הנשיא ספד בדמעות: "נחמה שלי, חזרת הביתה"
הגברת הראשונה, נחמה ריבלין ז"ל, נטמנה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. הנשיא, שנשא את הארון ואמר "קדיש", פתח כך את הספדו: "נחמה שלי, אמא שלנו. הסתכלתי בתאריך, 5 ביוני. מאמי, יום הולדת שמח, יום הולדת עצוב". הבת ענת: "אמן שאהיה רבע אמיצה כמוך, אין עלייך אמא"
המסע האחרון של הגברת הראשונה: רעיית נשיא המדינה, נחמה ריבלין ז"ל, שהלכה לעולמה ערב יום הולדתה ה-74, הובאה הערב (רביעי) למנוחת עולמים. ריבלין נטמנה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל שבירושלים, לא רחוק מביתם של בני הזוג בשכונת יפה נוף. ynet העביר את ההלוויה בשידור ישיר.
צמרת המדינה הגיעה לחלוק כבוד אחרון לרעיית הנשיא. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע יחד עם רעייתו שרה, ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הגיע עם ראשי הסיעות וחברי הכנסת. גם הרמטכ"ל אביב כוכבי, נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, שגריר ארצות הברית דייוויד פרידמן וראשי הכנסיות, וחבריהם הקרובים של בני הזוג ריבלין, בהם גם איש העסקים דודי אפל.
החזן הצבאי הראשי אברמסון ליווה את נשיא המדינה, בנותיו ענת וריבי, והנכד שי שנשא את הארון, באמירת "אשת חיל". הרב בני לאו אמר פרק תהילים, והנשיא נשא את תפילת הקדיש. הזמרת רונה קינן שרה בטקס את שירה "מבול", והזמר אלון עדר שר את "אהובתי שלי לבנת צוואר". בית הנשיא מסר כי "לבקשת המשפחה, ובהוקרה עמוקה על הליווי והאהבה שהעניקו אזרחי ישראל לנחמה בימי מחלתה, הכניסה לטקס תהיה חופשית לציבור". ראש העיר ירושלים משה ליאון הנחה לפתוח את חניון הר הרצל לציבור הרחב ללא תשלום.
ריבלין ספד: "שבת הביתה"
"נחמה, נחמה שלי. אמא שלנו", פתח הנשיא את הספדו. "קמתי הבוקר, את יודעת שלא הצלחתי לישון. הסתכלתי בתאריך, המוכר כל כך. 5 ביוני. מאמי, יום הולדת שמח. כן, יום הולדת עצוב. לפני מספר שבועות בבית החולים, כשעוד הצלחת לומר את מה שעל לבך וכבר התחלת לדאוג, ביקשת שאחזיר אותך הביתה. היום נחמה, שבת הביתה.
ראובן ריבלין(צילום: הדס פרוש / פלאש90)
"קרוב כל כך לבית שלנו. כאן מעבר לגבעה. קרוב לעציצים שאותם טיפחת. קרוב לנוף. קרוב ליער. היער שבפיך היה מחסן התבלינים. כך קראת לו. כשאת מלקטת לך אזוב, קורנית ואפילו פטריות. קרוב לשבילים ולדרכים בהן אהבנו והלכנו. נולדת בימים שאחרי המלחמה הגדולה, מלחמת העולם השניה. הורייך, חלוצים מאוקראינה, ממקימי מושב חרות שבתל מונד שאיבדו את משפחתם בשואה הארורה, ראו בך את תקוותם. את נחמתם. נחמה. כך קראו לך.
"היית ילדת הכפר, ילדת הטבע, מושבניקית, אשת אדמה. כששרנו בבית אנחנו שנינו מאותו הכפר, ידענו שאצלנו בבית רק את מאותו הכפר. שכן עדרת, זיבלת, השקית, חלבת את הפרות, אספת ביצים מהלול ויצאת ללימודים. אבא, מנחם שולמן, נפטר כשהיית רק בת חמש. ואמא, דרורה קיילה, נשארה להשאיר במשק לבד כשאת וורדה אחותך, ומאוחר יותר גם חיים גיסנו עוזרים לה. אמא שלי, כך אמרת, עבדה קשה ונלחמה כלביאה על הזכות להיות עובדת אדמה. כשהכרתי אותך חשבתי לפעמים שעשיתי לך עוול שאולי אני עירוני מדי. ירושלמי.
