בשר זה לא כשר: כללים לבחינת כשרות המזון שלכם
משמעותו המקורית של המונח "כשר" היא מה שהוא ראוי או נאות, אבל אם נביט סביבנו נראה שגודל ההכשרים עולה בהרבה על עומק הכשרות. אם בשבועות אנחנו מקפידים על מאכלי חלב כדי להתחבר לטעמה של תורה, כדאי שנחיל על עצמנו את כללי המוסר בכשרות המזון כל השנה
שבועות הוא החג האהוב עליי. לא רק סלינו שעל כתפינו, ולא רק ראשינו העטורים מעוררים בי את חיבתו; לא רק קבלת התורה, כְּלֵי הלבן, שיבולת בשדה ורות המואבייה מדברים אל לִבי, אלא גם העובדה שזהו חג של מאכלי חלב. כצמחונית ותיקה מנהג זה נתפס בעיניי תמיד כטהור ונקי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ישנם טעמים רבים למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות. אחד מהם הוא שתורתנו היא תורת חיים, ובעת שמחת קבלתהּ מתאים לאכול מזון שאיננו דורש הרג. במאמר מוסגר אוסיף שחבריי וחברותיי הטבעוניים מעירים לי שגם מאכלי חלב כרוכים בצער בעלי חיים. אני נאלצת להסכים עמהם ולכן גם מנסה להמעיט במאכלים אלה. ובכל זאת, יש בעיניי הבדל עקרוני בין צריכת חלב וביצים לבין אכילת בשר.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "הכי ציונית בעולם": הקהילה היהודית שניצחה את ה-BDS
- אברהם פריד בבכורה: "שיר שיעזור לקבל את התורה"
- לראשונה גם בתוניסיה: היהודים חגגו את "יום ההצלה" מהנאצים
התיאור "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד', י"א) התפרש במסורת היהודית כטעמהּ של תורה. זו נמשלה לחלב המרווה את התינוק ומחיֶּה אותו, ולדבש שמתיקותו מזינה ועיכולו קל. שני מזונות בסיסיים ומנחמים. כך יכולה להיות בעבורנו גם התורה - מְחיה, מזינה ומנחמת.
הן בקהילות המזרח והן בקהילות אשכנז מקובל המנהג לתת לילדים רכים, כשהם מתחילים ללמוד תורה, ללקק דבש מעל לוחות שעליהם כתובות אותיות הא"ב, או לשמח אותם בדברי מאפה מתוקים בצורת האותיות. הרעיון העומד מאחורי מנהג זה הוא הרצון לחבב על הקטנים את לימוד התורה ולעשותה מתוקה בפיותיהם. אבל טעמו של המנהג עמוק אף יותר מהמתקת התורה. באמצעותו לומדים הילדים שעליהם להפנים את התורה. כשהם "אוכלים" את התורה, הם הופכים אותה לחלק חיוני מקיומם הרוחני, ולא פחות מכך הגופני.
המזון כתורה
לא רק התורה היא מזון אלא גם האוכל הוא תורה, וללמוד אותה אנו צריכים וצריכות. המזון הוא מרכיב מרכזי ובעל משמעויות רבות בתרבות האנושית, והתרבות היהודית איננה יוצאת דופן בכך. הוא חשוב בחגים שלנו, באירועים המשפחתיים ובטקסי מעגל החיים. אנחנו עוסקים בקדחתנות בדיוק של מתכונים חדשים, שואלים ממנהגי חברות וחברים ומנסים להיזכר במתכון המיוחד של סבתא. יהודים מרבים לעסוק באיסורים ובניחומים הקשורים באוכל, ושואלים מה מותר ומה אסור, מה ראוי למאכל ומה לא. זיהוי התורה עם מאכלים ערבים לחיך מזמין אותנו להרהר במזון, באוכל עצמו ובשאלות מה ראוי לאכול.
עקרונות הכשרוּת הבסיסיים נמנים בתורה, והם פותחו והורחבו בהלכה במהלך הדורות. הדוגמה הקלסית לכך היא הציווי: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" המופיע שלוש פעמים בתורה. איסור זה המדבר על מקרה מסוים והמנוסח בלשון מאוד ממוקדת, הובן בדיעבד כאיסור על ערבוב של בשר וחלב, איסור שהביא להפרדת כלים ולדיונים על הזמן הדרוש להפריד בין אכילת בשר לחלב וכו'.
כשרות והכשרים
בדורנו מחמירים ומקצינים חוקי הכשרוּת והגבלותיהם (עתה נוכל למצוא אפילו רעל כשר). הֶכשרים המכונים "מפוארים" מפרידים בין ידידים וקרובים שאינם יכולים עוד לסעוד אלה אצל אלה, לא בגלל שאלות של כשרוּת, אלא בגלל שאלות של הֶכשרים. סמלית היא העובדה שגודלם של סמלי הכשרות על מוצרי מזון הוכפל בשנים האחרונות.
