אוצר מדינה: דור העתיד של הנשרים והיחמורים
בחי בר כרמל של רשות הטבע והגנים עובדים מסביב לשעון כדי לטפח את דור העתיד של העופות הדורסים והיחמורים בישראל במירוץ נגד הזמן להצלתם מהכחדה בטבע. מדוע מאכילים את הגוזלים עם בובת פוחלץ ומאחורי וילון? איך מרגיעים יחמורים בזמן שריפה ומה קרה לביצת הנשר שיצאה למסע בין רמת גן לירושלים? הצצה לאחורי הקלעים
06:45 בבוקר. שמורת חי בר כרמל עדיין סגורה למבקרים. יוסי האן, מנהל החי-בר כרמל ברשות הטבע והגנים, כבר מדווח לנו בכניסה, כי מספר נשרים שעוד לא לגמו את הפגר הראשון של הבוקר, נחים על גג מכלאת האיקלום של הנשרים ליד שביל המטיילים ומפטפטים עם חבריהם שנמצאים מאחורי הגדר.
החבורה אמורה להמריא בכל רגע ולמרות הדחף הגדול שלנו לשעוט פנימה כדי לא לפספס אותם, יוסי מבקש שנחזור לאחור ונטבול את גלגלי המכונית בבריכת חיטוי, לא רחוק משער הכניסה של צוות השמורה.
"הנשרים עוד כאן"
חיטוי הרכבים הנכנסים לאזורים הרגישים בשמורה, הוא חלק מתוכנית בטיחות ביולוגית שנועדה לצמצם את הסיכוי להעברת מחלות לבעלי החיים הנדירים המתגוררים כאן, במיוחד בתקופה הרגישה של גידול גוזלים ועופרים.
השער נפתח ונסיעה איטית בכביש העפר במדרון, חושפת טפח מהים התיכון הממוסגר במעטפת נוף ירוקה ומחבקת. יוסי ממתין לנו יחד עם יעקוב מקלדה, אחד המטפלים הוותיקים בחי בר כרמל. ליד קיר המשרד, מוצבים שני דליים שחורים עם תערובת מזון המיועדים ליחמורים ומחכים להובלה.
"הנשרים עוד כאן", הוא מעדכן ומצביע לעבר השביל. "כדאי שנלך אליהם לפני שיתחיל להתחמם. לפעמים זה עניין של מזל לראות אותם על הבוקר".
צעידה מהירה ושקטה לעבר עמדת התצפית. שבעה נשרים נהנים מרוחות הבוקר על גג הכלוב, הלומי שינה ופלומת צוואר לא מסורקת. שניים מהם עם תגי כנף ממוספרים ובבירור מאוחר יותר, מסתבר כי הם בקעו בגרעין הרבייה בחי בר כרמל לפני כשמונה שנים והצטרפו לנשרים הרבים שמאכלסים את נופי הכרמל.
מקור לנחמה
חבריהם בגולן ספגו בחודש שעבר מכה אנושה בכנף, לאחר שעשרה נשרים הורעלו ושניים שרדו, ביניהם הנשר T72 שהושב בחזרה לטבע לאחר שחייו ניצלו. האוכלוסיה בגולן כמעט ונמחקה כליל ובישראל כולה מוערך מספר הנשרים בכ-150 פרטים בהשוואה ל-460 נשרים ב-2003.
"השנה עברנו תהליך שהוא לא פשוט עם אסון הרעלת הנשרים. זה נזק גדול לטבע, אבל אנחנו לא עוצרים ולמרות שזה מצער, אנחנו ממשיכים הלאה", מסביר יוסי. במקביל לדבריו, שלושה נשרים קופצים מגג הכלוב ובטפיחות כנף כבדות, גולשים על טרמיקת רוח מפנקת ודואים הרחק.
צוות העובדים בשמורה כבר החל בהכנות לארוחת הבוקר לכל הדיירים. בשר במצבי צבירה שונים לעופות הדורסים, חציר ותערובות מזון לבעלי הפרסות. אין זמן לבזבז. מדי יום, אנשי החי-בר צריכים למלא את סעיפי ההסכם הבלתי כתוב שנחתם לפני מספר עשורים, בין רשות הטבע והגנים עם ראשי הוועדים החבולים של חיות הבר המקומיות.
