האישה האחרת

הם כבר שנים ביחד. אהבה גדולה, מטורפת, כזאת אש כבר לא היתה לה הרבה זמן. בטח לא עם בעלה הקר והמנוכר.

מאז שהתגרשה היא מטפחת את עצמה, מודעת לזה שהיא נראית טוב, קמה כל בוקר לעבודה עם ברק בעיניים. הם מסתמסים כל יום, כל היום. היא שולחת לו לבבות והוא מוריד לה שירים מיוטיוב. היא מחכה שיוריד לה כוכבים מהירח, אבל זה עוד לא הזמן. בקרוב. ממש עוד מעט. כשאשתו תהיה מספיק חזקה לספוג את המהלומה שהוא עוזב אותה בשביל אשה אחרת.

וככה הם ממשיכים, היא ממשיכה לחכות והוא ממשיך לתרץ. אשתו בדיוק עוברת משבר, הילדים קטנים, זאת לא תקופה טובה בעבודה. הוא מפנק אותה בחפצים יפים ולשון חלקלקה, היא תמיד מוכנה בשבילו כשהוא צריך אותה. הם מתכתבים בכל אמצעי המדיה ומגניבים חיוכים בקבוצת הרכיבה המשותפת (הם כמעט תמיד בקבוצה, ריצה, אופניים, ציור מנדלות, אולי הם יוצאים בזוגות שלא מבחינים איך מה שטאטאו מתחת לשטיח בכניסה לבית מתחיל לזלוג החוצה).

האישה האחרת(צילום: Shutterstock)

לעוד טורים של גאיה

כשהאגו מנהל לך את החיים

הגיע הזמן להסיר את המסיכות

היא לא מרגישה את זה, אבל הניצוץ שבער בה והדליק אותו כל כך, כבה. לחיות עם גבר נשוי זו אשליה של זוגיות, זה לחיות בלי ולהרגיש עם. היא חייבת להקפיא את רגשות האשמה במינוס מאה מעלות כדי לשרוד את המחשבה שהיא עלולה לפרק משפחה. מרוב שהתרגלה לחכות והתאמצה לא לחשוב על זה, קמטים נסתרים מתחילים לחרוש את מצחה.

את זה כבר יש לו בבית, לא בשביל זה הוא מנהל רומן. נכון, הוא אוהב אותה, אבל יש לו כל כך הרבה מה להפסיד כשיעזוב, וזה לא רק הכסף, זה מה החברים יגידו, איך אמא שלו תתאכזב ממנו, תגיד שלא מפקירים את הילדים ולא ככה היא גידלה אותו.

כמעט עזב בשבילי, ואז עזב בשבילה

פתאום, בלי התרעה מוקדמת, זה קורה. בשש בערב היא מקבלת טלפון וקול נשי מעבר לקו אומר לה: "אני יודעת הכל". היא כמעט שומטת את הנייד, הדבר היחיד שהיא רוצה זה להתקשר אליו, לשאול אותו איך אשתו גילתה ומה עושים ומתי הוא עוזב הכל ובא לגור איתה כמו שהוא מבטיח כבר שנים. הוא לא עונה. אחרי אינספור הודעות הוא משיב "נדבר מחר, לא יכול עכשיו".

מחר הוא ממלמל משהו, מתחמק. היא מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה, הנה נפתחה לו דלת, אשתו זורקת אותו בבעיטה, למה הוא לא יוצא?

אבל הוא לא יוצא. הוא עושה את הבחירה שלו, ובוחר באשתו. הוא מוחק את המאהבת שראתה עצמה בת זוג לכל דבר מכל אמצעי המדיה. חוסם אותה בווטצאפ ובפייסבוק, מוחק את המספר שלה מהנייד, עושה הכל על מנת להראות לאשתו שמעכשיו הוא ילד טוב, כלב צייתן ונאמן, שוב זה לא יקרה.

עכשיו הוא יושבת מולי על הכורסה, לא מאמינה איך בחר באשתו על פניה. היא כועסת על עצמה שאכלה את הסיפורים שלו, בטוחה שהוא עדיין מאוהב בה, שהוא מנסה למזער נזקים ושזה פשוט עניין של זמן.

הפנים שלה מתחלפות מדי יום, המקומות והשמות משתנים, אבל זה אותו הסיפור שאני שומעת בוורסיות שונות מנשים אחרות. כשהן מתחילות את המשפט הראשון אני יודעת מה עומד להגיע: "הוא כמעט עזב אותה בשבילי, ואז עזב אותי בשבילה".

עכשיו היא צריכה לבחור בעצמה ולהתחיל מחדש. אנחנו בונות את הדימוי שלה בעיני עצמה, מנסות להבין למה הסכימה להיות האשה הנסתרת, ומפרקות תדמיות של זוגיות. אנחנו מציתות מחדש את הלהבה, אבל הפעם כדי למשוך פרפר שיהיה פנוי, לא רק רגשית.

חג שמח,

גאיה קורן

מייסדת שיטת אני מלכה להערכה עצמית, מנחת סדנאות נשים , סופרת "אני מלכה גרושה באושר " ועיתונאית בידיעות אחרונות .