השכנה שהצילה את חיי
הלידה הייתה תקינה, האם והבת הרגישו טוב, וכולם חזרו הביתה. ואז החלו כאבי הראש, הרעד והצמרמורות. כשלחץ הדם זינק, דנה שינבוים (34) פנתה לחדר מיון, אבל שם אמרו לה שהכל בסדר. כשהראייה החלה להיות מטושטשת, היא הלכה שוב למיון ושוב נשלחה הביתה. אחרי שהתעלפה, שכנה שהיא אחות במקצועה, זיהתה שמדובר ברעלת היריון מאוחרת - והצילה את חייה
לדרמה הגדולה הזאת הייתה התחלה אופטימית. דנה (34), נשואה, אם לילדים בני עשר ושש, שהגישה לאחרונה את עבודת הדוקטורט שלה במדעי הבריאות, ילדה לפני קצת פחות משלושה חודשים תינוקת בריאה. "כל ההיריון היה תקין וכך גם הלידה", היא מספרת.
ארבעה ימים לאחר הלידה ויום אחרי שהשתחררה לביתה, שינבוים התחילה להרגיש רע, כשבין היתר היא סובלת מרעד ומצמרמורות. "זה התנהג כמו וירוס ולכן ניסיתי להמשיך כרגיל", היא מספרת, "הנקתי, והאמנתי שתוך יום־יומיים זה יחלוף".
קיראו עוד
פיתוח ישראלי: אבחון רעלת הריון כבר בשליש הראשון
אמא שלך סבלה מסיבוכים בהריון? גם את תסבלימחקר ישראלי: ריח רע מהפה מנבא רעלת הריון
אבל המצוקה רק החריפה: דופק לב מואץ העיר אותה בלילה מהשינה. "הבנתי שקורה לי משהו רע", היא מתארת, "מדדתי לחץ דם ונבהלתי כשעל הסקאלה קפצו המספרים 180/120. האמת שנלחצתי, כי לחצי הדם שלי, כולל בהריונות, תמיד היו תקינים. ואז, כשאני מחזירה את המד לקופסה, תקף אותי כאב ראש נוראי שהתחיל מהעורף, טיפס לעיניים ולרקות, ותוך שניות נהיה פועם ופיתחתי אי־סבילות לאור".
בעלה הזמין ניידת של מד"א והיא פונתה לבית החולים. בחדר המיון הכללי היא עברה סדרת בדיקות מקיפה לרבות סי־טי ראש וניקור מותני. התוצאות יצאו תקינות. "גילגלו אותי למיון נשים, נבדקתי, ושוב הכל היה תקין. אפס רמז לאיזו בעיה רפואית", היא מספרת.
דנה שוחררה לביתה. כשראתה שהמצב לא משתפר, היא הלכה לבית חולים אחר, נבדקה שוב, וגם הפעם לא גילו מה הגורם לבעיה. אחרי שטופלה במשככי כאבים, שלא הצליחו להפיג את כאבי הראש הקשים, היא נשלחה הביתה.
"חזרנו הביתה לקראת הבוקר, ובמדידה חוזרת שוב נבהלתי מהערכים הגבוהים של לחץ הדם", היא מספרת. היא ניסתה להתנהל כרגיל, הניקה את בתה, אך ההרגשה הפיזית המשיכה להיות רעה. "לקראת הערב של אותה יממה, התחילו לי לצד כאבי הראש המטורפים גם טשטוש ראייה והופעת בועיות בשדה הראייה. הזעקנו את הורי בעלי שיישארו עם הילדים ויצאנו מהבית כדי לנסוע שוב למיון. הדבר האחרון שאני זוכרת מאותו אירוע זה שנכנסנו למעלית", היא מספרת.
בתוך המעלית היא קרסה ואיבדה את ההכרה. על מה שהתרחש מאותו רגע היא שמעה בדיעבד משולי גרינפלד, השכנה, שהינה אחות ביחידת אם ועובר בבית החולים בילינסון.
"בדיוק חזרתי ממשמרת ערב בבית החולים וקרוב לחצות נכנסתי למיטה", מספרת גרינפלד. "פתאום מתקשר אליי שכן ואומר לי: 'רוצי הכי מהר לחדר המדרגות בבניין ממול'".
