אמנות נמזגת
היינו בתערוכת וויסקי לייב עזריאלי 2019, שתינו כמו שצריך, נהנינו המון ואפילו חזרנו עם המלצות
זוכרים את הפעם הראשונה שלכם בלונה פארק, כשהסתכלתם על המתקנים ומרוב היצע והתלהבות לא ידעתם איפה להתחיל? אז ככה אנחנו היינו בתערוכת וויסקי לייב השנה. זו השנה החמישית שהתערוכה מתקיימת, והפעם היא נערכה על הגג של מגדלי עזריאלי – מיקום מושלם, במיוחד אם מגיעים כמונו בשעות הערב, כשכבר נעים. זה כיף אדיר לעמוד עם כוס וויסקי ולהסתכל על הנוף, בטח כשאתה יודע שעוד מעט תלך לקחת עוד כוס, של יצרן אחר, אתה רק צריך להחליט של מי.
יש פה מאות מותגים, בעשרות דוכנים. נסו אותנו – תזרקו שם שאתם מכירים. דאלמור? יש. החבר'ה הישראלים מ"מילק אנד האני"? כן. ג'וני ווקר? אוקיי, תפסתם אותנו, היו יותר עמדות ממה שהספקנו לטעום, אז אנחנו לא בטוחים. באנו, שתינו, נהנינו – כמו שאמר המצביא הרומי דרינקוס מוצ'וס. מי שממש רצה להשקיע בידע מעולם הוויסקי יכול היה ליהנות מסדנאות ייחודיות, למשל סדנת טעימות עיוורת של איאן לוגן, שגריר גלנליווט, או סדנת וויסקי וגבינות בשיתוף מחלבת הנוקד.
אנחנו לא היינו בסדנאות, אבל כן טעמנו המון וויסקי. אפילו שילבנו גבינה מתישהו. אז אחרי כמה שעות טובות על הגג, הנה שלושה מותגים ששווה להכיר:
1. Bulleit Bourbon Whiskey
בישראל יש נטייה לשתות וויסקי כצ'ייסר בצד, ולשימוש הזה בדרך כלל התאימו האירים הקלילים. בשנים האחרונות גם ברבן תופס מקום בז'אנר הזה, בהיותו מתוק ופשוט טעים. ואנחנו אומרים: תנו לו את הכבוד שלו ושימו אותו במרכז. כדרינק לשבת איתו. אם בא לכם ברבן עם טעמים ממש מעניינים, תכירו את בולט. כאילו, למקרה שעוד לא יצא לכם.
בוליט הוא ברבן בעל אחוז שיפון גבוה עם חתיכת סיפור. את המתכון המקורי יצר ב-1830 אוגוסטוס בולט, אולי האדם עם השם הכי מגניב אי פעם. המתכון המקורי שלו היה מבוסס יותר על שיפון ופחות על תירס, והיה אהוב על כל בני הסביבה. קפיצה קדימה ל-1987, הנין של אותו בולט מבסס את המתכון בעיקר על תירס, כדי שהמשקה ייחשב לברבן, ויוצא לו משהו כה מוצלח שכולם מסכימים שמגיע לו לשמר את השם של המותג המקורי.
הבולט אוחז בצבע ענברי בינוני, בעל ספייסיות עדינה וארומות של עץ אלון מתוק וגם טעמי מייפל, אלון ואגוז מוסקט. האתר Proof66, שאוסף ביקורות וויסקי מרחבי העולם, שם את בולט בעשירון העליון.
עוד קטע מגניב של בולט, מעבר לטעם, זה החוזק שלו: 45% אלכוהול. וויסקי מגניב עם קיק נהדר וטעם נקי שמחליק בגרון. בתערוכה, העמדה שלו עוצבה מאוד נונשלנט, עם בר עץ שכאילו יצא מאיזה ספיק איזי של שנות ה-40. מאחור הייתה פעילות גרפיטי מגניבה עם קיר עץ וספריי להנאת המרססים ומי שחשק בכך הוזמן פשוט לקחת ספריי, לתת ריסוס ולחוש קצת פרחח, מה שיושב טוב על הבולט. אחרי שריססנו שם כמה שטויות, טעמנו גם את אחיו של הבולט המקורי - בולט rye מתקתק שמורכב בעיקר משיפון וגם הוא יורד חלק בגרון. אחרי שתי הכוסות האלה כבר היה לנו נעים מאוד, ורצינו לעצור לאיזה שעה ולהרגיע, אבל באנו לעבוד.