בעקבות הנזק שנגרם לטבע מאז הקמת המדינה שדחק חלק ממיני בעלי החיים לכדי הכחדה, נרקמה עיסקה בין הצדדים שפועלת באופן הבא: אנחנו ניתן לכם בחינם דיור למשתכן, מסעדה בסגנון אכול ככל יכולתך, נוף חורש כרמלי מטריף חושים עם שמונה כיווני אוויר, צוות מטפלים שזמין לכל צרה 24 שעות ביממה והכל בשכונה יוקרתית ומוגנת בגבולות חי בר כרמל.
בתמורה – אתם, בעלי החיים, תעשו מה שאמא אבולוציה מצפה שתעשו שם לבד, בחושך או באור, כשאף אחד לא מסתכל ותתרבו, כדי שתוכלו לחזור לשגשג בטבע ולא תהפכו לערך עצוב בוויקיפדיה.
זהו אחד ממקומות המפלט האחרונים לחיות הבר בישראל בו מרבים את המינים הנדירים במטרה להשיבם לטבע, באגף המעופפים - נשרים, רחמים, עיטים ניציים וזהובים, בזי צוקים, עיטמים לבני זנב ועוזניות הנגב.
בגזרת מלחכי העשב והעלים - היחמורים הפרסיים שעלו מאיראן, איילי כרמל, צבאים ארצישראלים ועז הבר הכרתית. בחלקת הדו חיים, הוקמה כאן בריכה אולימפית עם מי גשמים שנועדה לארח גדודים של סלמנדרות נדירות, חפריות מצויות וטריטונים, הזקוקים למקורות מים והסתמכו בעבר על בריכות החורף הרבות שהיו בארץ ונעלמו.
אוצר מדינה עם נוצות
במבנה לבן וקריר שממוקם במתחם, גדל דור העתיד של הנשרים והרחמים בישראל. הכניסה אליו מותרת למספר מצומצם של אנשים ובתקופת גידול הגוזלים, שומרים על דממת אלחוט בתוך המתחם המאובטח. בכל תא נשמרת טמפרטורה חמימה והמקום מרושת במצלמות אבטחה.
קשה שלא לחייך כשרואים אותם מקרוב. הם מגושמים, קירחים וחמודים להפליא, במיוחד כשהם מתאמצים להחזיק צוואר זקוף ליותר ממספר שניות לפני שחוזרים לנמנם.
יגאל מילר, אחראי על פרויקט רביית העופות הדורסים בסכנת הכחדה ברשות הטבע והגנים וצוות המטפלים המסור מאכילים מדי יום את הגוזלים. חלק מהם מקבלים צלחת עם נתחי בשר, אחרים מואכלים בעזרת מתקן האכלה מיוחד שמורכב מראש מפוחלץ של נשר או של רחם, המדמה את ההורה, הכל כדי למנוע מהגוזלים הצעירים להתרגל לנוכחות של בני אדם מהרגע שהם בקעו מהביצה.
בובות האכלה לגוזלים
אבישי בראון, מטפל בחי בר כרמל, מחמם את ארוחת הבוקר במיקרוגל. היום בתפריט: נתחי חולדות עסיסיים המכילים ריכוז גבוה של חלבונים וסידן, החשובים להתפתחות הגוזלים. בגוזלייה ישנם שני גוזלי רחמים וחמישה גוזלי נשרים בגילאים שונים.
הקטנים יותר זוכים להאכלה בעזרת פינצטה ושימוש בבובת ההאכלה, אחרים כבר זוכים לתרגל אכילה ממתקן בתוך התא. הנוף הזמני שלהם הוא חצר גדולה מגודרת בה חי נשר בוגר, עמם הוא מתקשר ושומר על קשר עין. אבישי מוסיף מספר טיפות של ויטמינים חיוניים לכוס קטנה ומערבב אותה עם נתח בשר.
"תראה, הגוזל כאן רעב מאוד ולפעמים קשה להם להשתלט על עצמם מרוב שהם רעבים. צריך להאכיל אותם בעדינות", הוא לוחש. החדר חשוך רוב שעות היממה והאור מגיע מבחוץ בשעות היום.
