מי סובל יותר? כשמוסלמים ויהודים צמים (בנפרד)
איסור על אכילה, שתייה וקיום יחסי מין זו מוסכמה בצומות החשובים ביהדות ובאסלאם, אבל מה קורה כשמצד אחד אוסרים על נעלי עור ומקלחת, ומצד שני אוסרים על עישון ונטילת תרופות? אלחנן מילר ות'נא ג'ואברי, הוא יהודי דתי - היא ערבייה מוסלמית, משווים צומות
שישה ימי צום ביהדות, 30 ימי צום באסלאם (ועוד כמה) – ולצד תהום של הבדלים, גם הרבה הרבה דמיון. אלחנן מילר ות'נא ג'ואברי, הוא יהודי דתי – היא ערבייה מוסלמית , יצרו את המיזם "שכן קרוב", והם בונים גשר תרבותי ובין-דתי. ynet גאים להעלות את סדרת המפגשים המרתקת .
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
הצומות ביהדות נמשכים לרוב בין יממה (יום כיפור ותשעה באב) ליום (ארבעת הצומות הקלים יותר), ואילו באסלאם יסתיים הערב (ג'), עם מולד הירח, צום הרמדאן הנמשך חודש שלם, וכולל כ-12-13 שעות צום ביממה, מעלות השחר ועד לשקיעת החמה. מאחר ומדובר בצום הדתי החשוב ביותר לדת האסלאם, הוא כולל איסורים הדומים לאלה שבצומות החשובים ליהדות: איסור על אכילה, שתייה ויחסי מין – עם תוספות מסוימות. "אסור לעשן וגם חלק מהתרופות אסורות - כל מה שמגיע לקיבה, בעצם, גם אם אלו טיפות אוזניים", מפרטת ות'נא ג'ואברי.
"שכן קרוב" בערוץ היהדות :
- "הרבנית" המוסלמית: גדלתי אצל אישה שייח'ה
- הצנועה והחסיד: החיג'אב האופנתי שלה - הכיפה המתייגת שלו
- הדתל"שים המוסלמים
"אסור גם לרכל על אנשים בתקופת הצום. לא שזה מותר אחרי, אבל בתקופת הצום יש הקפדה מיוחדת. במהלך היום אנחנו מתפללים את חמש התפילות, ובלילה ישנן תפילות נוספות לאחר התפילה האחרונה, שמתפללים ביחד במסגד".
ג'ואברי מתארת אווירה מיוחדת: "יש אווירה של סולידריות, אנשים פחות עצבניים, יותר מרגישים את הזולת. אתה פתאום חש איך מרגיש אדם שרעב ללחם, כי 16 שעות אתה לא אוכל כלום. זה לא כמו יום כיפור שנחים בו ובסופו אוכלים. אנחנו מנהלים אורח חיים רגיל לגמרי - וגם צמים".
לפדות את הצום
ומה קורה עם מי שאינם יכולים לצום? בעוד שביהדות חולים או יולדות פטורים מצום בתנאים מסוימים – הרי שברמדאן הם תורמים סכום כסף לצדקה, ו"פודים" את הצום. ג'ואברי לא מתארת תחושה של התקרבות לאלוהים – אפקט שאמור לחולל הצום על הנפש – "אותי זה מכניס קצת לחרדה להיות רעבה כל כך הרבה שעות", היא אומרת בכנות. "יכול להיות שיש משהו באיזון במוח שמופעל".
ימי צום הרמדאן – אחד מחמשת יסודות האסלאם – מתאפיינים בחשבון נפש, עבודה על המידות ועזרה לזולת. הם מתחילים לפני עלות השחר, כאשר אנשים קמים לארות ה"סחור", הכוללת מאכלים קלים. "אני אוכלת לפני שאני הולכת לישון, זה המנהג, כי מי יקום בשביל לעשות את זה?"
.JPG "אלחנן מילר ות'נא ג'ואברי (צילום: יניב לינטון ואיגור פרברוב)")
בצום יום כיפור אנחנו מצווים על "ועיניתם את נפשותיכם", כלומר התורה יודעת שהצום הוא עינוי (ובין האיסורים חל גם איסור על נעילת נעלי עור או מקלחת), אז זה לאו דווקא אמור לקרב אותך לאל. התורה רואה בסבל חלק מהעניין. לפעמים הסבל הוא חלק מהרעיון של היום. בגלל חורבן בית המקדש אתה אמור לסבול. אבל ביום כיפור שבו אמורים להיות במצב מאוד טהור, קשה לי מאוד לצום. קשה לי לא לאכול. את רוב יום כיפור אנחנו מבלים בבית הכנסת, ובאיזשהו שלב לקראת סוף הצום, אתה מרגיש שהגוף שלך מתחיל להיות קליל.
"אנחנו לא צמים 24 שעות, אבל לקראת אמצע היום בא לך למות כשאתה צם. בהתחלה זה ממש קשה, ואז מתרגלים לזה, ואז מחכים שרק ייגמר".
על "יום ערפה", שמעתם?
ג'ואברי מספרת כי באסלאם ישנם צומות נוספים, המיועדים למקפידים יותר, "ויש לנו את יום ערפה שזה צום חובה. זה כמו הצום של רמדאן, לפני חג הקורבן. מדובר ביום צום שבו עולים על ההר עאפה, ושם כמעט מסיימים את הטקסים של אל חאג'".
גם אצלנו יש צומות קלים יותר שלא כולם צמים: צום גדליה, י"ז בתמוז, עשרה בטבת, תענית אסתר. אלא צומות יותר קלים נחשבים, ובספר זכריה כתוב שיום יבוא והם יהפכו לימי ששון ושמחה. יש אנשים שמרגישים שבגלל שאנחנו במצב של עצמאות מדינית, אז הגענו לתקופה שבה לא צריך להצטער על בית המקדש, והפסיקו לצום אותם פשוט כי לא רואים בהם צורך.
לפנייה לכתב/ת 
.JPG "צילום: יניב לינטון ואיגור פרברוב")
