא יהיה נתון לסחיטה כה קשה מצד "השותפות הטבעיות" שלו בימין הפוליטי. שתי עובדות אלה ידועות היטב גם למנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר, גם למנהיג הג'יהאד האיסלאמי זיאד נחלה וגם לקאסם סולמאני העומד בראש כוח קודס האיראני, לבשאר אסאד ולחסן נסראללה.
איך ישפיעו העובדות האלו בכל אחת מהחזיתות? סינוואר יבין שהוא יכול למתוח עוד קצת את החבל כדי ללחוץ על ישראל לעשות עוד ועוד ויתורים לטובתו, ונתניהו יתייחס בסלחנות ובאיפוק לבלוני התבערה ולהצקות הקטנות האחרות על הגדר, ובלבד שלא ייקלע להסלמה ולסבב רקטות נוסף שהנפגעים העיקריים ממנו הם תושבי דרום ישראל, שרובם משתייכים לבייס הפוליטי שלו.
סינוואר גם העריך בחודשים האחרונים שישראל מתכננת מבצע גדול בעזה אחרי הקמת הממשלה. נחלה אף אמר זאת בגלוי. הם הסתמכו בעיקר על התבטאויות של פוליטיקאים ישראלים, ועל רמזים שהיו בשפע בתקשורת הישראלית בדבר מוכנותו של צה"ל לצאת הקיץ לפעולה אם מאמצי ההסדרה ימשיכו להיכשל.
לא כל כך משנה אם צה"ל אכן מתכנן להיכנס לעזה, ומה ישראל רוצה להשיג במבצע כזה. סינוואר היה משוכנע עד אמש שהשעון מתקתק לקראת המבצע הזה, והוא חייב לגלות משנה זהירות ולמנוע ככל האפשר פרובוקציות כדי שחששותיו והערכותיו לא יתממשו. במילים אחרות, הוא משך בכל הכוח לעבר הסדרה, ודאג גם לרסן את שותפיו המיליטנטיים ובראשם הג'יהאד האיסלאמי.
אתמול בחצות, זמן קצר אחרי ההצבעה על פיזור הכנסת והליכה מחודשת לבחירות, אני יכול לדמיין לעצמי את סינוואר מתרווח בכיסאו ואומר לעצמו: "הקיץ זה כנראה לא יקרה. נתניהו לא יסתכן במבצע קרקעי גדול בעזה, שעלול לעלות בהרבה אבידות ובביקורת בינלאומית, בשעה שהוא זקוק לכל מנדט שיוכל לקושש בבחירות הבאות".
ואם סינוואר מתרווח בכיסאו ויודע שהוא יכול למתוח את החבל עוד קצת, מי שישלם את המחיר הם תושבי עוטף עזה ודרום ישראל, שהפלסטינים ימשיכו לשרוף להם שדות ואולי אף לשגר לעברם רקטות. מערכת הבחירות החדשה לא מבשרת עבורם טובות.
בין המתנחלים לאבו מאזן
אבו מאזן, לעומת זאת, צריך לחשוש. אזור יהודה ושומרון, שבו הרשות הפלסטינית מנהלת את ענייני התושבים הערבים, הוא מוקד החיכוך בין המתנחלים לבין הפלסטינים. תושבי יהודה ושומרון שמצביעים ברובם לימין הם אחד מבסיסי כוחו החשובים של נתניהו, ולכן אין לצפות ממנו לשום ויתור או הקלות ליותר משני מיליון הפלסטינים. להיפך: עינו של נתניהו תפזול כל העת, כשיקבל החלטות בענייני יהודה ושומרון, לעבר מה שיאמרו אנשי מפלגות הימין והפלג הלאומני יותר של הליכוד.
נתניהו מבין, ואם אינו מבין אז במערכת הביטחון מסבירים לו, שהקלות כלכליות והקלות בתחום התנועה ואיכות החיים ביהודה ושומרון תורמות לרגיעה ומונעות תסיסה נפיצה. אבל כל צעד שעלול להתפרש כהקלות תנועה או מרקם חיים, הטבות לאסירים הפלסטינים ולבני משפחותיהם, או מנגד אכיפת החוק על פורעי חוק יהודים - כל אלה עלולים לגרום לקונפליקט בינו לבין האנשים שבאחד מבסיסי הכוח החשובים ביותר שלו, ומקור למנדט או שניים שהוא זקוק להם כדי להרכיב ממשלה חדשה.
בטהרן יודעים שעדיף לחכות
הזירה השלישית, חזית העימות עם הציר הרדיקלי השיעי בהובלת איראן, לא צפויה להיות מושפעת במידה רבה מההליכה המחודשת לבחירות. כבר לפני שישה שבועות לקחה ארה"ב את הובלת המאבק בכל מרכיבי האיום האיראני, והמתיחות במזרח התיכון גברה. ישראל, בכוונת מכוון, הורידה פרופיל ומשתדלת לא להעלות את המתיחות באזור, כדי לאפשר לאמריקנים לנהל את המשבר וכדי שלא יטענו אחר כך שישראל היא שגררה את ארה"ב למלחמה עם איראן. עדיף שיהיו אלה מדינות המפרץ הערביות שידרשו מארה"ב להקשיח את המדיניות ואת האמצעים הצבאיים כנגד איראן.
בטהרן יודעים היטב - קאסם סולימאני חווה זאת על בשרו - שבעניין איראן יש קונצנזוס מלא בישראל שמגבה את נתניהו, וניסיון שלהם לנצל את תקופת מערכת הבחירות כדי לפגע בישראל או לבצע צעדים משמעותיים בכיוון פרויקט דיוק הטילים והרקטות ייתקלו בתגובה קשה של צה"ל וקהילת המודיעין.
זירה שכן תושפע מהבחירות היא תוכנית השלום של ממשל טראמפ בוושינגטון. סביר להניח שהוועידה הכלכלית בבחריין, שהיא מעין מבוא לתוכנית הפוליטית של ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, אכן תתקיים, אבל את התוכנית הפוליטית טראמפ לא יניח על שולחנו של נתניהו, וגם לא על שולחנו של אבו מאזן, ערב בחירות בישראל. הוא ידחה את הצגת התוכנית ואולי אף לא יציג אותה כלל – ודאי שלא לפני דצמבר 2019.
אלו דווקא חדשות טובות, מפני שאם יניחו האמריקנים את תוכנית השלום שלהם לפני כן היא תגרום לתסיסה, ובצד הפלסטיני זה אף עלול לגרום להסלמה אלימה. בצד הישראלי "עסקת המאה" של טראמפ עלולה לגרום לקרע בין נתניהו לבין תומכיו מהימין הפוליטי.
כך או אחרת, אפשר לומר שבתחום הביטחון האישי והלאומי הבחירות המיותרות לא ממש מריעות את מצבנו, אולם הן מכניסות עוד מרכיב של אי ודאות לתמונת המצב האזורית - בדיוק כפי שהן מכניסות מרכיב חזק של אי ודאות ביחס לגורלו האישי של בנימין נתניהו.
לפנייה לכתב/ת 
