"אני אחד האנשים היותר אמיצים שיש"
סיפור חייו של ארז אלטשולר (66) יכול לשמש בסיס לסרט בנושא האומץ. תפיסת שודד והעובדה שיצא חי עם חייליו מהקרב על החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, הן רק שתי דוגמאות לכך. "אני לא פוחד על עצמי, רק על ילדיי ומקורביי". ויש גם ספר בישול
בדצמבר 1974 קיבל ארז אלטשולר את עיטור האומץ ממשטרת ישראל, על שסייע ללכידת שודד תוך כדי סיכון עצמו. בהסבר נכתב: "ארז אלטשולר עשה מעשה גבורה, שיש בו גילוי אומץ לב בלתי רגיל, בעוזרו לאנשי משטרה בעת מילוי תפקיד תוך חירוף נפש". והפירוט: "ב־20 ביוני 1972 עמד אלטשולר בתחנת אוטובוס ברמת-גן ושמע לפתע יריות. הוא הבחין בשלוש מכוניות, בהן אחת משטרתית, המתנגשות זו בזו, ובאדם חמוש המזנק מאחת מהן ויורה לכל עבר.
אלטשולר לא היסס לרגע, יצא בעקבותיו כדי לתופסו. בזמן המרדף ירה האיש לעברו, אך הוא לא נרתע והמשיך לדלוק אחריו עד שהצליח להדביקו ולהסגירו לידי השוטרים שהגיעו למקום. התברר שזה האדם שהיה מעורב בשוד בנק דיסקונט ברמת-גן. על מעשה זה הוענק לו עיטור האומץ לפי חוק העיטורים במשטרת ישראל". על החתום: שאול רוזוליו, רב ניצב המפקח הכללי כסל"ו תשל"ה.
"השודד החל לברוח תוך כדי ריצה על המדרכה לכיוון תחנת האוטובוס. מיד פרסתי ידיי לצדדים והצמדתי את 4 האנשים שלידי לגדר האבן", נזכר אלטשולר. "השודד הגיע אליי, ואז עשיתי פסיעה קדימה כדי לתפוס אותו. הוא נעצר והצמיד לי את ה'עוזי' לבטן. פסעתי חצי צעד לאחור, הבטתי לעיניו, הושטתי יד ימין הצידה ואמרתי לו: ‘תפאדל... תרוץ’. השודד היה המום מתגובתי, פנה שמאלה והמשיך לרוץ, כשתוך כדי הריצה הפנה את ה'עוזי' לאחור וירה עליי צרור ארוך ששרט לי את האוזן!... צמצמתי טווח ל־’0’ תוך שאני מכניס אגרוף רב־עוצמה לראשו של השודד, שנפל על הקרקע מחוסר הכרה. התיישבתי עליו לוודא שאין בכוונתו ‘להתעורר’ ולהיאבק בי, המתנתי עד שניידת משטרה תמצא אותנו ותעצור אותו".
תגדיר מהו אומץ בעיניך
"זו היכולת להתגבר על הפחד, שהוא תכונה מולדת של כל אדם. אני מבדיל בין אומץ אינסטנקטיבי, למשל לקפוץ באנג'י, שזה מהלך קצר, לאומץ שהוא היכולת שלך לקרוא ולהבין שלפניך מצב מסוכן, שאלה של חיים ומוות, אבל לקחת אחריות ולהגיד: אוקיי, זה המצב, ואני אתפקד בו. כשיש למישהו אמונה שהוא ייצא ממצב מסוים – יותר קל לו. כך היה במפגש עם השודד, שהייתי חייב לתפוס, וכך בחווה הסינית – להוציא את החיילים שלי חיים מהאש. ידעתי שיש לי משימות שאני חייב לעמוד בהן".
אלטשולר גם כתב ספר, שבו הוא מתאר איך כמפקד ראה את המוות בעיני ארבע פעמים ב־24 שעות, במהלך הקרב על החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף, לאחר שירות בסיירת מטכ"ל. הוא גם מחייך, כשהוא מספר איך לפני 35 שנה שלח את הוריו לטיול לשווייץ, וב־3 שבועות מחק להם את הבית ובנה להם בית חדש בהפתעה. "גם למהלך כזה צריך אומץ".
יש כאלו שיגידו שאתה "משוגע"
"נכון, אבל אני באמת אחד האנשים היותר אמיצים שיש. במצבים כאלו אני מאמין ביכולות שלי ובבורא עולם. אני מאמין שלכל אדם יש תאריך תפוגה, שבורא עולם קובע. כנראה שתאריך התפוגה שלי טרם הגיע. אני לא פוחד שיפגעו בי, אבל אני כן פוחד ודואג לקרובים לי, וכמובן לילדיי. לא הייתי אדיש במלחמת לבנון השנייה, כשבני נלחם בה, ולא כשראיתי שבני קופץ עם מצנח רחיפה ונעלם בתהום. עד שהגעתי אליו וראיתי שהוא שוכב חי – רעדתי מפחד".
אחת מגאוותיו של אלטשולר היא בתו עדי אלטשולר (32), אשת חינוך ויזמת חברתית, מייסדת "כנפיים של קרמבו": תנועת הנוער הראשונה והיחידה לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים. אבא ארז הוציא לא מזמן ספר מתכונים, מתבשילים שהוא מבשל לנכדיו, והקדיש אותו לתנועה.
לפנייה לכתב/ת 
