זקוקים לנחמה: פרידה מהאישה שייצרה אהבה
"במאמר קצר למזמור קכ"ב כתבה כי בכניסה לעיר, היא חשה עדיין את הפסוק' עומדות היו רגלנו בשערייך ירושלים', וכך מצאה עצמה הופכת להיות לאחת מאבני החן של ירושלים". הרב ד"ר בני לאו נפרד מתלמידת התנ"ך שלו, נחמה ריבלין ז"ל
הפסוקים הראשונים המתנגנים בראשי במחשבה על פרידה מאשת הנשיא, נחמה ריבלין, הם פסוקי מזמור קל"א בתהלים:
"שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיניי ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אתמול (5 ביוני) לפני 74 שנים, עם סיום מלחמת העולם השנייה, נולדה נחמה בעולם. הוריה, דרורה ומנחם שולמן, תלו בה את תקוות הדורות הבאים שיקומו אחרי המבול. אתמול נפרדנו מאישה אהובה, שרוב שנותיה בחרה לחיות רחוק מעיניי הציבור. רק הכניסה לבית הנשיא חשפה את היופי האצור הזה לעיניי כל. אישה שאהבה את אוצרות הטבע, אהבה את בעלי החיים אבל מעל לכל אהבה את כל בני האדם, בלי לקטלג, בלי למיין ובלי להעדיף.
"זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה" (רחל שפירא)
אחת מאבני החן של ירושלים
ירושלים הילכה קסם על הסטודנטית הצעירה ממושב חרות שבשרון. כל החושים התמסרו אל העיר הפלאית הזו ואל אנשיה. לפני שנתיים כתבה נחמה מאמר קצר למזמור קכ"ב באתר של 929, וכך אמרה:
"לא נולדתי בירושלים ולא גדלתי בה. אבל אני חיה בירושלים יותר שנים מאשר בכל מקום אחר. הגעתי אליה כשהייתי בת תשע עשרה, כדי ללמוד באוניברסיטה העברית. בהמשך בניתי את ביתי עם רובי, ירושלמי בן ירושלים. עדיין, בכל פעם שאני רואה את ירושלים נפרשת מולי בכניסה לעיר, אני יכולה לחוש את הפסוק 'עומדות היו רגלנו בשערייך ירושלים'.
"אני אוהבת מאוד להסתובב ברחובות ירושלים, שיש בהם נשמה ולב. לפעמים נדמה לי שהבניינים מספרים סיפור. ירושלים שלי היא הרוכלים בשוק מחנה יהודה, שאת חלקם אני מכירה בשם, היא האוניברסיטה העברית, המוזיאונים, האתרים הקדושים, בתי האמנים, וביתי שלי".
כך מצאה עצמה נחמה הופכת להיות לאחת מאבני החן של ירושלים, על טעמי השוק, צעדי המחול בז'ראר בכר, שכיות החמדה של המוזיאון ובסרטי קולנוע סמדר. אך מעל כל האהבות הייתה האהבה לספרות .
"בן-זוגה של אשת הנשיא"
קשה לתאר איך בתקופה כל כך קצרה, פחות מחמש שנים, יצרה תנועה רחבה כל כך של אהבה מקצה לקצה, ללא שום היבט פוליטי או מגזרי. הסוד שלה היה נעוץ בעין הטובה שבה התבוננה בנו, בבריות כולם. ללא חנופה אך בעיקר ללא התנשאות.
התלמוד אומר שאין אישה מתה אלא לבעלה. אבל ראובן ריבלין לא היה בעלה, אלא האיש שלה. היא הייתה רעייתו, והוא – בן-זוגה של אשת הנשיא. כך נהג לומר וכך התנהלו בעולמם האינטימי לנוכח כולנו.
"אהבה כזו כבר לא רואים
הולכים לאט ואוחזים ידיים
בצדי השביל כולם עוברים
אוספים שברים פיסות חיים
דמעות הופכות לשיר ומנגינה" (עידן רייכל)
אני מעז לומר שבזכות נחמה – רובי, ובזכות רובי נחמה גדולה לארצנו השסועה והכאובה. במשך ארבע וחצי שנים נפגשנו, כל שישה שבועות, לחוג התנ"ך של בית הנשיא בקצב הקריאה של הפרק היומי – 929. לפני ארבעה חודשים אמרה לי נחמה שכדאי להזמין את אלון אדר – "אותו אני מאוד אוהבת". כשאלון בא לחוג את כבר לא היית שם. הוא הקדיש לך את השיר "בואי נחמה":
ימים, ימים של פרץ
ואין שלום בארץ.
שמש קופחת, האדמה רותחת.
ימים, ימים של קיץ
אל תעזבי אותי.
תפילה לבורא עולם שימלא אותנו באור ובנחמה, כי אורות כאלה צריכים ללקט אחד-אחד ולהאיר לעולם וליושביו בחסד וברחמים. יהי זיכרה ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
