לא שילמו שכירות 29 שנה – וייאלצו להתפנות

בעלי דוכן ביגוד בשוק הכרמל בתל אביב שכרו מחסן בבניין סמוך, אבל מעולם לא שילמו לבעליו. בביהמ"ש נדחתה טענתם שלפיה הם שוכרים מוגנים

עו"ד מתן נחמיאס | פסקדיןפורסם: 12.06.19 , 07:13

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לפינוי מחסן ששימש בעלי דוכן ביגוד בשוק הכרמל בעיר: השופט טל חבקין קבע כי גם אם היה מקבל את טענת בעלי הדוכן שלפיה הם נחשבים שוכרים מוגנים, הרי שלבעל הבניין יש עילת פינוי לנוכח העובדה שלא שולמו לו דמי שכירות ב-29 השנים האחרונות.

התובע רכש את הבעלות בבניין אך לא זכה לקבל דמי שכירות עבור השימוש שעשו בעלי הדוכן במחסן מאז 1990. לאורך השנים הוא דרש תשלום אך לבסוף התייאש ודרש מהם להתפנות. לאחר שסירבו הוא הגיש נגדם תביעה בטענה שהם מחזיקים במקום שלא כדין.

חוק ונדלן

קנו דירות וגילו: חדר העגלות והמחסן נעלמו

עו"ד ליאור הינקוס | פסקדין

חברת הנדל"ן "אחים אוזן" חויבה לפצות 18 דיירים של פרויקט במזכרת בתיה בכ-300 אלף שקל על שורת ליקויים ואי התאמות ברכוש המשותף

קנו דירות וגילו: חדר העגלות והמחסן נעלמו

בתגובה טענו הנתבעים כי אביהם המנוח שכר את המחסן מהבעלים הקודם עוד ב-1955 בשכירות מוגנת, והם נכנסו לנעליו, כך שאף הם נחשבים לדיירים מוגנים. לאחר שהובהר להם כי זכות הדיירות המוגנת לא מגנה עליהם מפני פינוי נוכח אי תשלום השכירות, הם טענו שבינם לבין התובע הייתה הסכמה שבמקום דמי השכירות ישלמו את חשבון המים עבור הבניין כולו, וכך הם עשו לאורך השנים.

אלא שבעל המחסן התעקש שלא היו דברים מעולם והציג אסמכתאות לכך ששילם את מרב החשבונות של שמונת מדי המים בבניין.

השופט טל חבקין הזכיר שאין בפניו ראיה מוצקה על אודות זכויות השוכרים בנכס כיוון שהסכם השכירות המוגנת המקורי לא הוצג במשפט, וההעתק מעלה ספקות כיוון שלא נכללו בו פרטים מהותיים כמו כתובת הנכס ותקופת השכירות. מעבר לזה צוין כי מאחר שאף אחד מהצדדים לא היה עד לכריתת ההסכם, הוא ממילא נחשב לעדות מפי השמועה שאינה ראיה קבילה.

בפסק הדין הובהר כי גם בהנחה שמדובר בהסכם אמיתי והנתבעים נחשבים לדיירים מוגנים מכוח זכותו של אביהם והשימוש הרצוף בנכס לאורך השנים, עדיין יש לתובע - שלא קיבל דמי שכירות 29 שנים לפחות - עילת פינוי.

השופט ציין כי הנתבעים ואביהם לא טרחו לשלם לתובע עבור השימוש במחסן למרות דרישות חוזרות ונשנות לאורך השנים, תוך שדחה את טענתם בדבר ההסכמה לתשלום חשבון המים של הבניין כתחליף.

נפסק כי גרסה זו סותרת את תוכנו של מכתב הדרישה שנשלח מטעם התובע, לא מסתדרת עם הראיות שהציג בדבר תשלומי המים בבניין, ואף לא הגיונית שכן קשה להאמין שהתובעים יסכימו לשלם חשבונות של בניין שלם העולים בגובהם על דמי שכירות החודשיים.

לפיכך נקבע כי אי-תשלום של דמי שכירות במשך כל כך הרבה שנים נחשב ל"הפרה יסודית, שורשית ומתמשכת" של הסכם השכירות שמקנה לתובע את זכות הפינוי ללא כל התחשבות בנתבעים. התביעה התקבלה והשוכרים נדרשו לפנות את המחסן בתוך שלושה שבועות ולשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 15 אלף שקל.