ירק בלב מדבר: בצל החרם, קטאר לומדת לגדל בעצמה
החרם שהטילו מדינות המפרץ על האמירות הצחיחה רוקן את מדפי הסופרמרקט שלה ואילץ אותה לפתח את החקלאות המקומית. למרות המחסור במים ו-50 מעלות בקיץ התפוקה גדלה פי שלושה, ואפילו על ייצוא מתחילים לחשוב: "החרם עזר לנו מאוד", מאמינים שם עכשיו
מוקף במה שפעם היה מדבר צחיח, ניזאר אל-עטאונה מנסה לאמוד את משקלה של דלעת כתומה ענקית. "לפחות שמונה קילוגרמים", מצהיר בגאווה אל-עטאונה, מנהל התפעול בחברת הפיתוח החקלאי "קטארת" שבקטאר.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אל-עטאונה נמצא בלב שדה דלועים גדול בא-דעאיין, 40 קילומטרים צפונית לבירה דוחא. שדות חקלאיים הם מראה חדש בנוף הקטארי, שרובו המוחלט היה מורכב עד לא מזמן מדיונות חול. האמירות הזעירה שבמפרץ הפרסי סובלת גם ממחסור במים, והטמפרטורות בה בקיץ מגיעות ל-50 מעלות צלזיוס. אלה גרמו לכך שעד לא מזמן ייבאה קטאר כ-98% ממוצרי המזון שלה.
אלא שהחרם שהטילו עליה ב-2017 שכנותיה במפרץ, אילץ את קטאר לחפש מקורות מזון חלופיים. סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים – מקורות הייבוא המובילים שלה – ביטלו טיסות ישירות לדוחא, סגרו את הנתיבים הימיים אליה והשעו את פעילות הסחר עימה בשל תמיכתה, לכאורה, בטרור ובאיראן. כך, נותרה המדינה העשירה עם מדפים ריקים בסופרמקרטים ותושבים שחוששים ממחסור במזון.
קטאר הגיבה במהירות – היא הטיסה באמצעות חברת התעופה הלאומית הגדולה, קטאר איירווייז, משלוחי מזון ממדינות ידידותיות כמו טורקיה, איראן ומרוקו. אך העלות הגבוהה של מבצע הייבוא המוטס הדגישה בפני הבכירים בדוחא את החשיבות שבפיתוח יכולת ייצור עצמית, ומאז יוני 2017 הם מקדמים יוזמות מקומיות לגידול מוצרי מזון.
"מאז החרם אנחנו עובדים 24 שעות", מספר המנהל הכללי של החברה הקטארית, ת'וואד מוחמד אל-קווארי. "השבחנו שטחי אדמה נרחבים והגדלנו את התפוקה". היקף הייצור בחברה, שבבעלות ראש הממשלה לשעבר עבדאללה בן חליפה אל-ת'אני, שילש את עצמו מאז תחילת המשבר.
קווארי טוען שהתפוקה היומית עלתה מ-9-7 טונות של ירקות ל-30-25 טונות בחודשי החורף – עונת השיא – וזאת למרות האקלים המאתגר.
"בקטאר התנאים קשים מאוד, הטמפרטורות חמות והלחות גבוהה. לא קל להתגבר על האתגרים האלה. יש לפעול בטכניקות מיוחדות ובשיטות חקלאיות ייחודיות", מסביר אל-עטאונה, בעודו מתהלך בין שורות של עגבניות בשלות.
אתגרים בכל מקום
תנאי הבסיס הבעייתיים בקטאר גורמים לכך שנדרשת שנה של עבודה כדי להכשיר חלקה של קרקע חקלאית כך שתהיה ראויה לעיבוד. תחילה יש לשבור שכבת סלעים, לחפור דרך החול ואז לאסוף חימר ולערבב אותו עם משקעים אורגניים, כדי שהאדמה תוכל להיות פורייה מספיק לקליטת גידולים. לפני שניתן לזרוע אפילו זרע אחד, יש להניח צינורות השקיה באורך של קילומטרים.
אספקת המים בקטאר נשענת בעיקר על התפלה, בארות ומי תהום. "המים הם אתגר גדול לחקלאות", אומר אל-עטאונה, מהנדס במקצועו. "הם בעלי מליחות גבוהה ודורשים עבודה".
כשהוא אינו בוחן את הייבול החקלאי בפרויקט בן ה-6,500 דונמים, אל-עטאונה מנסה סוגים חדשים של זרעים, טכניקות גידול ושיטות לחיסכון במים. הוא מתגאה בפיתוח "ירקות נקיים", תוך שימוש בכמות כימיקלים פחותה ככל הניתן – מה שהופך אותם ל"אורגניים למחצה".
אל-קווארי מודה שעלות העבודה החקלאית "גבוהה כאן מאוד". למעשה, המיזמים החקלאיים שרצו להגדיל את העסק נאלצו להשקיע סכומים גדולים. החברה החקלאית לבדה השקיעה 20 מיליון ריאל קטארי, כ-5.5 מיליון דולרים, כדי להרחיב את פעילותה וכך לתמוך במאמץ של קטאר לספק כמה שיותר מצרכיה בעצמה.
בחברה מקווים להגדיל את מספר החממות והשדות בכ-50 אחוזים עד תחילת 2020. "אף אחד לא אוהב להפסיד כסף", אומר אל-קווארי, ומבהיר שהמיזם שלו רווחי.
כמעט רבע מהירקות שנמכרים כעת בקטאר הם מתוצרת מקומית לפי נתוני משרד החקלאות, בהשוואה ל-12 אחוזים בלבד ב-2016. קטאר מקווה להגיע ל-70 אחוזים עד 2023, והממשלה הקימה מחלקה ייעודית שעוסקת בביטחון תזונתי כדי לעמוד ביעד.
עם תעשיות חלב ועוף מרשימות שצמחו כמעט מאפס, בקטאר בוחנים כעת גם אפשרויות ייצוא. החברה החקלאית בדקה אפשרויות לייצא פירות וירקות לרוסיה ולאוקראינה, אך נתקלה בסירוב מהרשויות בדוחא, שמתעדפות בינתיים את הצרכן המקומי.
"החרם עזר לנו מאוד", מסכם אל-קווארי. "זה עזר למדינתנו ולמנהיגינו להתמקד באנשים שלנו ולראות מה הם יכולים לעשות".
לפנייה לכתב/ת 