מילר וחבריו, ראו בשנים האחרונות אינספור מקרי מוות של נשרים ועופות דורסים, לצד רגעים מופלאים בהם זכו להשיב לטבע עשרות עופות דורסים, שחלקם החלו את חייהם בחי-בר.
הוא מודה כי מאז שהחל המירוץ נגד הזמן להצלת העופות מהכחדה, "כל הזמן יש לנו שנים קשות. יש עליות וירידות. לא מדובר רק בהרעלות שהן מכה קשה. ההתמודדות עם מוות של נשרים היא יומיומית, בין אם מוות בטבע כתוצאה מהרעלה, התחשמלות או בין אם שני גוזלי נשרים שלא שרדו. הדרך היא לא פשוטה", הוא אומר.
"החי בר הוא חלק מהפרויקט הארצי ויש לנו כבר 13 גוזלים חיים, ביניהם נשרים ורחמים שבקעו. חלק מגדלים בעזרת טיפול ידני ואחרים נמסרו להורים מאמצים", מסביר מילר.
כדי להגדיל את מספר העופות הדורסים ולהתמודד עם האיומים לעופות הדורסים בטבע, הוקם בשנת 1996 פרויקט "פורשים כנף" של רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל. בגרעיני הרבייה של העופות הדורסים בחי-בר כרמל ובמקומות נוספים, ביניהם גן החיות בספארי ברמת-גן, גן החיות התנ"כי בירושלים, גני רמת הנדיב וחי בר יטבתה.
הביצים שהעופות מטילים נלקחות להדגרה בגן החיות התנ"כי בירושלים ובחי-בר כרמל. לאחר הבקיעות מופקדים רוב הגוזלים אצל הורים מאמצים במתקנים השונים ברחבי הארץ.
"הם כמו יתומים ללא הורים"
איך מתנהלת מלאכת ההסעדה? "האכלה ידנית היא לרוב מתחילה בארבע ארוחות ביום, יורדת לשתיים והאכלה בודדת. גם סוג המזון משתנה והכמות בהתאם לפורמולות שהרכבנו ופתחנו לאורך השנים", מפרט מילר.
"מלבד ההאכלה, חשוב גם הצד הרגשי בטיפול בגוזלים. מבחינתנו, הם כמו יתומים ללא הורים ואנחנו משקיעים בעניין החברתי, החל מהנשר הבוגר שמחוץ לכלוב ונמצא לידם. השנה, אנחנו מנסים לגדל כמה גוזלים ביחד ולא לבד, שיהיו כמו בגן ילדים. גם אבישי או ספיר המטפלת שמאכילים אותם, נוהגים לגעת בהם בעזרת הפוחלץ. ברור לנו שאין כמו אמא ואבא, ובמצלמות שלנו, אנחנו רואים את הטיפול של ההורים בגוזלים. זה לא יאומן כמה חום ואהבה ההורים נותנים להם".
בתאים של הגוזלים ישנו ריפוד ומתקנים שונים במטרה לגרום לנשרים להתאמץ ולחזק את השרירים, יחד עם תוספת של אמצעי העשרה ליצירת עניין. "כדי שלא ישעמם להם", מדגיש יגאל.
בטבע פורחים הנשרים בין 120 ל-140 יום בממוצע. הנשרים שהגיעו לרגע בו הם בשלים לפרוח מהקן, מועברים בתחילה לחיות ביחד לגוזליה בשטח הפתוח, שם הם יזכו לקבל מזון ולהתחיל לאכול בכוחות עצמם.
"חשוב לראות שהם עושים זאת לבד, קורעים את המזון כמו נשרים בטבע ואנחנו מספקים להם פגרים נקיים של בקר וצאן, שידמו את הפגרים שיפגשו בטבע", מפרט מילר. "בסופו של דבר ,הם יעברו לכלוב איקלום מיוחד בו ישהו לתקופה של שנה עד שנתיים עד שיגיע הרגע שלהם להשתחרר לטבע".
