מורן רוזנבלט: "האבל לא יסתיים בשנה הזאת, ולא לעולם"
אביה של השחקנית מורן רוזנבלט נפטר בפתאומיות לפני שמונה חודשים, ולמרות הקשיים הצליחה להרים את עצמה ולהמשיך לעבוד. כעת היא מגלה את הצד הקומי שלה בקומדיה הפרועה "מבצע שלאגר" ולא נותנת לרצף התפקידים המרשים לעלות לה לראש. ריאיון
איך מרימים את עצמך אחרי דבר כזה?
"אני לחלוטין עדיין בזה. זו עדיין שנת האבל ואני בטוחה שהיא לא תסתיים לא בשנה הזאת ולא לעולם. אני חושבת שנורא-נורא התבגרתי. וזה לא פשוט ולא קל, אבל מאוד מחזק. זו שנה שחיזקה אותי".
מי הכי עוזר לך?
"אני. הכול תלוי בי. וגם במטפל שלי".
רוזנבלט לא נתנה לטרגדיה המשפחתית לעצור אותה, והיא ממשיכה עם רצף תפקידים מרשים עבור שחקנית צעירה. היא בלטה כבר בסרטה הראשון, "אודם" של יהונתן סגל מ-2012, בו גילמה נערה פלסטינית. ב-2015 כבר זכתה בפרס אופיר על תפקידה ב"חתונה מנייר", אז גילמה נערה על הספקטרום האוטיסטי. לפני שנה הצטרפה לעונה השנייה של "פאודה", ולאחרונה כיכבה בסרט "פרה אדומה", זוכה פסטיבל ירושלים. ואם אתם עדיין לא בטוחים מאיפה היא מוכרת לכם אז היא גם ניהלה מערכת יחסים צמודה וארוכה עם ג'וי ריגר, שנגמרה השנה.
לרוב, רוזנבלט מככבת בתפקידים דרמטיים ומרגשים, אבל עתה היא משתתפת בקומדיה הפרועה "מבצע שלאגר", שעולה היום (ה') לאקרנים, ומתארת מציאות אוטופית שבה יש שלום בין ישראל ללבנון, ומי שמופקד לשמור על הסדר הטוב הוא האו"ם. העניין הוא ששלושה חודשים לאחר הסכם השלום ההיסטורי, שני הצדדים לא לגמרי יודעים מה עושים בימי שלום, ומתגעגעים לימי המלחמה.
"זה לא היה אזור הנוחות שלי", היא מספרת על המעבר לקומדיה, "מאוד נוח לי בכבדות ובדרמה אז היו לי חששות, אבל אני די שמחה ממה שיצא".
במרכז הסרט קצין או"ם אוסטרי בשם וורנר באומשלאגר (תומאס שטיפסיץ) שמוצב בגבול ומנהל רומן גם עם קצינה ישראלית (מירב פלדמן) בצד שלנו וגם עם צעירה לבנונית מורדת במוסכמות בשם רנייה (רוזנבלט) בצד הלבנוני. באוסטריה, אגב, הוא בכלל נשוי לאישה שמחכה לו בבית. אבל אל תתנו לפרמיס הזה להטעות אתכם, שלוש הנשים חזקות בדרכן ובכלל לא פראיירות.
"נכון, מסכימה. זו שאלה שאני לא יודע את התשובה אליה. התחלתי את האודישנים בתפקיד של מירב ומשם זה התגלגל. נראה לי שהבמאי חיבב אותי ורצה אותי בסרט, וזה התפקיד שהיה לו".
מאיפה הערבית?
"למדתי. גם בסרט הראשון שלי גילמתי פלסטינית. הבמאי הכיר אותי מהסרט ההוא, בגלל זה הוא חשב ללהק אותי לדמות הלבנונית. למדתי ערבית בשביל התפקיד וגם אוסטרית. אבל אני לא זוכרת כלום, המוח שלי לא זוכר דברים כאלה".
הסרט הוא קופרודוקציה בין אוסטריה לישראל, את התסריט כתבה מעיין עוז על פי רעיון של מיכה שגריר, ועל הבימוי אמון האראלד זיכריץ האוסטרי. "לקח לנו זמן להתרגל אחד לשני", מספרת רוזנבלט על הבדלי המנטליות, "גם עכשיו אני עובדת עם הפקה של קאסט גרמני, אז לוקח בערך שבוע להבין אחד את השני. הם לומדים להיות הרבה יותר זורמים וספונטניים ואנחנו לומדים מקצוענות, זו בערך החלוקה".
לא רק שאת עושה פה קומדיה, אלא סרט מסחרי. גם זה נדיר בשבילך.
כשעשינו את זה לא הרגשתי שאנחנו מצלמים סרט מסחרי. אני מקווה שהוא יהיה מסחרי ושיבואו אנשים. מבחינתי קראתי את התסריט ומאוד אהבתי את הקונספט. יש שלום, ואף אחד לא יודע מה לעשות עם עצמו בזמן הזה וכולם רוצים לחזור למוכר. אני לא חושבת שאפשר להסתכל על סרט לפי התוצאה שלו, אם הוא מסחרי או עצמאי. אני מתנסה ולאט לאט מתחילה להתביית במה שנכון לי. אבל אני ממש שמחה לעשות קומדיות. זה מוציא צד שאני פחות רגילה אליו".
נראה שמבחינת תפקידים את בתקופת פריחה. את חוששת שאולי זה ייגמר?
"קודם כל אני שמחה שנראה שאני עובדת, אבל אני לא חרדה. בטח שזה לא כיף להרגיש שלא רוצים אותך, אבל נורא חשוב לעבוד על זה. זה לא שאם אתה מוצף בעבודה כל הזמן, אז להיות תלוי באישור החיצוני הזה זה דבר בריא. אבל בגלל שבמקצוע הזה אתה תלוי בלקבל כן, מאוד חשוב לבנות דברים שבהם אני לא תלויה בזה - שזה ליצור בעצמי, להיות עם חברים, ללמד, ולדעת לא לתת לזה לקבוע מי אני".
הזוגיות שלך ושל ריגר הייתה מתוקשרת, זה מקום שהיית נכנסת אליו שוב?
"האמת שאני לא הרגשתי יותר מדי את התקשור של הדבר הזה. יכול להיות שכלפי חוץ זה נראה אחרת, אבל אני לא הרגשתי את זה כל כך".
שבוע הגאווה בפתח. את מרגישה נציגה של הקהילה?
"מדי פעם אני מקבלת הודעות באינסטגרם, מישהי נגיד רוצה לשתף אותי בקושי שיש לה, אז כמובן שאדבר ואתקשר איתה. ובאופן כללי כשאנשים יוצאים מהארון זה משפיע על אנשים אחרים. זה בטוח. אבל זה בערך מה שאני עושה, אני לא חושבת שאני עושה יותר מדי. אני חוגגת את שבוע הגאווה, בצילומים ובהצגות".