כשהגיעה, עם פיג'מה, הבחינה באישה לא מוכרת שרועה על הרצפה. "תיחקרתי את בעלה, שסיפר שהיא פחות משבוע אחרי לידה, שיש לה כאבי ראש קשים ולחצי דם בשמיים, ושבחדר מיון שבו ביקרו רק הבוקר לא אובחן כלום", סיפרה, "ממתנדב רכוב של מד"א שהגיע לבניין ביקשתי שיבדוק לה במהירות את רמת הסוכר בדם. במקביל, היא התחילה לפרכס ולרייר קצף מהפה. השכבתי אותה על הצד ותמכתי לה בשתי ידיים את הראש".
תוצאות בדיקת הסוכר יצאו תקינות, ושולי הבינה מה קורה. "למזלנו הגדול, מניסיון שצברתי במחלקת נשים, ידעתי שדנה חלתה ברעלת היריון מאוחרת ורק הזרקה מיידית של מגנזיום לווריד תציל אותה. לכן, ביקשתי שיזמינו ניידת טיפול נמרץ מצוידת באמפולה של מגנזיום. ידעתי שכל דקה חשובה, ולכן ביקשתי מנהג האמבולנס שיפנה אותה היישר למיון נשים. שם הם כבר עודכנו ונערכו לטפל בדנה. מיד כשהיא גולגלה מהאלונקה למיטת המיון בבילינסון, דנה הועברה לחדר ניתוח. חוברה שם לעירוי מגנזיום, הורדמה. הונשמה ונלקחה להשגחה ביחידה לטיפול נמרץ".
כעבור יממה היא הועברה למחלקת נשים, כשעירויי המגנזיום כבר מתחילים להיטיב את הרגשתה. "פתאום - איזו הקלה. נעלמו לי כאבי הראש, לחצי הדם התמתנו, ולכן יכלו לעצור את עירויי המגנזיום, כשכל הצוות המסור שסביבי נושם יחד איתנו לרווחה", היא מספרת.
אבל השמחה הייתה מעט מוקדמת. תוך שעות, כל התסמינים הקשים חזרו. "שוב חוברתי לעירוי המגנזיום ובמקביל, בבדיקת MRI שעברתי, אובחנה בצקת מוחית, שמיד נאמר לי שהיא תיספג מאליה".
במהלך עשרת ימי האשפוז היא נגמלת מהמגנזיום בהדרגה. כשהצוות הבחין שמשככי כאב ביתיים כמו אקמול ואופטלגין מצליחים להרגיע את כאביה, היא השתחררה לביתה. "זה לא היה פשוט", היא מספרת, "השבועיים הראשונים בבית היו ממש לא קלים". לאט־לאט התחזקה, ונדמה היה שסיפור רעלת ההיריון מאחוריה. "עד שבאחד הערבים, כשיצאתי עם בעלי לסרט, התחילו לי דפיקות לב מטורפות. יצאתי להירגע, אבל קצב דופק הלב ממש טס. ניגשנו למוקד ובבדיקת קרישה נצפו ערכים גבוהים. שוב מיון".
בהדמיית סי־טי נצפו קרישי דם בריאה. מאז היא מטופלת בנוגדי קרישה, מתפקדת היטב ומצפה כבר לסיים את פרק בעיות הבריאות. "כשאני חושבת על כל מה שעברתי בשלושה חודשים - זה הזוי לגמרי", היא מסכמת.
הרעלת המסוכנת יותר – אחרי הלידה
מהי רעלת היריון? זו אחת מהתעלומות הרפואיות שגורמיה לא ברורים ויש אי־ודאות מי מהנשים תלקה בה, כיצד תתפתח הרעלת מרגע שהחלה ומה תהיה השפעתה על האם ועל היילוד.
פרופ' ארנון ויז'ניצר, מנהל בית החולים לנשים בילינסון, מסביר: "אנחנו מבחינים בשלוש פעימות להופעת רעלת הריונית. 50 אחוז מהמקרים מתרחשים בזמן ההיריון, 25 אחוז במהלך הלידה ו־25 אחוז אחריה.
הפתרון האולטימטיבי לטיפול ברעלת הוא ליילד את האישה. זה פותר מיידית את הבעיה. לעומת זאת, רעלת מאוחרת, שמתרחשת בדרך כלל כ־48 שעות אחרי הלידה ולפעמים גם מאוחר יותר, נחשבת לקשה ומסוכנת ביותר. הטיפול הרווח הוא מתן מגנזיום שמונע פרכוס וסיכון לאירוע מוחי, בצקת ריאות, ובמקרי קיצון אף תמותה".
לפנייה לכתב/ת 