בשונה מעוף דורס כמו עיט או בז שצריך לצוד את טרפו, הסימן המסחרי של הנשר הוא אכילת פגרים. עוף כה גדול עם מוטת כנפיים שמגיעה ליותר משני מטר מצריך גם שטח מחייה גדול בשבי. מילר מדגיש כי הכלובים נבנו כך שהנשרים יוכלו לעוף בהם ולפרוש כנף. "חלק מהכלובים בנויים על מצוקים כדי שהנשרים יוכלו להשתמש ברוח, לתפוס את הטרמיקה ולדעת לנחות על המקומות בעמידה", הוא אומר. "בנינו את הכלובים כדי שהנשרים יצטרכו להתאמץ. זה למעשה חודר כושר קטן וכשהם משוחררים בהתחלה לטבע, הם עפים כמו ברווז ולוקח להם זמן להתמקצע בתעופה".
הנשר בתור עובד התברואה של הטבע, עושה את העבודה המלוכלכת בניקוי הפגרים ומסייע בצמצום הפצת מחלות ורעלים. מילר מגלה כי "הנשר הוא חיה חברותית ולכן הם מגיעים לבקר את החברים שבכלובים ברחבי החי-בר. הם באים להעביר את הזמן ובתקופה האחרונה כמה מהם אפילו נשארים לישון שם על הגגות. מסיבת פיג'מות".
סובב רמת גן-ירושלים: המסע של ביצת הנשר
במדגרת העופות הדורסים בגן החיות התנ"כי בירושלים, מיכל ארז, מנהלת מחלקת ציפורים, זוכה לסייע לגוזלים לבקוע מהביצים ויחד עם צוות המטפלים, הם מטפלים באופן ידני בגוזלים שלא הצליחו למצוא הורים מאמצים העונה.
אחת הביצים שהגיעה להדגרה הייתה מהספארי ברמת גן, מצמד ההורים הוותיק, קוסטה ודונקי, המנהלים זוגיות מוצלחת ב-15 השנים האחרונות ומצליחים כל שנה לגדל גוזל חדש.
"ברגע שהם מטילים ביצה, אני מדווח ליגאל מילר ואחרי 12 יום מרגע הטלת הביצה, היא נלקחת להדגרה בירושלים", מסביר ליאור לוזון, מטפל במחלקת הציפורים בספארי ברמת גן.
לקיחת הביצה מההורים גורמת לנקבה להטיל ביצה נוספת, המכונה הטלת מילואים. המנגנון הטבעי אצל הנשרים נועד לאפשר להם להטיל ביצה נוספת, במידה והראשונה נפגעה, כך שהנשרים שמגדלים רק צאצא אחד באותה שנה, לא יפסידו את האפשרות לקנן.
לאחר כחודש, הנקבות מטילות לרוב ביצת מילואים שנלקחת שוב להדגרה והפעם, המטפלים נוהגים לשים במקומה ביצת דמה מגבס. "אם לא נשים ביצת גבס במקומה, אז הפסדנו את הזוג כמגדל גוזל", מפרט ליאור.
בעוד שבמרבית המקרים, הגוזלים שבוקעים במדגרות מובאים להורים מאמצים שאינם ההורים הביולוגיים שלהם, השנה זכו קוסטה ודונקי לקבל את הגוזל המקורי הראשון. "אנחנו מקבלים התראה שבקע גוזל ואחרי יום יומיים, הוא מובא אלינו ואנחנו מעלים אותו לקן של הנשרים. זה רגע קריטי ומותח", הוא מסביר.
"אנחנו שמים אותו קן ואז רצים לראות את השידור במצלמה כדי לחפש סימנים שהזוג קיבל את הגוזל הקטן. יש מקרים שההורים לא מקבלים את הגוזל ואז אתה בבעיה. לשמחתנו, קוסטה ודונקי הם זוג מצויין. זה מרגש לראות את האמא והאבא ניגשים בעדינות לגוזל, מקפלים את הטפרים החדים כדי לא לפגוע בו ומאכילים אותו".
לוזון מציין כי קצב ההאכלות וכמות המזון המסופקת להורים ולגוזל גדולה במהלך עונת הקינון. "בטבע ההורים מספקים לו את המזון בעצמם, כאן אין להם אפשרות לצאת, אז אנחנו אחראים על האספקה. הגוזל זקוק לעצמות ומזונות עשירים בסידן המצויים בפגרי יונקים קטנים, בשר בקר ועוף. אם הוא לא יקבל מספיק סידן, הוא עלול לפתח רככת עצמות ועם שלד לא בריא, זה גזר דין מוות מבחינתו".
