הערבים בישראל קיבלו מועד ב'
אחרי כישלון ההנהגה בבחירות הקודמות ושיעור ההצבעה הנמוך, שפגעו בייצוג הערבי בכנסת, הגיע הזמן להסיק מסקנות ולהתכונן לקראת החזרה לקלפי
נדירות הפעמים שבהן ההיסטוריה מעניקה מועד ב' למי שביצעו משגים דרמטיים. ההנהגה הערבית בישראל נמנית עם בני המזל הבודדים. לא בכדי מיהרו חברי הכנסת הערבים להצביע עם מפלגות הימין על פיזור הכנסת ועל עריכת בחירות חדשות. הבחירות הקרובות עשויות להוות הזדמנות לתיקון היסטורי לא רק עבור המפלגות הערביות, אלא עבור כלל גורמי הכוח הפוליטיים והציבוריים בישראל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כולם ייצאו נפסדים אם הרכבתה מחדש של הרשימה המשותפת תהיה הלקח היחיד של ההנהגה הערבית מהבחירות הקודמות. פירוק הרשימה היה אכן סיבה מרכזית להחרמת הבחירות על ידי מחצית הציבור הערבי, אך לא הסיבה היחידה ואולי אף לא המרכזית.
חברי הכנסת הערבים צפויים כנראה להגדיל שוב את כוחם בכנסת, אולם הציבור הערבי עלול לגלות שהדבר לא יביא בהכרח להגברת השפעתו ולשיפור מצבו. מה שנדרש מההנהגה הערבית הוא שינוי תוכני עמוק שיתאם את הצרכים והמטרות של האזרחים הערבים. הגדלת מספר הח"כים צריכה להיות מנוצלת להעמקת ההשתלבות וההשפעה בכלל מעגלי העשייה במדינה, באופן שייזכה את הציבור הערבי במשאבים רבים מבעבר.
המנהיגים הערבים נדרשים להכיר בכך ששיעור ההשתתפות המוגבל בבחירות האחרונות לא נבע רק מהניכור כלפי המדינה, אלא גם מהיחסים הטעונים בין הציבור הערבי לבין הנהגתו. בהקשר הזה בולט הפער בין הרצון של חלק גדול מהציבור הערבי, ובמיוחד בני הדור הצעיר, להשתלב בכלל מישורי העשייה בישראל, לבין דבקות של חלק מהפוליטיקאים הערבים בגישה מנוכרת כלפי המדינה.
בקרב רוב הציבור הערבי ניכרת כמיהה לחבירה בין ההנהגה הערבית למשרדי הממשלה בסוגיות קריטיות, ובראשן נגע האלימות, שברור שלא ימוגר ללא שיתוף פעולה הדוק עם המשטרה. עדות לסלידה הציבורית מדפוסי הפעולה המסורתיים של הנהגתם מגולמת בכך שרק 34% מבעלי זכות הבחירה הערבים נתנו קולם למפלגות הערביות, וכן במיעוט המשתתפים באירועים שמאורגנים בידי ועדת המעקב או המפלגות הפוליטיות בשנים האחרונות.
הצורך בתיקון לא פוסח על המפלגות היהודיות הגדולות, שהפגינו קהות חושים כלפי המתרחש בזרמי העומק של החברה הערבית. הליכוד, "כחול-לבן" ומפלגת העבודה לא השכילו לשלב נציגים של החברה הערבית במקומות ריאליים ברשימותיהן. בכך לא רק שהפסידו קולות פוטנציאלים, אלא גם פספסו יכולת להרחבת שילוב הציבור הערבי במדינה.
למרות הקושי בדבר, מומלץ שאותן מפלגות יבחנו דרכים לפתיחת הרשימות לצורך שילוב נציגים ערבים במקומות ריאליים, ולא פחות חשוב - לקדם מסעות הסברה שיפנו אל הציבור הערבי ויפתחו עמו שיח בגובה העיניים.
החשוב שבלקחי הבחירות האחרונות הוא הצורך בהקמת מפלגה משותפת של יהודים וערבים שאינה על בסיס אידיאולוגי, ואשר אינה חותרת לשינוי יסודי או לקעקוע זהותו של אחד משני העמים. גוף שכזה צפוי לאגד אזרחים שווי זכויות אך בני לאומים שונים - האחד רוב והשני מיעוט (כלומר ללא חתירה למדינה דו-לאומית או למדינה אחת) - הפועלים יחד למען פיתוח מרקם חיים פורה על בסיס כבוד הדדי. ספק אם יעד זה בר-מימוש בשלושת החודשים הקרובים, אך ראוי שיבסס מעמדו במוקד השיח הציבורי היהודי והערבי כבר עתה.
ככלל, הבחירות הקרובות הן אירוע בלתי רצוי, אולם ייתכן שניתן למצות מהן בכל זאת הישגים. המרכזי שבהם הוא עיצוב מחודש של היחסים בין המדינה לבין אזרחיה הערבים. הדבר מחייב הן את החברה היהודית והן את זו הערבית להבנה מעמיקה של משגי העבר ושל השינויים המתחוללים בהווה, ובעיקר להשתחרר מכבלי החשיבה המסורתית ומהדבקות בסיסמאות העבר.
- נאיף אבו סוויס הוא חבר מועצת עיריית רמלה ומנכ"ל חברת "גזית הנדסה". מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