"מהר מאוד למדתי ממך שאפשר לגלות את האדמה גם בירושלים. לרכב על סוסים, לעדור בטוריה, לגדל ירקות וצמחי תבלין בגינה. באוניבריסטה בירושלים למדת חקלאות, ביולוגיה וזואולוגיה. עבדת שנים רבות במכון הזואולוגי והביולוגי של האוניברסיטה העברית. אט אט צמחו בך שורשים ירושלמים. היית יקירתי, ירושלמית יותר מהירושלמים, וריבלינית יותר מהריבלינים.
"הקוגל הירושלמי שלך, מתוק וחריף כאחד, היה יותר טוב מהקוגל של מאה שערים. ומאמא שלי למדת את המתכון לבוג'ינס, חצילים חריפים, שהיו המאכל האהוב עליי כל כך. ואז יום אחד, אחרי שנים כילדת הטבע, כאשת מדעי הטבע, הלכת והחלטת ללמוד אמנות. הנפש העשירה שלך יקירתי לא ידעה מנוח, עולם האמנות נפתח בפנייך. בכל ביקור מחוץ לארץ ידעת כבר לאן את רוצה ללכת. על איזה מזויאון לא תוותרי בשום אופן, ואיזו יצירה את חייבת לראות. לפעמים ניסית גם למלט אותי מהטקסים המשעממים ומקבלות הפנים הרשמיות, ולגרור אותי למוזיאון הקרוב. 'את זה רובי, אתה חייב לראות', אמרת, ולקחת והסברת.
"לפעמים אחרי יום מתיש שבו סבלת מקשיי הנשימה בעשור האחרון, ראיתי אותך לאחר יום לא קל, מתכוננת ליציאה. ראיתי אותך מתלבשת. 'לאן? לאן אמאל'ה?' שאלתי אותך, והתשובה הייתה: 'יש היום מופע מחול בסוזן דלל שאני בשום פנים ואופן לא מפסידה, גם אם אני לא מרגישה טוב'. גם כשהיה לך קשה, האמנות, הפרחים, הסרטים והתערוכות במוזיאון על התפר נתנו לך כוח, הם היו לך טעם החיים.
"ויותר מהכל, אהבת שירה. קראת בספרי משוררים, אבל בעיקר התעניינת בספרי שירה של משוררות. לפעמים היית ממש כופה עלי להקשיב. היית מושיבה אותי לידך כשאת קוראת לי מתוך גזיר עיתון או מתוך ספרון שירה קטן. קראת לי ולא ויתרת. ותודה, תודה לך שלא ויתרת. תודה שבמשך שנים ארוכות התעקשת עליי. להרחיב לי עוד ועוד את הלב, להעמיק לי עוד ועוד את הנפש. ללמד אותי אהבה מפוכחת, ישירה ונבונה, אבל גם מעגלת פינות וחומלת. ובעיקר, כמו כל דבר שעשית, כמו כל דבר שאמרת: להיות אמיתית. תמיד אמיתית.
"אף פעם לא רצית להיות באור הזרקורים, אבל הבנת שכשאשת נשיא המדינה יש לך תפקיד, קיבלת אותו על עצמך ובכל זאת החלטת לעשות את המוטל עלייך. לא כאשת נשיא המדינה, אלא מתוך החלטה לזרוע, להשקות ולגדל את כל מה שצריך טיפול כזה מסור ויודע. ובחרת, בחרת לתמוך בילדי החינוך המיוחד. לעמוד תמיד לצד נשים, וזאת מבלי להיות פמיניסטית מופגנת. לטפח יוצרים ואמנים. ערבים ויהודים. יהודים וערבים היו בעינייך קודם כל אנשים. ועם זאת, לא היתה ציונית אדוקה יותר ממך ומתוך הבחירה שלך ועם המעשים שלך עלתה כפורחת גינת האוהבים והאוהבות שלך".