בספארי מציינים כי הגוזל מתפתח בהצלחה אצל צמד ההורים ובעוד מספר שבועות יצטרף אל חבריו הצעירים מרחבי הארץ כדי להמשיך לשלב הבא לקראת השבתם לטבע בעוד מספר שנים.
40 שנה עם היחמורים
לא לחינם זכה יעקוב מקלדה לכינוי "האבא של היחמורים" בשמורת חי בר כרמל. "אני כבר 40 שנה פה איתם מאז שהגיעו לישראל. התחלנו מארבע נקבות וזכר בסוף שנות השבעים והיום, ברוך השם, יש לנו כמה מאות יחמורים בארץ", הוא מסביר בזמן שלוקח עמו את הדליים עם תערובת המזון.
יעקוב צועד לעבר שער הכניסה הנעול של מכלאת האיקלום לחיות בר. מאחורי הגדר, ממתין לו עדר היחמורים האדמוני שחלקו מועמד להשבה לטבע בשנים הקרובות ואחרים יישארו כאן כדי לשמור על האוכלוסייה לשנים הבאות.
פיזור המזון מאפשר ליעקוב להתקרב אליהם, לבצע ספירה של הנוכחים, לבדוק את מצב העופרים החדשים שנולדו בשבועות האחרונים וגם לבחון את מצב חברי העדר, ביניהם הזכרים בעלי הקרניים העצומות.
הוא שורק לכולם בקול והם משיבים מצידם בסדרה של פעיות משעשעות, שנדמות לרגע כצעצועים מצפצפים שלוחצים עליהם. היחמורים מתקרבים בצעדים קלילים אל הבופה הפתוח. "בוקר טוב! בוקר טוב! מה שלומכם היום? הנה העופר גם הגיע. בוא נספור אתכם. בואו, ארוחת הבוקר הגיעה!". השריקות של יעקוב מושכות אליו עשרות יחמורים. הוא משליך את תערובת המזון ברחבי השטח כדי לאפשר לכולם לאכול בנחת ולמנוע מריבות מיותרות על הבוקר.
בישראל נכחדו היחמורים לחלוטין מהטבע בתחילת המאה שעברה. הפרט האחרון של היחמורים באזור ישראל ניצוד ככל הנראה בשנת 1922 בעבר הירדן. בסוף שנות ה-70 הובאו לישראל שישה זוגות יחמורים מגרמניה ומאיראן במבצע חשאי.
הם היו הבסיס לגרעין רבייה שהוליד עדר קטן, שגודל בתנאי שבי. גרעין הרבייה יוסד בחי-בר כרמל בסוף שנות ה-70 ומאז, תוך שיתוף פעולה עם גן החיות התנ"כי בירושלים האוכלוסיה שלהם גדלה למאות פרטים. מאמצע שנות ה-90 החלו ברשות הטבע והגנים להשיב עשרות יחמורים לטבע באזורים שונים בארץ, החל מנחל כזיב בגליל העליון ובהרי ירושלים באזור נחל שורק ועד לאזור הגליל. ב-2015 החלו להשיב את היחמורים לטבע בכרמל, אחרי יותר מ-90 שנה מאז שנכחדו היחמורים באזור.
"כל יום מתרגש מחדש"
"אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את היחמורים. הייתה התרגשות מעל ומעבר. היינו בטוחים שאנחנו משנים את פני ההיסטוריה. מה זה אומר? אנחנו מחזירים את חיית התנ"ך לארץ התנ"ך והיחמורים האלה שמוזכרים בתנ"ך, הסתובבו בחצר של שלמה המלך", מספר יעקוב בהתלהבות מזכרונותיו בתחילת העבודה בחי-בר.
"כמו שאנשים עלו לארץ ישראל, גם לחיות התנ"ך הייתה הזכות לעלות לארץ ישראל. הן טסו מהגלות והגיעו לארץ המבטחים. אני כל יום מתרגש מחדש שאני רואה את היחמורים, בין אם זה בחי בר כאן או בגליל או ליד ירושלים. כששאלת אותי את השאלה, התחלתי להתרגש מחדש, כאילו חזרתי כמה שנים אחורה".