2. Talisker
מיד כשטועמים את טאליסקר – ולא משנה איזה מארבעת הבקבוקים שהוצגו בתערוכה תנסו, מרגישים את הסגנון המובהק של האי הסקוטי סקאי שממנו הוא מגיע. סקאי הוא האי השלישי בגודלו בסקוטלנד, יש בו פחות מ-10,000 תושבים, ויורד בו גשם בערך 364 יום בשנה. הסערות והקירבה לים מדגישות את המלח, ועוצמת הסערה כעוצמת הוויסקי. אנחנו טעמנו שלושה בקבוקים:
טאליסקר 10, גרסת הבסיס, הוא זוכה סדרתי בפרסים. ב-2013 הוא זכה בשתי מדליות זהב בתחרות התזקיקים השנתית בסן פרנסיסקו. בעל ארומות עוצמתיות של כבול מעושן, נגיעות של הדרים ומתקתקות של פירות יבשים. חובבי המעושן ימצאו בו חבר טוב.
טאליסקר Storm טומן בחובו את כל המאפיינים המדהימים של טאליסקר 10, כמו חמימות, עשן וספייסיות – אבל כאן הם מועצמים פי 20. הסטורם מעושן יותר, מתובל יותר ובעל טעמים עוצמתיים יותר. סופה, בקיצור. החבר המעושן הזה זורק את הראש לסקוטלנד גם למי שלא היה שם מעולם. מעלה רצון עז לשבת מול האח, לשמוע גשם ולראות את הים, דבר שקל לשער שאנשי טאליסקר עשו לא מעט. ואז כנראה הלכו מכות, לא יודעים, זה הסטריאוטיפים של סקוטים שיש לנו. אחלה ואליו פור מאני.
טאליסקר 18 שזכה במקום הראשון בטעימה העיוורת בוויסקי לייב, זכה גם בתואר הוויסקי הטוב בעולם לשנת 2007. מגיע עם ארומות של שזיפים מתוקים וקליפות תפוז ובעל רמיזות של עשן ומעט תיבול. ה-18 כמובן מייצג את משך הזמן שיושן בחביות, מה שנותן לו גוף כה עשיר שחשבנו לשנות לו את השם לטאליסקר צוקרברג. כבר בטעימה הראשונה אחד הטועמים פה פלט "זה אחד הוויסקים הכי מעניינים ששתיתי אי פעם", ולנו נשאר רק להנהן בהסכמה. משחק טעמים נהדר, עם טעם מעושן שמתאזן מצוין עם שאר הטעמים.
3. Hazelwood
וויסקי בלנדד סקוטי שלא ממש הכרנו לפני כן. טעמים קרמליים ופירות יבשים נוגעים באף כשמריחים אותו. לא טעמנו אותו נקי כי הגענו אליו בסוף האירוע ובעיקר היינו צמאים למשהו קצת מרגיע ראש. מים לא נשתה, כי אנחנו לא חיות, אבל בהייזלווד הציעו את הגירסה שלהם לאולד פאשן. במקור אולד פאשן מורכב מוויסקי, לימון טרי, סוכר, אנגסטורה ומים – אבל הם החליפו את המים בג'ינג'ר אייל. זה היה כה מרענן שרצינו להזמין מיד עוד אחד, אבל אז שמנו לב שבזמן שדיברנו כבר יצאנו עם הכוס מעזריאלי. לא נורא, תערוכת הוויסקי, נחזיר לכם אותה בשנה הבאה.
"הפסטיבל בהפקת ניה הפקות ושי מסיקה"