"בכל הארץ אוהבים אותך. כמה אהבו אותך נחמה. כמה דאגו לשלומך ודרשו בשלומך, וביקשו לך טוב ואיחלו והתפללו להחלמתך בכל החודשים הללו", אמר הנשיא. "כמה ביקשו לחזק אותנו ולעטוף אותך. הסתכלתי אתמול נחמה בספרים שהשארת ליד המיטה. בחלקם סימניה, באחרים מקלון של ארטיק שהיה לידך, ושהיה צריך לסמל את המקום בו הפסקת. הלכת לישון לצד לוליטה של נבוקוב, ומלאך החדר של אגי משעול. על המדף עמדו פשפש מתלבש של אמי רובינגר, תשרין של איימן סיקסק ואלף לבבות של דן צלקה. וגם ספרו האחרון של עמוס. עמוס עוז אהובנו, הוא בר פלוגתא גדול לפעמים שלנו. ומקלון ארטיק שמסמן שקראת הכל והגעת לפרק האחרון.
"אחפש אותך בלילות ובימים"
"הפרק האחרון, שכותרתו 'הרמזורים כבר מזמן מתחלפים בלעדינו'. יקירה שלי. איזה רמזור יכול להתחלף בלעדייך, נחמה? בחודשים האחרונים שאלו אותי איזו אמא את ועניתי שבמשך ארבעה חודשים לא עזבו את מיטתה לרגע, לא הילדים ולא בני ובנות הזוג שלהם. לרגע. לרגע אחד לא עזבו אותך לבד. כזו אמא היית, כזאת סבתא. ריבי ותומר, ענת וגדי, רן ועינת, תודה לכם שהייתם שם בשביל אמא. מתן, מאיה, דניאלה ויהב, סבתא אהבה אתכם עד כלות והיא תמשיך לאהוב אתכם גם מלמעלה. תודה לכם, לכולכם, שאתם המשפחה שלי. ותודה לכל האזרחים והאזרחיות שדרך העיניים, המילים והנוכחות שלכם, זורח אלינו שוב ושוב אורה של נחמה שלנו, כמו אלף שמשות.
"ולך נחמה, רעייתי, לך נחמה, אהובתי", הוסיף הנשיא, "אני פשוט מתקשה להאמין שאלו דברי פרידה. אני בטוח שעוד אחפש אותך בלילות ובימים גם. תודה לך נחמ'לה על האהבה, הזוגיות, המשפחה. על כך שהיית תמיד איתי. על היד התומכת והלב המקשיב. על ההומור, איזה הומור, והמחשבה החדשה, ועל זה שזכיתי להיות בן זוגה של רעיית נשיא המדינה. הבאת לי באמת כבוד גדול. הייתי בן זוגה של רעיית נשיא המדינה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות כל נהרות העולם לא ישטפוה. נוחי, נוחי בשלום על משכבך. אמן".
ענת ריבלין: "אמן שאהיה רבע אמיצה כמוך"
ענת ריבלין, בתם של בני הזוג, אמרה: "אמא שלי לא מתנחמדת. כשיוצאות מפיה מילות חיבה מתוקות מדבש ומנוסחות, אנחנו יודעים שהרווחנו אותם בזכות מעשה שיש בו מידה רבה של אנושיות, בעיקר אם קיימת בו חמלה. 'כל הכבוד ענת', 'עשית את זה', 'יפה מאוד'. 'אין עלייך ילדה שלי'. וכשמתכווחים איתה, ונאמר משהו נגדה, היא אומרת 'אני מבקשת לזכור שגם אותי ילדה אמא'. ובמשפט הפשוט הזה מסתתרת כל תפיסת עולמה. 'אני בסך הכל בן אדם. לכולנו יש רגשות ולכל אחד יש את הצד שלו בסיפור.
"האגדה מספרת על ילד שאמו חלתה במחלה. הילד שומע שיש פרח מיוחד, פרח לב הזהב, שגדל בהרים הרחוקים, ושאם ימצא אותו וייתן לאמו להריח מריחו - היא תקום על רגליה ותחזור לאיתנה. הילד יוצא למסע הארוך ובסופו, לאחר שמתגבר על כל המכשולים, מביא לאמו את הפרח והיא מחלימה. יש האומרים בזכות קסם הפרח, ויש האומרים שבזכות האהבה בלבו של בנה. אמא שלנו יודעת על מחלתה כבר 12 שנה. בשנים האלו הלכו והתרבו האנשים שרצו למצוא בשבילה את הפרח המיוחד. היא סבלה מאוד, אבל מצאה את הכוח להמשיך את הדרך. הייתי אומרת 'כמה כוח יש לך אמא'. אנחנו במשפחה למדנו ממנה ליהנות מהדברים הפשוטים. מהזריחה שיש בה הבטחות ליום חדש, והשקיעה על צבעיה העזים שהיינו רואים וסופרים לאחור עד שהייתה נעלמת מעבר להר הזה", אמרה ריבלין.