היחמורים שבים לטבע המקומי
העדר המקומי בחי-בר כרמל מונה כ-150 פרטים, מורכב ברובו מנקבות. שלושה זכרים עם קרניים מפוארות מואילים בטובם להצטרף וממהרים לתפוס את השורה הקדמית. "הנה, הגעתם!", יעקוב מברך אותם לשלום. "איזה יופי הקרניים שלכם היום. אתם רעננים ויפים. הכל יהיה בסדר, לאט לאט. יש אוכל לכולם", הוא מבשר בטון אבהי מרגיע.
יעקוב מתקרב לזכר הגדול, בוחן את מצב הקרניים וניגש לבדוק את שני העופרים שנשארים צמודים לאמהות ועדיין לא החליטו אם הם רוצים לינוק או לאכול מהתערובת על האדמה. עונת ההמלטות עדיין בעיצומה ואל שני העופרים שנצפו בסמוך ליעקוב, הצטרפו בשנה האחרונה בחי-בר 19 פרטים. בגן החיות התנ"כי בירושלים, מדווחים כי ההמלטות עדיין נמשכות ולדברי ד"ר נילי מגן-אבני, וטרינרית גן החיות, העונה נולדו 8 יחמורים ואשתקד נולדו 12 פרטים, כולם מיועדים להשבה לטבע בהמשך.
"הקרניים של הזכרים ינשרו בקרוב והם מצמיחים אותם בעיקר לעונת הרבייה והייחום. אחרי שהן נושרות הם חוזרים להיות אזרחים שווים בעדר ומתחילים מחדש. נקבות היחמור מטפלות בעופרים בנדיבות לב, באחריות והן אמהות יוצאות מהכלל", משבח יעקוב את היחמורות שלצידו.
"הן ממליטות רק עופר חדש בשנה ובמהלך עונת ההמלטות, הן מתנהגות בצורה מעט שונה מעדרים אחרים. מאחר והיחמור הוא חיית חורש, לקראת ההמלטה היא כבר מתחילה לחפש חדר לידה, בודקת כיווני רוח וכשמגיעה השעה להמליט, היא תשכב נגד הרוח כדי שטורף לא יזהה אותה, בודקת שאין איומים בסביבה והעופר יוצא לאור החיים", מפרט יעקוב.
עדר היחמורים בוחן אותי בחשש טבעי כשאני שוכב על הקרקע ומצלם אותו. לא פשוט להתמקד ביחמור, כל פרט נראה מעניין לתיעוד ולצפייה. הנוכחות של יעקוב ממתנת את מעט רמות הסטרס בשטח, אבל הוא ממליץ לא לעשות תנועות חדות ומהירות. אם ארצה לקום ולהתקרב, יש לעשות זאת לצידו, בזמן שהוא מפזר את המזון.
בזמן השריפות: יושבים לצידם כמו פסיכולוג
"האמא תנקה את העופר, תבדוק שהכל בסדר לאחר ההמלטה, תתן לו חלב ראשוני, נשיקה במצח ותחביא אותו בצד, ואז תחזור לעדר כאילו לא קרה דבר. גם שתגיע שעת ארוחת הצהריים היא תיגש לעופר רק אחרי שווידאה שאין מישהו שעוקב אחריה. התהליך הזה יכול לקחת בין יומיים לשבוע, ורק אחרי שהעופר התחזק ויכול לרוץ, הוא יכול להסתובב איתה ועם העדר כרגיל", הוא מגלה.
השיחות של יעקוב עם היחמורים מזכירות שיחות שכל מי שבחר לגדל חיית מחמד, מוצא את עצמו בשלב מסויים משוחח איתה, גם אם היא לא עונה.
"עכשיו אתה רואה את היחמורים מתנהגים באופן טבעי, בשלווה. אוכלים, שותים והכל שגרתי. אבל עברנו כאן ימים מאוד שחורים של שריפות ענק של אלפי דונם. באותו הרגע כשיש שריפה, מלבד סכנת החיים שלהם ולסביבת הבית שלהם", הוא משחזר.
"זה כמו מלחמה. יש הרבה כוחות בשטח, מטוסים באוויר, היחמורים לא יודעים מה נפל עליהם. באותם הרגעים, אני נכנס לעדר עם הצוות, מנסים להרגיע אותם וממש יושבים איתם כמו פסיכולוג. הם משדרים לי ביטחון ואני משדר להם ביטחון. יש להם אופי מיוחד".
