ללכת שבי אחרייך, נחמה
לסיפור האהבה הפרטי של נחמה ורובי נוסף עם השנים גם חיבוק חם מכל חלקי העם. בצניעותה היא כבשה את לב כולם, בחוכמתה ידעה לתמוך בקהלים רבים, ובטובה השכילה להנחיל ערכים של שלום, אהבת האדם וחמלה
במרץ 2017 התלוויתי לביקורו הממלכתי של נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין עם רעייתו נחמה ז"ל בווייטנאם. רובי לא הסכים לטוס לאף מקום בעולם בלי נחמה. למרות מחלת הריאות שלה, והעובדה שהסתובבה עם מחולל חמצן צמוד, הוא התעקש שרעייתו תתלווה אליו.
נחמה ריבלין ז"ל 2019-1945
ההספד המלא של הנשיא: "נחמה שלי, חזרת הביתה"
הנשיא נישק את ארונה של רעייתו: "תודה רבה לכולם"
רופאה של נחמה ריבלין: "היא ידעה שהיא עלולה למות"
במהלך הביקור, רובי ונחמה החליטו לבקר במפרץ "הלונג ביי" - אתר התיירות המפורסם ביותר בווייטנאם, אחד משבעת פלאי עולם הטבע ואחד מאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.
ריבלין חבש את כובע הקברניט והתנסה בהשטת האונייה. מול הנוף עוצר הנשימה, התחבקו לרגע רובי ונחמה ואף פרסו את ידיהם כמו בסרט המפורסם "טיטאניק". זה היה רגע מזוקק וטהור של אהבה אמיתית שאפיין את הזוגיות הזאת.
זה לא היה גימיק תקשורתי. השניים ביקשו שלשכת הפרסום הממשלתית לא תפיץ את התמונה האישית לתקשורת. צילמתי את החיבוק הנדיר הזה במצלמת הטלפון הנייד שלי ‑ וכך היא התפרסמה בארץ ובעולם.
החיבור הרומנטי הנדיר הזה בין רובי לנחמה חזר על עצמו בהרבה הזדמנויות. זכורה התמונה מביקורם בטאג' מהאל בהודו בדצמבר 2017. הם הצטלמו יושבים מחובקים ואוחזים יד ביד על ספסל דיאנה המפורסם – שעליו ישבה הנסיכה ב-1992. קשה היה שלא להבחין באהבה הפורחת בין רובי לנחמה אחרי 46 שנה. רובי ונחמה החליטו לכתוב בספר האורחים של הטאג' מהאל את הציטוט מתוך מגילת שיר השירים "עזה כמוות האהבה". נחמה ביקשה להוסיף: "כאן במקום הזה אפשר 'לרקוד את האהבה עד קצה גבולה' כמחווה ללאונרד כהן שהלך לעולמו בשבוע שעבר”.
לפני מספר שנים הערתי לדוברת בית הנשיא שבהודעות לעיתונות הם תמיד מציגים את רעיית הנשיא בתור "הגברת" וחשבתי שזה לא תואם את רצונה של נחמה. הם סיפרו לנחמה על ההערה שלי והיא הגיבה: "הוא פשוט צודק". ומאז הפסיקו בבית הנשיא לכנות את נחמה כ"גברת".
נחמה אהבה מאוד לצאת לגינת בית הנשיא. היא ידעה מתי כל אחד מהעצים פורח. אפילו את שמות הציפורים שמבקרים בגינה הנשיאותית הכירה ואף הובילה פרויקט של האכלת צופיות במבחנות עם מי סוכר.
האהבה שלה לבעלי חיים זכורה היטב לוותיקי האוניברסיטה העברית שם עבדה כלבורנטית. נחמה הייתה מגיעה כל יום לעבודה עם כלבי המשפחה, דון וסטפן, ונותנת להם לרוץ בדשא. הכלבים היו מתקרבים לסטודנטים שישבו לנוח וגונבים להם את הסנדוויץ'. נחמה הייתה מסתובבת עם כסף קטן בכיס ורצה לסטודנט שממנו נגנב הסנדוויץ', מתנצלת עמוקות ונותנת לו כסף שיקנה לעצמו משהו לאכול.
האוניברסיטה העברית הוציאה בשל כך הנחיה לסגל לא להביא בעלי חיים. נחמה כעסה והחתימה על עצומה נגד ההחלטה.
אבל יותר מכל, היא המשיכה באהבה הגדולה שלה לאמנות ותרבות, והלכה בקביעות לסרטים, להצגות תיאטרון ולתערוכות. גם בביקורים בחו"ל היא תמיד הקפידה לנהל לו"ז פרטי שכלל קפיצה למוזיאון או לתיאטרון.
אחד הרגעים שלא יישכחו היה בביקור של רובי ונחמה בפרלמנט האוקראיני. נחמה פרצה בבכי קורע לב בעת שבעלה הקריא את שמות בני משפחתה שנספו בשואה. אחר כך סיפרה לי בהתרגשות: "אני, נחמה, בתה של דרורה מינץ, רעיית נשיא מדינת ישראל, נמצאת על אדמת אוקראינה, רואה ברגע הזה ניצחון".
לפנייה לכתב/ת 