"מפריחת הפרח בעציץ שמטפחים בנאמנות ולא שוכחים להשקות. אוי ואבוי אם שכחנו להשקות כשביקשה. מה שלאחרים נקרא נבילה אצלה נקרא פלא. מציפור מעופפת שאפשר להשאיר לה הפתעות על אדן החלון ולחכות שתקרא לחברותיה, או שציפורים אחרות יגנבו. את היופי שבכלב נאמן או משיירת חתולים שמגיחים משום מקום, צועדים בהערצה עיוורת אחרי זו שמאכילה אותם.
"איזה אוכל מדהים היא מכינה האישה הזאת. מי בכלל יידע לשחזר? אני חושבת לאחרונה שאולי אמא שלנו היא בעצמה פרח לב הזהב של כל הדברים שהתקלקלו. כמו שאגיד מעכשיו לילדות, את פרח לב הזהב הזה מוצאים בתוך הלב פנימה. אמן שאהיה רבע אמיצה כמוך, אין עלייך אמא".
"אישה חד פעמית, אצילה, אותנטית"
"כעת אנחנו נפרדים מאישה אהובה, שרוב שנותיה בחרה לחיות רחוק מעיני הציבור", אמר הרב לאו. "רק הכניסה לבית הנשיא חשפה את היופי האצור הזה לעיני כל. אישה שאהבה את אוצרות הטבע, את בעלי החיים, אבל מעל הכל את בני האדם. בלי לקטלג, בלי למיין, בלי להעדיף. זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה. לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה".
"רובי, רן, ענת, ריבי, ורדה, הנכדים והנכדות, וכל בית ישראל המתאבלים על לכתה של אישה חד פעמית, אצילה, אותנטית, יקרה, אישה שנקשרו לראשה כתרים מעוררי כבוד", פתח את דבריו הסופר חיים באר שספד לרעיית הנשיא. "על חלקת הקבר הטריה שלה אני מבקש להניח מעין פרחי בר אחדים שהיא כלכך אהבה. כמה שברי זכורנות מהיכרותנו שהמכנה המשותף בה היא אהבת העברית, הספרות, התרבות והאמנות.
"ב-10 ביוני 2014 נבחר רובי לנשיא. ארבעה ימים לאחר מכן הייתה הופעתו הפומבית הראשונה בתל אביב. הוא ונחמה יצאו במוצאי שבת מירושלים, וירדו לכיכר רבין, שם התקיים שבוע הספר העברי. הם בחרו לכבד את הספר העברי, את היוצרים העבריים ואת הקוראים. האלקטורט האמיתי שלהם. רובי, כדרכו, התחבק עם הסופרים, שוחח עם הקוראים, דפדף, ונחמה הייתה מאחורי הקלעים המדומים. עמדה ושוחחה שיחה משעשעת ומעמיקה עם אחד הגיבורים הסמויים, העורך אבהרם יבין.
באר המשיך: "נחמה התעניינה במלאכת הספר. היא שאלה מה עושה העורך באמת עם הכתב היד, ואני ראיתי כיצד האיש הביקורתי והחכם נכבש בקסמה של מי שתהיה בקרוב הגברת הראשונה. ברגע מסוים שאל אותה באירוניה מושחזת איך תשתלב בתפקידה החדש, היא פנתה אליו ואמרה 'אתה הרי מכיר אותי, איאלץ לעמוד ולשתוק, להחריש, ולי הרי יש כל כך הרבה מה להגיד'. אי שאפשר היה שלא להתאהב באישה הישירה, האמיתית, שלא היה בה קו אחד של זיוף. אתה יודע מה היא אמרה, 'לפחות נשארו לי הספרים, התערוכות וההרצאות".
"היא היתה הנוסע המתמיד של עולם הספר. משתמשת כבדה של תרבות. היא היתה חומקת לערבים ספרותיים, מתכתבת עם סופרים ומשוררים על ספריהם. היא לא שאלה 'איך אטביע את חותמי', אלא 'איך אהיה בין העושים'". באר סיפר על יום חלוקת פרסי רעיית הנשיא שהתקיים במעון הרשמי של ריבלין. "נחמה התקשתה ללכת. המיקרופונים והרמוקלים הנכיחו באולם את נשימותיה. היא דיברה על אהבתה לשירה.כשסיימה לדבר קמו כל הנוכחים על הרגלים במשך שעה ארוכה, הריעו ומחאו לה כפיים. אבל היא הייתה נבוכה ולא האמינה שבאמת אוהבים אותה. 'כולנו אוהבים אותך', אמרתי ונגעתי בכתפה הרועדת. 'באמת שכולם אוהבים אותך'".
