להטביע את הכאב הנפשי בים של אוכל

דניאלה (השמות בכתבה בדויים), אישה בשנות ה-40, מתמודדת עם עודף משקל. חייה סובבים סביב הצורך להיות מושלמת, דקה וחטובה.

תחושת פגימות מלווה אותה מילדות והיא מנסה להיפטר ממנה באמצעות מראה חיצוני מושלם. על מנת להשיגו, היא שואפת להקפדה מוחלטת ונוקשה באכילה. הכפייתיות הזו מביאה לבסוף לקצה השני – אובדן שליטה, התרת כל רסן, בולמוס אכילה המסתיים בתחושת גועל עצמי ואשמה.

שירה סובלת מהשמנת יתר. כל חייה חשה עצמה ככישלון. זו למעשה התייחסותם של הוריה אליה, אותה הפנימה מילדות.

בולמוסי האכילה שלה קשורים בתחושה של ריקנות, עד כדי תחושה פיזית אותה היא מתארת: "שורף לי, אני חייבת למלא את עצמי באוכל". היא מנסה "לסתום" בור רגשי ומתוך חוסר אונים, פונה לאוכל.

דניאלה ושירה סובלות שתיהן מ"הפרעת אכילה בולמוסית/התקפית" (BED), הפרעה נפשית המאופיינת באכילה מהירה, ללא תחושת רעב פיזי, בזמן קצר (כשעתיים), של כמות מזון גדולה בהרבה ממה שרוב האנשים היו אוכלים בנסיבות דומות.

האכילה מתבצעת לבד, בגלל הרגשת בושה ותוך אובדן שליטה. ההתקף מלווה בתחושת גועל, חרטה, דיכאון ואשמה.

תחושת אשמה וגועל עצמי הנובעת מבולמוס אכילה לילי(צילום: shutterstock)

קיראו עוד על הפרעות אכילה:

מחקר: כך מהירות האכילה שלכם גורמת לכם לחלות

כך תדעו: האם בתכם בסכנה להפרעת אכילה?

הפרעת אכילה והקשר שלה לביטחון העצמי שלכם

מהי אכילה רגשית?

על-פי נתוני האיגוד האמריקאי להפרעות אכילה, 3.5% מהנשים ו-2% מהגברים חווים הפרעת אכילה התקפית במהלך חייהם. כמחצית מהסובלים מהפרעת אכילה בולמוסית סובלים גם מהפרעות נפשיות אחרות, כגון דיכאון וחרדה.

1 מתוך 10 המאובחנים עם הפרעת אכילה התקפית, סובלים גם מהפרעת התמכרות, בדרך כלל לאלכוהול. שכיחות התקפי אכילה  בקרב מטופלים שעברו ניתוח בריאטרי (לירידה במשקל) עומדת על כ-25%.

בולמוסי אכילה גורמים לסבל רב ומשבשים מאוד את התפקוד היומיומי, מכיוון שמדובר בדחף בלתי נשלט, המחייב להפסיק כל פעילות אחרת ולאכול עכשיו ומיד, ובסתר. "אני רק מחכה לרגע שאגיע הביתה ואוכל כבר לטרוף, לא מעניין אותי שום דבר אחר". הבולמוס מלווה בתחושת בושה, הגורמת להסתרה של הבעיה, גם מהקרובים ביותר, וכך, ל"חיים כפולים" הפוגעים במערכות היחסים.

דפוס אכילה זה, בין אם מדובר בהפרעת אכילה ממשית, או בעוצמה פחותה, באכילה משובשת, מקורו בעולם הרגשי. הסיבות להתפתחותו ולקיומו, שונות מאדם לאדם, אך ישנם קווים משותפים אופייניים.

הבולמוס מבטא צורך למלא חסר נפשי עמוק כלשהו. בולמוס הינו מנגנון לא מודע של ניתוק רגשי, כאשר רגשות עלולים להיות בלתי נסבלים.

הבולמוס הוא לעיתים דרך מילוט, פתרון מיידי שמטשטש ומאלחש רגשות קשים במצבים של חוסר אונים, האכילה הרגשית משמשת לעיתים כפגיעה עצמית, שמטרתה הענשה עצמית. בולמוסים יכולים להתפתח גם לאחר אנורקסיה, כאשר הנפש והגוף הגיעו למצב מצוקה וחסך קיצוני.

ההתקפים גורמים סבל רב ומשבשים את התפקוד היומיומי(צילום: shutterstock)

להכיר בבעיה ולטפל בה

יש להבין שמדובר בבעיה שמצריכה טיפול מקצועי, המשלב טיפול נפשי עם טיפול תזונתי, ובהתאם לצורך גם טיפול פסיכיאטרי תרופתי.

ישנן גישות מגוונות לטיפול הנפשי בהפרעת אכילה התקפית:

 טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יסייע להתמודד טוב יותר עם הקשיים הגורמים להתקפי האכילה, כגון מחשבות ורגשות שליליים ביחס לגוף, תחושת בדידות, דיכאון, תסכול.

טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) מסייע ברכישת מיומנויות התנהגותיות להתמודדות עם רגשות קשים, ולוויסות רגשות וטיפול דינאמי יתרום להבנה של הסיבות לבעיה ולטיפול מעמיק בהן. ניתן לשלב בין הגישות השונות וכן בין טיפול אישי וקבוצתי.

טיפול נפשי בבולמוסי אכילה כרוך בהבנה שמדובר במנגנון רגשי, שמתבטא בהתנהגות. במילים אחרות, הפרעה בוויסות הרגשי שמוצאת את דרכה להפרעה בוויסות האכילה. באמצעות טיפול נפשי, אפשר להפוך את השפה של האוכל לשפה רגשית.

דפוסי חשיבה קיצונית של איסורים הקשורים באכילה, עונש עצמי על אכילת יתר ופיצוי על מצוקה נפשית באמצעות אוכל, יכולים להתחלף במחשבה על מה מבקשת הנפש, בחמלה עצמית ובחיבור מחדש בין הנפש לגוף.