תושבי המושב שנשרף: "כולם מדברים על בחירות, הפקירו אותנו"
שבוע לאחר שבתיהם עלו בלהבות ולא נותר מהם זכר, אנשי מבוא מודיעים חזרו לטקס שירה מיוחד כשהם לבושים בלבן. עם זאת, הם מלאים בביקורת על ממשלה: "חמישה מיליארד שקל לבחירות יש, אבל כסף בשבילנו - אין"
בדיוק לפני שבוע כילתה השריפה הכול. רכוש, זכרונות, תקוות, חיים שלמים עלו בלהבות ששרפו כמעט כל חלקה טובה ביישוב מבוא מודיעים. חלק מתושבי המקום שיצאו באותו בוקר לעבודתם לא ידעו שלא ישובו עוד לביתם, בעוד שהתושבים האחרים, שהיו ביישוב בזמן שהלהבות הראשונות תפסו בעצי היער, לא חשבו שבפעם הבאה שיעמדו בפתח ביתם יוותרו ממנו רק שרידיו, לא יותר.
אך לא כולם הגיעו רק לצורך הפורקן הרגשי אחרי השבוע הקשה. חלק מהתושבים החליטו להפגין נגד ההתנהלות של הרשויות כלפיהם. אלישע סנט, בן 28, הגיע למפגש עם השלט "מחנה פליטים מבוא מודיעים", במחאה על כך שמרבית היישוב מתגורר במעונות של ישיבה, ומשפחות שלמות מצוטפפות בחדר בודד.
"השלט הזה מכוון לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר משה כחלון, שחייבים לפתור את הבעיה שלנו עכשיו", אמר סנט. "אנשי המועצה המקומית של מודיעין מראים לנו הרבה אהבה, אבל זה לא תחום האחריות שלהם אלא של ראש הממשלה ומשרד הפנים", מחה. "הבית של הוריי ושל אחותי נשרף כליל, וגם העסק נשרף. מישהו צריך לעשות משהו בנידון".
סנט סיפר כי היישוב עדיין מתמודד עם הטראומה, ולא עוסק בהמשך החיים. "אף אחד עוד לא עיכל את מה שקרה לנו, אנחנו עדיין מבוהלים. חיים בתנאי פנימייה שנראה כמו מחנה פליטים". זו הייתה הפעם השנייה שסנד חוזר למבוא מודיעים, והוא מעיד כי הדבר עדיין קשה לו. "מאוד קשה לי להגיע לפה. קשה לי כי כל מה שהכרתי נשרף. התחושות קשות ואנחנו לא מבינים איך זה קרה. בכבאות קבעו שהיו ארבעה מוקדים והמסקנה היא שכנראה זה היה במזיד".
"כולם מדברים על בחירות, הפקירו אותנו"
אלנתן גולומב, יו''ר ועד המושב וחבר בוועד הפעולה שהוקם לטיפול בשריפה, הגיע אף הוא לאירוע עם שלט שטוען שהממשלה צריכה לפעול. "הגעתי לכאן כדי שיבינו שיש הרבה עצב. כרגע בתקשורת רק מדברים על בחירות. חמישה מיליארד שקל יוציאו על בחירות - אבל כסף בשבילנו? אין", אמר. "מה נשאר לנו לעשות? קראתי אתמול שהוציאו הנחיה בישיבת הממשלה, אבל אף אחד לא דיבר איתנו. התחושה היא שהפקירו אותנו".
מספר מצומצם של אנשים עדיין מתעקש להגיע ולסייע לתושבים. עדי בתורי לבנה, סטודנטית בת 26 מבאר שבע, הגיעה במיוחד מהנגב כדי לתמוך באנשי מבוא מודיעים. "כששמעתי על האירוע - חשבתי שעדיף לבוא לכאן במקום להישאר מתחת לפלורסנטים. יש כאן תחושת אחדות סביב טרגדיה גדולה, ואני פה למרות שאיני מכירה כאן איש. הכל נצבע בשחור, אבל כולם לבושים לבן, ואפשר להרגיש את הלבן בלב. עוד יחזור להיות פה שמח וצבעוני".
בינתיים, במעונות של הישיבה נערכה בר המצווה של בני רוזנבלום, שהייתה אמורה להתקיים במקור במבוא מודיעים והועברה לביתו הזמני ביד בנימין. "לא חשבתי שאחגוג היום", הודה בני. "אבל אני שמח שאני חוגג בסופו של דבר, והתרגשתי לשמוע שלמרות הכל יהיה לי אירוע".
הוריו, ג'ודי וחיים, טוענים כי גם הם לא חשבו לרגע שיצליחו לארגן חגיגה לבנם, ומספרים כי הם הופתעו מטוב הלב של האנשים שהתנדבו להרים את הערב.
"בדיוק כמו בני, לא חשבתי שיהיה אירוע", סיפרה האם. "זה ממש מרגש לראות איך אנשים באים ורוצים לעזור. אני מאמינה שלמרות הכל, אפשר לשמוח בשבוע כזה. ובכלל, יש ביישוב שלנו הרבה שמחה - אנחנו מאמינים שעוד נבנה אותו מחדש".
לפנייה לכתב/ת 