משמעותו המקורית של המונח כָּשֵׁר היא מה שהוא ראוי או נאות. לדוגמה, כאשר אסתר פונה לאחשוורוש בבקשה להציל את עמה, היא מבקשת: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח', ה'). אם נבדוק סביבנו, עולה החשש שרבים מן העוסקים בשאלות של כשרוּת שכחו מה טיבו האמיתי של עיסוקם. בהשוואה לענייני הכשרֵי הכשרוּת שרק הולכים ומתרחבים, העיסוק בכשרות עצמה הופך לטכני, ריק וחסר מהות פנימית.
לצד ההקפדה וההקצנה בכל הקשור בצדדים הפוליטיים והטכניים של הכשרוּת ושל ההכשרים, משמח לראות ניצנים של תשומת לב הולכת וגוברת לכשרותו של המזון במובנים רוחניים, חברתיים וערכיים.
תורת חיים וכשרות חיים
בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים חוזרים ושואלים מהי כשרות; מה הופך מזון לכשר, מוסרי וראוי למאכל. האם אוכל מהיר, רווי שומן וכולסטרול הפוגע בבריאותנו ובהרגשתנו הוא כשר? האם מזון שיוצר על ידי ילדים המועסקים בתנאי עבדוּת במדינות העולם השלישי הוא כשר? האם בעלי חיים שגודלו באכזריות ונשחטו באטימות לב (גם אם מתוך הקפדה על ההלכה) כשרים לאכילה? האם מזון קפוא שחומם והוגש כלאחר יד לילדים הבוהים בטלוויזיה הוא כשר? תורתנו היא תורת חיים, ועל האוכל שאנחנו מזינים בו את גופנו להתאים לכשרות חיים.
אכילה מודעת היא חיונית. מה שאנחנו מכניסים אל תוך גופנו הופך להיות מה שאנחנו. ועל כן יש להיזהר במזונותינו מאוד. לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על שיטות חדשות לבחינת כשרוּת של מוצר: אֶקו-כשרות, כשרות מוסרית, תנועת "האוכל האיטי" ועוד. עוד ועוד אנשים מחפשים כיום את התָּו של סחר הוגן או הכשרים חברתיים, לא פחות מאשר תָּו של כשרוּת ממוסדת.
איך אדע אם זה כשר?
שבעים פנים לתורה (שבעים הוא גם הערך בגימטרייה של המילה "גבינה", אחת מגיבורות החג), ולכבוד החג אני מבקשת להציע רשימה ניסיונית של אמות מידה לבחינת כשרוּת של מזון. הן אינן באות להחליף את חוקי הכשרוּת הקיימים, אלא להוסיף עליהם ממד של תשומת לב. כולן נובעות מהחיוב הבסיסי לחיות חיים של קדושה – "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ב').
1. צדק חברתי, דאגה למי שאין להם: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (ישעיה נ"ח, ז').
2. שמירה על הטבע והימנעות מבזבוז: "בל תשחית" (על פי דברים כ', י"ט).
3. יחס הוגן לבעלי חיים: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כ"ג, י"ט).
4. העסקה הוגנת: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" (ויקרא י"ט, י"ג).
5. בריאות ושמירת הגוף: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד', ט"ו).
6. רגש של הודיה: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָ הּ" (תהלים ק"נ, ו').
7. משפחה וקהילה: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (תהלים קל"ג, א').
8. תשומת לב ומודעות: "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" (קהלת ז', ב').
9. טעם והנאה: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד', י"א).
10. מתינות: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (משלי כ"ה, ט"ז).
חלק מקני המידה הללו משלימים אלה את אלה, ואילו חלקם נמצאים במתח ואף סותרים זה את זה. לדוגמה, מזון של "סחר הוגן" עשוי להיות יקר יותר ולכן הוא בעייתי מבחינה חברתית. כמו כן, מה נעשה אם למשל דווקא החברה המייצרת מזון אורגני מעסיקה עובדים בתנאים לא הוגנים וכו'.
לשאלת כשרותו המהותית של המזון שאנו מביאים אל פיותינו בימינו, אין פתרונות קלים. אין אלו שאלות שניתן לקבל עליהן תשובות חותכות מרבנים ואנשי סמכות. אך גם אם לא נגיע לתשובות חותכות בשאלות אלו, וגם אם לא עלינו המלאכה לגמור בעניין זה, אין אנו בני חורין להיבטל מהן.
- הטור מבוסס על פרק מהספר "בזמן - מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי" (הוצאת "ידיעות ספרים") שיצא לאחרונה
לפנייה לכתב/ת 