בשריפות הענק שפרצו בכרמל בעשורים האחרונים נגרם נזק עצום לטבע ולחיות הבר, אך עדרי היחמורים הצליחו לשרוד. מבחינתו של יעקוב, היעלמות העצים היא טראומה גדולה לחיות. "היחמורים יעילים מאוד לטבע כאוכלי עשב, מנקים את הצמחייה מתחת לעצים ו'מרימים' את הנוף של העץ. כך הם יכולים למנוע שריפות ולאזן את הטבע", הוא מסביר. "העץ מתחתיו ישבו היחמורים הוא עולם ומלואו, זו מדינה בפני עצמה ולצערנו, עץ בודד בן עשרות שנים, לוקח לנו כ-30-40 שנה להחזיר אותו לאותו הגודל".
"היחמור והנשר נותנים תקווה והשראה"
ההשקעה הממושכת בגרעיני הרבייה מול האיומים הרבים הנשקפים לנשרים ולעופות הדורסים בטבע, זוכה גם להצלחות שמעניקות רוח גבית למאבק להציל את בעלי החיים מהכחדה מוחלטת. בשבועות האחרונים התבשרו ברשות הטבע והגנים כי שני רחמים שבקעו בגרעין הרבייה בחי בר כרמל מקננים לראשונה יחד בכרמל מזה כ-50 שנה ונשרים חזרו לקנן שוב בכרמל בשנים האחרונות. השנה השיבו 12 יחמורים מחי בר כרמל לטבע, צמד באזור פארק הכרמל ועשרה לאזור הגליל העליון.
לדברי האן, מנהל חי-בר כרמל, עיקר הטיפול בבעלי החיים בחי בר מתמקד בכך שהם לא יתרגלו למגע אדם לפני השבתם לטבע. "בעלי החיים חיים כאן בתוך נוף טבעי, עם מינימום תקשורת וקירבה לאדם. המטפלים מנוסים ובעלי חיים שגדלו בחי בר, משלב ההמלטה או ההטלה, מקבלים את הטיפול שהיו זוכים לו מאמא יחמורה או אמא נשר, כך שהם גדלים כמו בטבע, ולכן רואים את ההצלחות במספר היחמורים, הנשרים והרחמים ששוחררו לטבע".
"רשות הטבע והגנים שמה לה למטרה להשיב את בעלי החיים שנכחדו מהטבע הישראלי ואנחנו עושים זאת באמצעות גרעיני רבייה של בעלי חיים שמשיבים אותם לאורך עשרות שנים לטבע. זו עבודה עם שליחות ולא תהליך מהיר, אלא הוא אורך מספר שנים, כדי שהטבע הישראלי, יוכל להיות ולו בחלקו, כפי שהיה בעבר", הוא מקווה.
יש תקווה באופק
המעלות מתחילות לטפס במהירות מעלה ואחרי ארוחת הבוקר, היחמורים צפויים למצוא מקום מפלט מוצל מתחת לעצים, המזגן המקורי של הטבע. יוסי, עומד בסמוך אלינו וצופה בהאכלת היחמורים. "הייעוד והחזון של המקום כאן, הוא גם לחנך לאהבה לשמירת הטבע, באמצעות אותם בעלי חיים שאנחנו מאוששים, מאקלמים ומשיבים לטבע", הוא מסכם ונפרד לשלום כדי לקבל את פניהם של עשרות תלמידים שהגיעו לביקור, חלקם צפו לראשונה בחייהם בנשר או ביחמור, ולא מסרטון ביוטיוב או מספר הלימודים בכיתה.
יעקוב סוגר את השער של מכלאת היחמורים ומתקדם להאכיל את כבשי ועזי הבר, הצבאים ואיילי הכרמל במעלה החי-בר. רגע לפני שאנחנו נפרדים, הוא מבקש להפקיד בידינו מסר אופטימי להמשך היום והחיים בכלל. "כשאתה רואה יחמור או נשר, הוא נותן לך תקווה, נותן לך השראה. מה זה אומר? הוא משדר לך את הביטחון שהוא שרד אלפי שנים במזרח התיכון, כמעט נכחד מעולם וכשאתה רואה אותו, הוא נותן לך את כל התקווה שהעולם ימשיך להתקיים".
לפנייה לכתב/ת 