מוקדם יותר חלף הנשיא ראובן ריבלין על פני ארונה של רעייתו בתיאטרון ירושלים, יחד עם הנכד ואחותה ורדה בן חיים, שפרצו בבכי, והודה לכל מי שהגיע לחלוק כבוד אחרון לנחמה. בשיחות עם המנחים, שאמרו לו כי "עבדה בשקט ובצניעות עם אנשים שזקוקים לה", אמר ריבלין: "אני יודע, הייתי איתה 55 שנים. אי אפשר היה לטעות בה. באמת תודה רבה לכולכם על תשומת הלב. לי זה לא מגיע, מגיע לה".
הנשיא ובני משפחתו יקבלו ביקורי תנחומים במשכנו במועדים הבאים: מחר, יום חמישי, בין השעות 13:00-10:00, ובין 19:00-16:00, וכן ביום שישי בין 14:00-10:00.
ללשכת נשיא המדינה הגיעו ביממה החולפת הודעות ניחומים רבות מהארץ ומהעולם. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כתב הבוקר בטוויטר כי "מלניה ואני שולחים את תנחומינו העמוקים ביותר לנשיא ריבלין ולכלל מדינת ישראל בעקבות פטירתה של הגברת נחמה ריבלין". הנשיא האמריקני כתב עוד כי "ריבלין ייצגה את ארצה האהובה בחן ובשיעור קומה. נתגעגע אליה יחד עם כל אלו שהכירו אותה".
נחמה ריבלין נולדה ב-5 ביוני 1945 במושב חרות שבגוש תל מונד. הוריה עלו מאוקראינה והיו ממקימי החלוץ של המושב. את לימודיה התיכוניים סיימה במדרשת רופין. ב-1964 החלה בתואר בבוטניקה וגנטיקה באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן עבדה במוסד האקדמי בתור מזכירה מדעית במכון למדעי החיים.
את בעלה, לימים נשיא המדינה, הכירה ב-1970 במהלך מסיבה. השניים נישאו כשנה לאחר מכן ונולדו להם שלושה ילדים: רן, כיום עורך דין; ענת, עורכת בטלוויזיה ובין השאר מעורכות התוכנית ארץ נהדרת; וריבי (רבקה). לנשיא, שאלה נישואיו השניים, בן נוסף מנישואיו הראשונים - יואל, אדריכל במקצועו. בשנת 2007 פרשה ריבלין לגמלאות ואז גם חלתה במחלת הריאות הקשה. עם החמרת המחלה נאלצה להיעזר במכשיר חמצן.
בספטמבר 2016 במהלך ביקור נשיאותי שקיים בעלה בקייב בירת אוקראינה, התקשתה נחמה לעצור את דמעותיה כאשר הקריא מעל בימת הפרלמנט את שמות בני משפחתה שניספו על אדמת המדינה. בתום הנאום סיפרה ריבלין: "לשמוע את שמה של אמא, היה עבורי רגע קשה, הדמעות חנקו את גרוני. לאחר כמה דקות חזרתי לעצמי והקשבתי לנאום בגאווה. אני, נחמה, בתה של דרורה מינץ, רעיית נשיא מדינת ישראל, נמצאת על אדמת אוקראינה ורואה ברגע הזה ניצחון".
בתור הגברת הראשונה החליטה ריבלין להתמקד בנושאים שונים בהם אומנות, ילדים עם צרכים מיוחדים, איכות הסביבה, הטבע ושמירה על כדור הארץ. ריבלין גם פעלה למען אמהות שכולות וקידום נשים. ב-2016 אירחה בבית הנשיא 16 נשים שהותקפו מינית והסכימו לחשוף את סיפורן. שלוש שנים לאחר מכן הצטרפה לנשים שקיימו משמרת מחאה מול בית הנשיא על האלימות הגוברת נגד נשים. ריבלין גם ניהלה פרויקט לשיקום נשים אסירות בכלא נווה תרצה.
לפנייה לכתב/ת 
